השופט: דניאל גולדברג, בית הדין האיזורי לעבודה, ירושלים

המועד: יום שלישי, 8.11.11, שעה 09:00

הנושא: יחסי עובד-מעביד

"איזו מין שלווה ולא עושים שום דבר", שרה להקת הנח"ל באחד מלהיטיה הגדולים. השיר מיטיב לתאר את האווירה בבית הדין האיזורי לעבודה בירושלים ביום בו ביקרתי בו. הבעיה היא, שבעוד הלהקה שרה על סוף-שבוע רגוע, אנחנו מדברים על יום עבודה לכל דבר.

מסדרונות בית הדין שוממים, והמצב באולמות אינו טוב יותר. הנשיאה דיתה פרוז'נין אמורה להתחיל את יום הדיונים בשעה 09:00, אך נכנסת לאולם רק בשעה 09:20. כנ"ל השופטת שרה שדיאור. מחוץ לאולמותיהם של כמאל אבו-קעיד ודליה ארנטל תלויים לוחות דיון המעודכנים ל-3.11.11. וזה עוד טוב: אצל רחל בר"ג-הירשברג, אייל אברהמי, חופית גרשון-עזריאלי ויפה שטיין אין בכלל לוחות דיון.

דניאל גולדברג נכנס לאולם רק ב-09:26, כמעט חצי שעה לאחר המועד בו אמור היה להתחיל לדון בתביעתם של שני צלמים שעבדו עבור חברת החדשות של ערוץ 2 ומבקשים לקבוע שהיו שכירים שלה. גולדברג פסיבי כמעט לחלוטין לכל אורך הדיון, אם כי מהערות בודדות שהוא זורק פה ושם ניכר שהוא עוקב בתשומת לב אחרי המתרחש.

רוב הדיון מוקדש לחקירתו של אחד הצלמים על תצהירו בידי בא-כוחה של חברת החדשות. השניים מתנגשים מילולית יותר מפעם אחת, אך גולדברג אינו מתערב. כך למשל כאשר בא-כוח החברה מגחך למשמע אחת התשובות, והתובע מגיב ברוגז: "אני לא מגחך כשאתה מדבר". או כאשר הפרקליט לוחץ בנוגע לדוחותיו של התובע למס הכנסה, והלה שוב מתרגז: "אתה ממשיך?!" או כאשר התובע מבקש להסביר את תשובתו ובא-כוחה של החברה מונע זאת ממנו. כאשר פרקליטתו של התובע מבקשת לאפשר לו להרחיב, מגיב גולדברג בקול עייף: "גבירתי בחוזרת". דומה שהוא אפילו עייף מכדי לומר את המשפט המלא - "גבירתי תוכל לשאול זאת בחקירה החוזרת".

גולדברג מתנער רק כאשר נחקר התובע על טענתו שחנה בחניון חברת החדשות בתל אביב, דבר המלמד לשיטתו שהיה עובד שלה. בא-כוח החברה עומד על כך שחברת החדשות לא גבתה תשלום מאיש, גולדברג צוחק: "אולי כדאי שנדע איפה זה" ובאי-כוח הצדדים מתלוצצים גם הם. אבל כאשר בא-כוחה של החברה מלגלג על התובע, גולדברג חוזר לפסיביות שלו. הוא לא מגיב אפילו כאשר בא-כוחה של החברה מתייעץ בעיצומה של החקירה עם המשנה למנכ"לה, אילן שלוש, הנוכח באולם.

החקירה הנגדית מפורטת מאוד, ולא ברור מדוע גולדברג לא מגביל את אורכה. לעומת זאת, בסוף הדיון הוא מבקש מפרקליטתו של התובע להעריך כמה זמן יידרש לה לחקירותיהם של אנשי חברת החדשות על תצהיריהם. בינתיים הקלדנית מבקשת הפסקה של חצי שעה, וגולדברג מגיב: "תנאי העבודה של הקלדניות - אנחנו מצווים לשמור עליהם". הוא אומר שיש לו דיון נוסף ב-12, אבל אולי יבקש מבעלי הדין לחכות קצת. הערה שלנו: זה לא היה נחוץ אילו היה מתחיל את הדיון בזמן.

השורה התחתונה: גולדברג נותן לדיון לזרום, אולי קצת יותר מדי. דומה שהאדישות המורגשת במסדרונות השוממים ובאיחורים של כל השופטים, זלגה לתוך האולם. חובתו של שופט לתת לכל תובע את התחושה שהוא מקבל את יומו; אילו אני הייתי התובע, הייתי מגיע למסקנה שהתביעה שלי לא בדיוק מעניינו של גולדברג.

יעילות: 7

מזג שיפוטי: 7