ספר על הרגע הזה במשדר הגמר שבו הבנת שאתה בחוץ

"לפני שמגיעים לרגע הזה, חשוב לי להבהיר ששלושתנו נכנסנו בתחושת ניצחון משותפת. ערב לפני הגמר התאכסנו עם המשפחות שלנו ליד האולפנים ועשינו יחד קבלת שבת. אני ניגנתי בגיטרה וכולנו שרנו שירים עד השעות הקטנות של הלילה. התחושה הייתה של שואו טיים ולא של תחרות. ועדיין, ברור שכל אחד רצה את הרגע המתוק של ההכרה. היה רגע מאוד מאכזב בביקורת על הכנאפה במשימת הגמר. מיקה, הבת הקטנה שלנו שהייתה מעורבת בתחרות מהרגע הראשון ועקבה אחרי כל פרט, לקחה את זה מאוד קשה. לפני הגמר היא ביקשה שאעשה קינוח, ומבחינתה – בתחושה שלה - הפסדתי בגלל ההמלצה שלה. אבל הסברנו לה שלא הפסדתי, אלא זכיתי. זכיתי במקום השלישי, זכיתי בחברות ובעוד המון דברים נפלאים".

איך אתה מסביר את העובדה שלא הגיעו בנות לגמר?

"בסופו של דבר ההפקה הוכיחה שאין פרות קדושות של רייטינג. מי שנפל על יום בישול רע הודח ולא הגיע לגמר, נשים וגברים כאחד".

מה עשתה לך החשיפה הזו?

"ידעתי שתהיה חשיפה גדולה, אבל לא הערכתי את הממדים שלה. פה בשוהם אני לא יכול לצאת מהבית מבלי שיעצרו אותי כל דקה. מה שמאוד ריגש אותי היו התגובות באל על. זה יצר איזו סולידריות שחוצה את כל המגזרים. באחד הימים, כשירדתי מטיסה, ניגש אלי איש ניקיון מבוגר ואמר בבכי 'אתה לא מבין מה עשית לנו, איזו גאווה'. גם אני בכיתי. ככל שהתקדמנו לכיוון הגמר הגיעו מכתבים מעובדי אל על שאני לא מכיר, שגרמו לי להרגיש תחושת ייצוג. השבוע, למשל, התקשרה אשה זרה רק כדי להגיד שניסתה את הדלעת ערמונים שלי ושהילדים שלה היו כל כך מאושרים וביקשו ממנה להתקשר אלי להודות לי. זה נורא מרגש ומחמם את הלב".

מה למדת בתוכנית, ואיך הושפע ממנה סגנון הבישול שלך?

"טכנית, למדתי מעט יחסית. אבל למדתי דבר אחד גדול וחשוב, ששינה באופן מהותי את אופן הבישול שלי, ואולי גם דברים מחוץ למטבח. למדתי לגשת מתוך הרגש ולעבוד מתוך אינטואיציה. זה משהו שקשה להסביר במילים. זו תחושה. צריך לעבור כמה חוויות כדי להבין את זה, ואייל שני מאוד תרם לכך. אני חושב שעשיתי בתוכנית המון דברים שלא הכרתי קודם, ובעיקר למדתי את עצמי".

ומה הולך לקרות איתך הלאה? תיקח את הבישול לכיוונים מקצועיים?

"אני בטוח אקח את זה מחוץ למטבח הביתי. המון דלתות פתוחות כעת. אני הולך לדגום את כל המטבחים של כל השופטים וגם של חבריהם, זה בתור התחלה, ואז נראה מה ייפתח משם ולאן תוביל אותי הדרך. מסעדה אני בטח לא ארצה לפתוח, ואת הטיסה אשאיר במרכז. מה שברור הוא שנדלקתי על העניין הזה של מדיה וטלוויזיה, ואנסה לשלב את זה עם הסברים מול מצלמה, הדרכה ועבודת צוות. בימים אלה מצטרפת אלי כל הנבחרת ואנחנו הולכים להתנדב בכל מיני גופים".

לאיזה מטבח אתה הכי נמשך?

"לאסייתי בכלל ולתאילנדי בפרט. בעיני זה הכי סקסי, צבעוני, מסתורי ומרתק".

ולשאלה המתבקשת: מה דעתך על האוכל באל על?

"הוא נפלא! נעשתה עבודה מאד מוקפדת על-ידי השף שגב משה. לאחרונה התחלתי להסתובב במטבחים מתוך סקרנות וגיליתי שמדובר בעולם מטורף עם חבילת אילוצים שלא ניתן בשום אופן לדמיין, לצד מקצוענות מרהיבה ביותר. שיהיה ברור שאין לאף טבח או שף זכות לשפוט את האוכל עד שהוא בעצמו ישהה במטבחים ויבין לאיזה רמות של מורכבות וניואנסים צריך לרדת כדי להגיש לנוסעים את המנה. יצא לי אפילו להשתתף בטעימות. היו שם 15 טועמים על-מנת פסטה, והביקורת לא הגיעה לקרסוליים של הביקורת ב'מאסטר שף' מבחינת ההחמרה. הכל נרשם עד רמת גרגר המלח, הטמפרטורה, המרקם ועוד אינסוף פרמטרים. אז עושים עוד מקצה שיפורים וחוזר חלילה. מאוד התרשמתי".

