בדברי הימים של הקולינריה הישראלית שמור מקום של כבוד לשורת מסעדות, שאומנם כבר הלכו לעולמן, אבל היו אלה שסללו לה את הדרך ושהטביעו עליה את חותמן. השפים שלהן היו עלומי-שם ולא נמנו עם הסלבריטיס נוסח היום, אבל הארוחות שבישלו שמו בכיס הקטן את אלה המוצעות במסעדות הצמרת העכשוויות. הן לא היו פלצניות, ומאחורי התפריט שלהן לא הסתתרו שמות מפוצצים, שבינם לבין המוגש בצלחת אין שום דבר משותף. כולן התאפיינו בייחודיותן ומהן ינקו מסעדות העילית של היום את תורת הבישול שלהן.
הגדולה מכולן הייתה מסעדת הגורמה הירושלמית "פינק", בהנהלתם של מולי ורוטשילד. צמד החמד הזה לימד את הסועדים פרק ראשון וייחודי של ארוחה אירופית לשמה. המלצרים שעבדו במסעדה הזאת היו קבועים ומקצועיים, עם תרבות קולינרית רבת-שנים - לא כמו זו המאפיינת את אלה של "היום-פה-מחר-שם". הם לבשו חליפות צחורות, ענדו עניבות-פפיון שחורות, הבחינו היטב בין יין ליין. שירתו כל שולחן א-לה-קארד ולא במזנון חופשי והמוני.
הסועדים ב"פינק" היו כל ה"מי ומי" של צמרת המדינה, שסמכו, בעין עצומה, על המלצרים שבחרו והגישו להם ארוחה כלבבם. המלצר האישי שהוצמד לכל סועד היה זה שידע, בדיוק, מה שבטנו באמת משתוקקת. ל"פינק" הובאו כמעט מדי יום מטעמי העולם, טריים-טריים, בטיסה מיוחדת, כדי לרצות את קיבתם העדינה של הסועדים הנכבדים. בצד ארוחות השחיתות נחתמו כאן עסקות וחוזים חשאיים בין מדינות, שרק אוזניהם הכרויות של מולי ורוטשילד היו, אומנם, שותפות להם, אבל שמעולם לא ההינו לחשוף אותם לרשות הרבים.
|
|
|
והייתה גם מסעדת "מרתף אלנבי" המיתולוגית של תל אביב, שלימדה את תושבי הכרך הגדול פרק בהלכות ארוחה של ממש. הבשרים והבירות שהוגשו בה היו ללא מתחרים ולא ביישו שום מסעדת-צמרת מעבר לים. סועדיה היו השמנא והסלתא של אוכלוסיית תל אביב, ובימים שלאחר הצנע הישראלי, הם גם היו אלה שהרשו לעצמם לשפוך כסף כמים כדי לזלול בכל פה מטעמים, שיד האזרח הקטן לא השיגה אותם. בתל אביב של שנות החמישים הנחילה המסעדה הזאת את תרבות האכילה והשתייה שאפיינה את אצולת הממון.
ביפו לימדה מסעדת "ביוקה" הברזילאית את קהל-סועדיה פרק ראשון בהלכות קולינריה לשמה, על-פי המסורת הדרום-אמריקנית. ממשיכתה, פאפאגאיו, שבאה אחריה, לא הצליחה להעפיל את הפסגות של מורתה-קודמתה. בכפר שמריהו הייתה זו מסעדת "טסט אוף סצ'ואן", שלימדה את סועדיה פרק בהלכות המטבח הסיני, ובחיפה זכתה מסעדת "מרתף בלפור" להקנות לאורחיה תרבות-אכילה ונימוסי-שולחן. את יסודות האוכל המזרחי במיטבו הנחילו, לראשונה, פרנסיהם של "פונדק שאול" ו"ציון" התל אביביות, באיכות שהכניסה לכיס הקטן את המסעדות המזרחיות של היום. ולא שכחנו את "קיש פיפה" התל אביבית, שעשתה נפשות לגורמה ההונגרי. ואת "פפרברג" הירושלמית, שהנחילה את תרבות אכילת הבשר והנקניקים.
|
|
| תאריך: |
06/10/2011
|
|
|
עודכן: |
06/10/2011
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
למה חילונים מעדיפים רב חרדי על פני רב ציוני שברזומה שלו שירות בצה"ל?
