השופטת: לילי יונג-גופר, סגנית נשיא בית משפט השלום בנצרת

המועד: יום ראשון, 27.11.11, שעה 10:30

הנושא: תיקים פליליים

נכנסתי לאולמה של לילי יונג-גופר בעיצומם של דברי נציגת הסניגוריה הציבורית, המבקשת לאפשר למרשה לחזור בו מהודאתו בסעיף השני בכתב האישום שהוגש נגדו. יונג-גופר מעלעלת בפרוטוקול הדיון הקודם ולא מוצאת זכר לאמירה כזו: "עולה על דעתך שהוא היה מבקש לחזור בו מהודאה ולא הייתי מתייחסת לזה?!", היא שואלת את הסניגורית. הנאשם עצמו מתערב בדיון, מאחורי מחיצת הזכוכית של תא הנאשמים, ויונג-גופר מנהלת איתו דו-שיח. היא מוצאת שבדיון הקודם הוא עצמו אמר שקרא את כתב האישום המתוקן ואומרת לו: "למה [באותו דיון] אתה משקר לי ואומר שהוא [הסניגור הקודם] הקריא לך את כתב האישום? אנחנו לא בבית קפה, אנחנו בבית משפט, לכל דבר יש משמעות". הנאשם משיב: "אני סומך על העורך דין שלי, על המילים שהוא אמר לי".

העסק מסתבך ויונג-גופר נוקטת בצעד חריג: היא מפסיקה את הדיון לכמה דקות וקוראת לתובעת ולסניגורית ללשכתה. כאשר הן חוזרות, יונג-נופר מכתיבה לפרוטוקול את הסכמתן לבקש דחייה של כמה ימים כדי לבוא בדברים בנושא בקשת הנאשם. תוך כדי הכתבה, יונג-גופר חושבת ואומרת לסניגורית שתכין תצהיר של הנאשם לגבי הבקשה, ואף אומרת לה מה "בגדול" צריך להיאמר בו.

בהמתנה לדיון הבא, יונג-גופר משוחחת עם התובעת על תיק אחר. "אם מצבו [של הנאשם] ימשיך להיות קשה, אולי צריך להתלות את ההליכים", היא מציעה. "חבל על הסוהר שיושב לידו [בבית החולים] 24 שעות ביממה, הוא לא בורח לשום מקום". התובעת מסכימה.

לנאשמת יש סדרי עדיפויות

כעת יונג-גופר קוראת לנאשמת ומסתבר שהגברת לא טרחה להתייצב. "מה אתה אומר. מה הפעם?", מגיבה יונג-גופר בטון ציני-למחצה לדברי הסניגור המודיע על היעדרות מרשתו. הסניגור משיב שאלו "סדרי עדיפויות שלה". יונג-גופר מכתיבה החלטה: "הנאשמת אינה מתייצבת לדיונים בקביעות ובאופן מכוון, חרף צו הבאה שהוצא נגדה ואשר למרבה הצער לא בוצע". הפעם היא כבר תיעצר ללא זכות שחרור בערבות, קובעת יונג-גופר.

הדיון הבא ארוך - למעלה מחצי שעה - ובסופו תפנית מעניינת. מדובר בנאשם בתקיפת רופאה במרפאת שירותי בריאות כללית בטבריה, המבקש שני דברים: לצאת לשבעה על אחיו ולעבור למעצר בית אצל אחותו-למחצה בנצרת עילית. מסתבר שבדיון קודם, אצל השופט נעמן אידריס, הייתה המדינה מוכנה לדבר על מעצר בית מחוץ לטבריה, אך כעת שינתה את עמדתה. השוטר אומר ליונג-גופר שלא יוגש ערעור על החלטתה, והיא מחייכת: "אתה תמיד אומר לי את זה. תגישו כמה עררים שאתם רוצים, לא לפי זה אני מחליטה". יונג-גופר מחפשת את הפרוטוקול של הדיון הקודם, ומגלה ששם המשטרה אכן הביעה התנגדות נחרצת לחלופת מעצר; הסכמתה מובאת רק בהחלטתו של אידריס, אותה היא מוצאת אחרי כמה דקות. יונג-גופר מפגינה יותר בקיאות בתיק מאשר נציגי הצדדים.

