במאבק כמו במאבק

כמה אנשי תקשורת הצטרפו אתמול למסורת קצרת הימים של המחאה החברתית, ולפיה דיון וירטואלי מיתרגם עד מהרה לפעולה ממשית.

דיון ספונטני בין עיתונאים על תפקוד התקשורת בסיקור המחאה החברתית, שצמח בשעות הצהריים בטוויטר, הפך בשעות הערב למפגש בין כמה מהם במאהל המרכזי בשדרות רוטשילד בתל אביב. להבדיל מהקמת האוהלים הראשונים, שסחפה אחריה מאות אלפי בני-אדם, הפעולה הממשית במקרה זה התמצתה בדיון מילולי, שהנחתה שהרה בלאו ושבו לקחו חלק סגן עורך מעריב שי גולדן; עיתונאי מעריב בן-דרור ימיני; עיתונאי ידיעות אחרונות יהודה נוריאל; עיתונאי "גלובס" דרור פויר; אנשי האינטרנט בירנית גורן וגדי שמשון; והדוקומנטריסט דורון צברי.

גולדן, שפירסם אתמול טור שבו השווה את הדיון הציבורי בישראל על המחאה לכזה שמתנהל במדינה בולשביקית טוטליטרית, פתח את הערב בביקורת על ניסיונות ההשתקה שחווה לאחרונה בכל פעם שהעז לבקר פן כלשהו במחאה. לדבריו, השיח סביבה הפך "דורסני" עד כדי כך שהוא אוסר על הדנים בה לחרוג אף במילימטר מהקונסנזוס. "או שאתה בוגד או שאתה מהפכן", הגדיר זאת גולדן, והשווה את הרטוריקה שמופנית כלפיו בימים האחרונים לזו שספג מאנשי ימין לאחר שצייץ על "קיטש" שסחף את התקשורת בסיקור הלוויותיהם של בני משפחת פוגל.

"עיתונאים שכחו לחלוטין את תפקידם העיתונאי בחודשיים האחרונים", אמר גולדן. "הם התייצבו לחלוטין לימין המחאה. ברגע שאתה זונח את הכלים העיתונאיים שלך, לא מטיל ביקורת, לא מטיל ספק, לא מוכן לשאול שאלה, אתה מפסיק להיות עיתונאי והופך להיות דובר".

בהמשך הדיון הסביר צברי מדוע זה היחס של אנשי המחאה ותומכיה. "כשאתה קם נגד הסדר הקיים, אתה קם נגד כוחות מאוד גדולים של כל מי שיש לו אינטרס בסדר הנוכחי", אמר. "הכוחות האלה מחזיקים בכלי התקשורת, הם בעלי ההון. לכן המחאה היא כמו נשף מסכות. כי בסופו של דבר השאלה היא מאוד פשוטה: הלנו אתה או לצרינו. האם אתה בעד הסדר הקיים או נגד? וזה מאבק, ובמאבק כמו במאבק, אם אנחנו רוצים להילחם בכוחות כל-כך גדולים, אז כל אחד בוחר צד".

נוריאל, לעומת זאת, טען כי דברי גולדן משותפים לאנשי תקשורת רבים שאין להם מושג קלוש באשר למתרחש בשטח ושמעולם לא ביקרו באף מאהל למעט זה של שדרות רוטשילד בתל אביב. "אנחנו מדברים על סגן עורך בעיתון 'מעריב'", אמר נוריאל, "עיתון של נוחי דנקנר, שהעורך שלו הוא ניר חפץ, שהיה יועצו של ביבי נתניהו, שהכתב הבכיר שלו הוא קלמן ליבסקינד, שתומך במתנחלים. השילוש הזה - נוחי, ביבי, מתנחלים - והם אומרים שדעתם לא נשמעת. הרי זה דבר מטורף. בעיתון 'מעריב' מדי יום מתפרסמת דעה שאומרת 'למה לא שומעים את האנטי-מחאה'. כל יום הם מעלים את השאלה הזו".

נוריאל הדגיש כי כלי תקשורת רבים מסקרים בביקורת את המחאה. מעריב מחזיק ב-14% תפוצה, "ישראל היום" בעוד 35%, ולצדם נמצאים קול-ישראל ("שהוא בכיס הקטן של ביבי", לדברי נוריאל), גלי-צה"ל ("שהיא חלק מהממסד"), ערוץ 7 ו"הטוקבקיאדה". "הרוב המוחלט", אמר נוריאל, "הוא אנטי-מחאתי ומנותק לחלוטין מאחוז התמיכה הציבורית העצום. [...] מאיפה זעקת הקוזאק הנגזל של נוחי דנקנר, שאומר, 'אוי אוי אוי, לא שומעים את דעתי'?".

נוריאל ביקר בחריפות כתבה מאת קלמן ליבסקינד, שפורסמה ביום שישי האחרון ב"מוספשבת" של מעריב, ולפיה המחאה הנוכחית כלל אינה ספונטנית אלא פרי תכנון של כמה גורמי שמאל, בראשות אלדד יניב, טל זילברשטיין והיועץ האמריקני סטנלי גרינברג, הפועלים מאחורי הקלעים.

נוריאל תהה כיצד יכולה כתבה כזו להתפרסם תחת הכותרת "הקשר", כשלצד תצלומים של נשואי הכתבה מתפרסמים תצלומים של מובילי המחאה רגב קונטס, סתיו שפיר, דפני ליף ואיציק שמולי, בלי שבגוף הכתבה יוברר אם ואיזה קשר קיים בין שתי הקבוצות.

"אני כעיתונאי מימי לא ראיתי דבר כזה", אמר. "כתבה שיש בה תמונות ענק של יהודה נוריאל ושי גולדן כקושרים בפוטנציה, אבל השמות שלהם לא מופיעים בכתבה". נוריאל טען כי הכתבה נועדה לפגוע במחאה ואמר: "כמשפטן לשעבר הכתבה הזו היא דיבה מטורפת מהתחלה עד הסוף, שנעשתה בכוונה לפגוע, ויש בה גם יסוד פלילי. זו כתבה שאין לה אח ורע בעיתונות הישראלית, וכנראה הכיס העמוק של נוחי דנקנר מאפשר לו. הוא יגיד: יתבעו אותי דיבה, אני אעמיד את עורכי-הדין הכי טובים, וזה יתברר בעוד ארבע שנים".

"לדבר על נוחי דנקנר", שאל בתגובה ימיני את נוריאל, "אתה רוצה שעכשיו אני אפתח את הפה על נוני מוזס?". ימיני אמר כי גם דעתו אינה נוחה עם הכתבה שפירסם ליבסקינד, אך הוא הדגיש כי הרמיזה לכך שעיתונאים בעיתון פועלים בשליחותו של הבעלים משוללת יסוד ו"מכוערת". "עיתון 'מעריב', בשלושת השבועות הראשונים של המחאה, היה מגויס לחלוטין", אמר ימיני, "מעניין איפה נוחי דנקנר היה".

רשימות קשורות:

- במערב אין כל חדש (מהמזרח)
- אריזת שי
- קרקס תקשורתי
- בא לעיתון עורך חדש
- הראיות לא מעניינות?