יום צילומים נמשך 22-20 שעות", הוא מספר כשאני שואלת אותו על האינטנסיביות של התוכנית, "הייתי יוצא מהבית בחמש בבוקר וחוזר בשלוש בלילה. ככה ארבעה חודשים, פעמיים־שלוש בשבוע. התוכנית שאבה אותי ואת המשפחה כולה. עדיין – הייתי חייב לטוס כדי לשמור על הרישיון, וכך עשיתי פה ושם גיחות קטנות לחו"ל.

בין לבין התאמנתי המון וניסיתי לזכור ולשנן טכניקות, לפחות בהתחלה. צפיתי באינספור תוכניות בישול וקראתי מאות מתכונים כדי לקבל רעיונות כלליים והשראה. אחרי כמה תוכניות הבנתי שאין שום דרך לדעת מה תהיה המשימה הבאה. הדבר הצפוי היחיד היה הזמן. או ליתר דיוק – האין זמן. כך עברתי להתמקד בתרגול סוגים שונים של קיצור תהליכים במטבח".

איך אתה מסביר את ההצלחה של התוכנית? 46.1 אחוזי רייטינג זה נתון חריג גם יחסית למשדרי גמר.

"המתמודדים הם אלה שעשו את זה. הדינמיקה שנוצרה בינינו יצרה אנרגיה מיוחדת. למשל, קשר חזק ואמיץ נוצר בין אבי, אליהב וביני ממש מההתחלה. היינו בקשר טלפוני בין התוכניות ונוצרה תמיכה הדדית בנושאים שלא קשורים לתוכנית. זה השפיע על כל המשתתפים מסביב. הייתה פה מהפכה חברתית בעולם תוכניות הריאליטי".

מה הייתה מידת הפער בין מה שראינו על המסך ובין הנעשה בפועל?

"מה שלחלוטין אותנטיים הם ההפתעה במשימות ולחץ הזמנים. זה נוהל כמו מבצע צבאי. מה שפחות עבר אל הצופים בבית אלו העזרה ההדדית והתמיכה, הראו מעט מדי מזה".

מה הכי חסר לך במטבח של "מאסטר שף"?

"הייתה חסרה לי אש רגילה. אני לא אוהב כיריים חשמליות ומעדיף לראות את הלהבה".

לאורך התוכנית נראית קול לגמרי, בניגוד ללא מעט מתמודדים. תמיד חייכת, לא התפרקת.

"האמת, זו הייתה דרמה אחת מתמשכת. בכל יום הרגשתי שהיום אני מודח. בכל פעם זה לצאת שוב לקרב. אבל אני יודע לזהות את הלחץ של עצמי. זה פקטור שהבאתי בחשבון".

ומה בכל זאת הוציא אותך מריכוז?

"כשנדרשתי גם לדבר תוך כדי עבודה זה היה מאוד קשה. גם הרצון לעזור לאחרים, כשלעתים פתאום מריחים שמשהו נשרף. יש מין דחף כזה להציל את המצב, גם אם זו לא המנה שלך".

אתה זוכר ביקורת שהייתה קשה לך במיוחד?

"במשימת הדיוקן העצמי הראשונה הכנתי סטייק עם פולנטה. אייל שני אמר שזה מזכיר לו דשבורד של 747; מיכל אמרה על המנה שזה טעים ומדויק, אך לא מרגש ולא מקורי. בגלל ההגדרה של המשימה, לקחתי את זה אישית. זה הרגיש כמו סכין בלב. כאילו הגעתי לדייט והועפתי בבושת פנים. גם בחצי הגמר נעלבתי כשאמרו שהכנאפה נשרפה. אני לא מסכים עם זה".

מה המשימה שהכי נהנית בה?

"נהניתי מכולן. במשימת ביצת הפברז'ה הרגשתי כמו ילד שנתנו לו ערכת קסמים או ערכת ניסויים, מסוג האתגרים שעושים לי את זה. נהניתי פחות ממשימת העגבניות המתוקה. מבחינתי זה היה כמו אונס של עגבניות".

יכולתם לטעום את המנות של המתמודדים?

"לצערי הרב היה על כך איסור מוחלט. היו משהו כמו שבע מצלמות על כל אחד מאיתנו והזהירו אותנו שמי שייתפס יודח. אבל יזמנו מפגש שלא במסגרת התוכנית וכל אחד הביא את הקלאסיקה שלו. קציצות ההפתעה של אבי, החצילים הממולאים של שלה, כל המעדנים היו שם".

היה רושם שדחפו אתכם להכין מנות סנטימנטליות, סוחטות דמעות.
"זה נכון. משימת הסליחות, למשל. גם משימת האמא וכך גם הדיוקן העצמי. אבל הכי קשה רגשית הייתה משימת הפלישה לבתים. זה הפך לי את הבטן. אני חושב שקרה לי שם משהו חזק מאוד. פתחתי את המקרר וראיתי את חיי המשפחה עד הפרט הכי אינטימי".