על-פי הנתונים הרשמיים, כ-7-10 אחוזים מהנשים סובלות מאלימות מצד בן זוגן. לדברי ד"ר שלומית להמן, מנהלת המרכז לאלימות של '
יד שרה', משמעות הנתון הזה היא שבכל קהילה חוות בין שבע לעשר נשים התעללות מכל סוג שהוא – מינית, כלכלית, נפשית או פיזית – בתוך כותלי ביתן.
להמן, המנהלת את המרכז שמכוון לציבור הדתי והחרדי, מסבירה כי בציבור הדתי והחרדי האחוזים דומים. “התעללות בתוך המשפחה אינה רק סיפור של פריפריות רחוקות אלא קיימת גם במעוזים הנחשבים ביותר של הציונות הדתית", היא מסבירה. "נוח לנו לחשוב שהיא לא קיימת אצל אנשים נורמטיביים, או שהיא קיימת רק בחצר האחורית של הציונות הדתית, אבל היא נמצאת בכל מקום".
אם מדובר במספרים כל כך גבוהים, איך זה שאף אחד לא יודע שזה המצב? למה נשים שסובלות מרגישות שאין להן לאן לפנות?
"אנחנו מחנכים ל'מה טובו אוהליך יעקב'", מסבירה להמן, "כלומר, החינוך לצניעות הטמיע בנו התנהגות שאינה מתערבת בחלקים האינטימיים שמתרחשים בבתי שכננו. יש בזה משהו יפה ומכבד מצד אחד. מאידך, הגישה הזאת מאפשרת לאלימות להתרחש בחדרי חדרים. בנוסף, חשוב לזכור שהנשים האלו משקיעות המון מאמצים בשמירת הסוד. גם הן וגם הילדים לא ידברו על מה שקורה בבית כדי שאנשים סביבם יחשבו שהכל בסדר. השילוב בין סוד שמעמיק ובין חברה שמחונכת לא להתערב הוא שילוב קטלני".
משפחות בעלות מעמד חברתי או תורני גבוה ישמרו את הסוד טוב יותר מחשש למעמדם?
"זה כמעט חוק טבע", מאשרת להמן, "תמיד מי שיש לו יותר מה להפסיד מחשיפת הסוד ישמור עליו טוב יותר. משפחה שנחשבת משפחה מובילה ואידיאליסטית תתקשה לנפץ את המיתוס, אפילו כלפי פנים. אני מכירה בתים של מנהיגי קהילה, אנשים בעלי זכויות ומעמד בציבור, שמתנהלים בביתם באלימות".
קורה שילדים חושפים את ההתעללות?
"לפעמים הם מנסים אבל חשוב לזכור שככל שהמעמד המשפחתי גבוה יותר, כך הסיפור של הילדים עלול להיתפס כלא אמין. במקרים בהם הסביבה מתקשה להאמין, הקורבנות מתבלבלים. הם שואלים את עצמם: 'אולי אני טועה? אולי אני כפוי טובה?'"
נועה אריאל היא שחקנית שמעלה את ההצגה 'הערב היפה בחיי', העוסק באלימות במגזר הדתי. "ההצגה שלה היא למעשה תיאטרון בובות שנותן כלים לזהות גבר מכה. "אלימות מתרחשת בכל מקום ובכל יישוב. בכל יישוב", היא מדגישה, "אחת לעשר נשים היא אישה מוכה, השאלה היא רק אם היא יודעת להסתיר טוב את מה שעובר עליה".
אריאל מדגימה עד כמה אפשר להסתיר: "נכנסתי לבית משפחה והלב נחמץ מקנאה. היה שם ריח של עוגה נאפית והבעל למד גמרא. לקח לי זמן עד שהבנתי שהכל הצגה. זמן קצר לפני שהגעתי הבעל הרביץ לאשתו".
למה לדעתך נשים לא מגלות?
"כי הן מתביישות, מקוות שהדברים יסתדרו או שהן פשוט לא בטוחות שמה שעובר עליהן הוא רע. בן הזוג האלים משבש אצלן את הקליטה הקוגניטיבית. הוא מצליח לגרום להן לא להאמין בעצמן.
"אישה מוכה גם יכולה להתבלבל בקלות מהמסרים של בעלה, כי תמיד יש פיצוי אחרי האלימות. הוא בוכה ומבקש סליחה ואומר לה שהוא אוהב אותה. היא מאמינה לו, ובצדק, כי הוא באמת אוהב אותה ובאמת הוא רוצה להשתנות. היא נאחזת בתקווה הזאת וברגעים היפים ואומרת לעצמה שאולי באמת יש דרך, והיא נותנת הרבה אמון ביכולת ההשתנות שלו והיא חושבת שאם רק הייתה עושה את הדברים אחרת, האלימות לא הייתה מתרחשת.
"הרבה האשמה עצמית יש בסיפורי אלימות. היא צריכה להיות האופה המושלמת והאימא הכי טובה והאישה הכי טובה והכול תמיד צריך להיות מושלם. וזה לא שהוא יהיה מרוצה אם הכול יהיה מושלם. היא תמיד תהיה מוקטנת, תמיד היא תהיה במירוץ העכברים המטורף ובתוך כל אובדן האנרגיות הזה מצפים ממנה שהיא תאזור אומץ ותרסק את החיים שלה ותבנה אותם מחדש תוך איום תמידי. זאת לא חוכמה לשאול למה היא לא יוצאת מהקשר. החכמה היא למנוע ממנה להיכנס. וזה אף פעם לא קורה ביום אחד. יש תמיד תמרורי אזהרה".