באולם נוכחים האחות-למחצה והאחיין-למחצה (מאחות נוספת), המוכנים לשמש כמשמורנים. יונג-גופר מעלה תחילה את האחות לדוכן העדים וחוקרת אותה בפירוט רב, אם כי בצורה יעילה. היא מזהה בעיה: האחות אומרת שתשכן את הנאשם בחדרו של בנה הרווק בן ה-33 הגר בבית, והוא יירד לאחיו שמתגורר בקומה התחתונה. "ברגע שזה יגיע והבן שלך יצטרך לפנות את החדר שלו, אני צופה כאן בעיות. בעוד שבועיים-שלושה הבנים שלך יתמרדו ותגידי שאת לא מסתדרת". האחות מבטיחה שזה לא יקרה.

בחקירה הנגדית של נציג המשטרה מתברר, שלאחות יש בעיית בריאות המרתקת אותה לביתה. זה אומר, שהיא עשויה להזדקק לטיפולים - וכאן ייכנס לתמונה האחיין המתגורר בכלל בטבריה. יונג-גופר תוהה: מדוע ילדיה הגדולים של האחות, המתגוררים איתה בבית, לא יהיו משמורנים? האחות מתחמקת: הבת לא אוהבת לבוא לבתי משפט ולבן יש עבר פלילי. "זו שאלה, איך תחיה כל החבורה הזאת ביחד", ממשיכה יונג-גופר להפגין חוכמת חיים.

השאלה שלא נשאלה

בן-האחות עולה להעיד וכבר אחרי דקה מתברר שכיום הוא לא עובד, אבל מבטיח שתוך שבועיים-שלושה הוא חוזר לעבודה. במקביל הוא מתחייב להיות זמין בכל עת כדי להחליף את דודתו. מעניין שגם יונג-גופר וגם נציג המשטרה לא שואלים את השאלה המובנת מאליה: איך הוא יכול להתחייב לכך, אם הוא עובד בטבריה ודודתו גרה בנצרת עילית?

יונג-גופר מכתיבה באיטיות-מה את החלטתה: הנאשם יוכל להשתחרר לבית אחותו-למחצה. היא מפרטת בדייקנות רבה את כל פרטי החלופה ונכנסת לדיון מייגע על השאלה מתי בדיוק הוא ישתחרר - ביום האחרון של השבעה או למחרת - ומי יקח אותו לאן. לקראת סוף הכתבת ההחלטה, "נזכר" הסניגור בעוד פרט: הנאשם מטופל במתדון, אותו הוא מקבל כרגע בטבריה, ויהיה צריך למצוא לכך פתרון אם ישהה כמה חודשים בנצרת עילית.

יונג-גופר מתרגזת (הכל יחסי; אפילו את זה היא עושה בשקט): "עכשיו אתה אומר לי נתון חדש. אף אחד מכם [התובע והסניגור] לא אמר לי את זה? זה לא נראה לכם חשוב? הוא צריך לצאת לקבל את המתדון, אף אחד לא יביא לו אותו, ולכן כל החלופה הזאת לא ריאלית". יונג-גופר מורה לקלדנית למחוק את ההחלטה שכה עמלה עליה, מסבירה לפרוטוקול מה השתנה וקובעת: אין מעצר בית. הנאשם אומר לסניגור: "אני אפסיק את הטיפול". יונג-גופר שומעת את ההערה ומגיבה מיד: "אז אתה תהיה מסוכן. תעשה קריז אצלה בבית? את הקריז תעשה בבית המעצר". בהמשך שוב ינסה הנאשם את מזלו באותו טיעון, ויונג-גופר תענה לו: "אתה מוכן עכשיו להתחייב לכל". יונג-גופר מאפשר לנאשם לצאת ליום אחד לשבעה על אחיו, והסניגור מנסה עוד מקצה שיפורים: "אם נעשה את הבירור מול תחנת המתדון עוד השבוע?" יונג-גופר משיבה לו, שאת זה כבר יספר לאידריס ב-5.12, בדיון בו יהיה גם תסקיר של שירות המבחן. חייבים לומר שהסניגור צריך להגיד יפה תודה ליונג-גופר; שופט אחר היה נוזף בו לפרוטוקול ואולי אפילו מדווח על התנהגותו ללשכת עורכי הדין.

השורה התחתונה: שופטת המפגינה בקיאות רבה במתרחש מחוץ לכותלי בית המשפט - נוהלי אספקת המתדון, יחסי הורים-ילדים ואפילו מתי מתפללים ערבית. שולטת היטב באולם למרות - ואולי דווקא בגלל - הטון השקט והענייני שלה. מצד שני, לא היה מזיק אם הייתה מדי פעם קצת יותר אסרטיבית ואפילו אגרסיבית.

יעילות: 8

מזג שיפוטי: 8