מה תמרורי האזהרה?
להמן: "אם יש קשר שבו צד אחד דומיננטי עד כדי כך שעל פיו יישק דבר, או שצד אחד מתנהג באופן מסוים בגלל שהוא חושש לצאת נגד בן זוגו. בנוסף, אם יש במערכת היחסים אחד שמגביל את השני, אם יש האשמה או דפוס חוזר של פגיעה וסליחה, אם יש קנאה שמוצגת כתשומת לב ואהבה, אם ישנן התפרצויות זעם או חוסר הערכה קבוע, אם יש התבטלות שלה או אפילו התבטלות שלו כשהוא מתחרט ומבקש סליחה ('אני כזה טיפש'), אם יש ריצוי, כל אלו הן נורות אזהרה".
אריאל נותנת שני סימנים נוספים לאלימות בקשר: מידור ומעקב. "אם הוא כל הזמן ממדר אותך, מפריד אותך מהמשפחה ומהחברים או שהוא עוקב וכל הזמן רוצה דיווח על איפה היית או מה עשית - אלו סימני אזהרה. וכמובן שיש את מרכיב השליטה. אם הוא מקבל החלטות בשבילך, החל בהחלטות כמו אם תלמדי ואיפה ועד החלטות הנוגעות לענייני צניעות. אם שניים מתוך שלושת המרכיבים האלו נמצאים בקשר, מדובר בקשר בעייתי".
נטע לא שיתפה את ההורים והחברים במה שעובר עליה. איך אפשר להציל בחורות כמותה מקשר אלים?
"זאת בדיוק הסיבה לכך שאנחנו עוברים בין בתי הספר", אומרת להמן, "מדובר למעשה בפעולת מניעה, כדי שאם בחורה תיתקל בעתיד במצבים כאלו, הפעילות שחוותה בבית הספר תהדהד בתוכה".
מה אתם אומרים לבנות?
"אנחנו מסבירות שאם יש לבטים או חששות, צריך לשתף. מהמטופלות שלנו למדנו שיש כאלה שנאלמות ואותן צריך לדובב אך יש גם כאלה שמשתפות. הבעיה היא שהן לא יודעות להסביר מה בדיוק הבעיה. הן רק אומרות שמשהו בו גורם להן להרגיש רע עם עצמן. על כך שאנחנו אומרים שאם בחורה משתפת אותך בתחושות לא טובות, אל תרגיעי אותה אלא בקשי ממנה לבדוק את הבחור שוב ובמקביל לעדכן בכך גם דמויות מבוגרות יותר שעליהן הבת סומכת".
לפעמים בחורות או בני משפחותיהם פונים לרבנים בישיבות כדי לברר על הבחור ושומעים עד כמה מדובר בבחור מקסים. אחר כך מתברר שהוא ממש לא עדין ומתחשב.
אריאל: "נכון, אבל צריך לזכור שבמקרים רבים הבחורים האלו באמת מאוד עדינים בישיבות שלהם. לר"מים קשה להפנים את הפער שבין העילוי עדין הנפש לבחור התוקפן. הגיעה אליי בחורה שיצאה עם בחור שהפעיל עליה אלימות נפשית וכלכלית כבר בתקופת החיזור. גם כשהיא רצתה לסיים את הקשר הוא לא איפשר לה. פניתי ברשותה לר"מ שלו ושאלתי עליו. הוא אמר לי שמדובר בבחור מוכשר, מדהים, שכבר עבר על הש"ס פעמיים ונוסף לזה הוא כל כך עדין. אי-אפשר לתאר עד כמה הבחור העדין הזה חנק את הבחורה. כשהר"מ שמע על מה מדובר הוא היה המום. הוא אמר שמדובר בבחור הכי טוב בישיבה".
לטובת המפקפקים מוסיפה אריאל כי מדובר באחת מישיבות הדגל. "זה קיים גם אצל בחורים מישיבות טובות. אני תמיד אומרת לבחורות: 'אל תטעי לחשוב שאם את נפגשת עם בחור מישיבה טובה את פטורה מלהיזהר. וזה נכון גם לגבי סטודנטים בפקולטה יוקרתית או אידיאליסטים מסורים".
יש היום מודעות במוסדות החינוכיים לסכנות האלימות במשפחה?
"בהחלט. הטעויות לא נובעות מאג'נדה רעה. 99% מראשי האולפנות מתייחסים באופן נכון ובריא לנושא. הם פועלים במסירות ובנחישות להצלת בנות שנקלעות למערכות יחסים אלימות. כשנעשות טעויות, זה רק מחוסר ידע".
את חוסר הידע מחליפה אט-אט מודעות גבוהה לנושא. בבתי הספר נעשית עבודה משמעותית וישנם שיתופי פעולה מקצועיים במטרה לקדם את הנושא. אם פעם נשים מוכות נאלצו להתמודד עם הבעיה כמעט לבדן, כיום יש להן כיוונים רבים לסיוע. "יש כיום שיתוף פעולה מקצועי עם רבנים וקהילות”, מסכמת להמן, "אבל עדיין יש מקום לעבודה ולמודעות".