לשכת עוה"ד מציגה: השיהוי והזיכוי

לשכת עורכי הדין מרבה להתלונן, ובצדק, על הסחבת במערכת המשפטית: החל בחקירות המשטרה, דרך החלטות הפרקליטות ועד הכרעות בתי המשפט. אך האם הלשכה עצמה חפה מפשע הסחבת? או שמא עדיף לשאול: האם חוק בוזגלו חל בלשכת עורכי הדין? המקרה הבא מבהיר מדוע יש מקום לשאול שאלות אלו.

ב-1 בינואר 2003 הגישה שמחה לנדאו תלונה לוועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין. הנילונים היו עו"ד יהודה רסלר, מהידועים שבעורכי הדין בארץ ומי שהתפרסם במיוחד במאבקיו בבג"ץ בנושאי דת ומדינה, ועו"ד יורם אבירם. סיפור המעשה סבוך ואינו נחוץ לענייננו. נאמר רק, כי לטענת לנדאו עברו רסלר ואבירם על כמה מן העבירות האתיות החמורות במיוחד: איסור עיסוק במסחר, ייעוד משרדו של רסלר למטרות שאינן עבודה מקצועית, התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע, הפרת חובת נאמנות כלפי לקוח בידי אבירם ואפילו הונאת נושים לפי חוק העונשין.

הכללים ברורים: תוך 90 יום

כעת החלה מסכת ארוכה של התכתבויות, כאשר לנדאו מנסה לברר מה קורה עם תלונתה, והלשכה מספקת תשובות לקוניות ובלתי מנומקות. אבל לפני שנפרט אותן, הנה הכללים הרלוונטיים מתוך כללי בית הדין המשמעתי של הלשכה:

"הומצא לעורך דין העתק התלונה או ההודעה כאמור בסעיף 1, ישיב עליה תוך 14 יום מיום ההמצאה או תוך תקופה ארוכה יותר שקבע הקובל או הסכים לה לפי בקשת עורך הדין; משעברה תקופה זו, רשאי הקובל להגיש קובלנה אף אם לא השיב עורך הדין.

"...החלטת הקובל להגיש קובלנה או לא להגיש תינתן תוך 90 יום מתום התקופה שנקבעה בסעיף 2 [לקבלת תגובת עוה"ד], זולת אם קיימות נסיבות המצדיקות שיהיו ושינומקו ויודעו למגיש התלונה".

כעת נבדוק, האם הלשכה עמדה בכלליה-שלה.

• 19.1.2003: סמנכ"ל הלשכה, עו"ד נירה פרידמן, מודיעה ללנדאו שהתלונה התקבלה ונמצאת בבדיקת ועדת האתיקה הארצית.

• 20.7.2003: לנדאו מבקשת לדעת מה הן הפעולות שננקטו לבירור תלונתה.

• 23.9.2003: לנדאו פונה ליו"ר ועדת האתיקה דאז, עו"ד אלקס הרטמן, ומבקשת להתייחס לכך שלא קיבלה תגובה לתלונתה.

• 19.10.2003: פרידמן משיבה ללנדאו: "פנייתך נמצאת על סדר יומה של ועדת האתיקה הארצית. לאחר גמר הטיפול נודיעך התוצאות".

• 27.10.2003: לנדאו מבקשת מפרידמן לקבל את העתקי תגובותיהם של רסלר ואבירם, כדי שתוכל להתייחס אליהן.

• 2.11.2003: פרידמן שולחת ללנדאו את תגובותיהם של רסלר ואבירם.

• 8.6.2004: לנדאו שוב שואלת מה קורה.

• 9.6.2004: פרידמן משיבה: "תלונתך תעלה על סדר יומה של ועדת האתיקה בישיבתה הבאה. לאחר שההמלצות תאושרנה ע"י הועד המרכזי, נודיעך התוצאות".

• 18.7.2004: לנדאו פונה לראש הלשכה דאז, ד"ר שלמה כהן, ומתלוננת על הסחבת הנמשכת מזה שנה וחצי, ואשר לטענתה גורמת לה נזקים כבדים.

• 27.10.2004: פרידמן מודיעה ללנדאו שהוועד המרכזי הצטרף לקובלנה והחליט להתייחס אליה כתלונה. "הועד המרכזי ידון בתלונתך לאחר קבלת תשובתו של עוה"ד הנ"ל לפנייתנו אליו".

"יהיה עליך להתאזר בסובלנות"

• 12.1.2005: לנדאו שבה ושואלת מה קורה.

• 3.2.2005: פרידמן משיבה: "פנייתך עדיין בבדיקה בוועדת האתיקה הארצית ואנו תקוה שתגיע לדיון סופי בקרוב".

• 19.5.2005: מזכירתה של פרידמן אומרת ללנדאו, כי הנושא עדיין בטיפול וכי הלשכה ממתינה לתגובתו של אחד מעורכי הדין.

• 2.6.2005: לנדאו פונה לפרידמן ומאשימה: "עורכי הדין מעוניינים למשוך את הנושא הזה עד אשר יצליחו להוריד את עניינם מסדר יומה של הוועדה".

• 5.7.2005: פרידמן משיבה: "הטיפול בתלונתך טרם הסתיים, בקשנו לברר פרטים נוספים משני עורכי הדין. יהיה עליך להתאזר בסובלנות" (כך במקור).

• 2.4.2006: לנדאו פונה שוב לפרידמן ואומרת, שזמן רב קודם לכן העבירה ללשכה חומר על-פי בקשתה "ומאז לא שמענו מכם דבר".

• 20.11.2006: לנדאו פונה לפרידמן ומתלוננת על הסחבת. "לשכת עורכי הדין בחרה להשעות את הטיפול למעלה משלוש שנים, פניותי הרבות ללשכה נפלו על אוזניים ערלות וכל פעם מחדש נשלחתי בתירוצים כי הדברים בטיפול".

• 14.2.2007: פרידמן מודיעה ללנדאו שהוועד המרכזי החליט - ארבע שנים לאחר הגשת התלונה - להעמיד את רסלר ואבירם לדין משמעתי.

ניהול הקובלנה - בלתי צודק ובלתי הוגן

סוף הסאגה? מה פתאום. קובלנת הוועד נגד רסלר ואבירם הוגשה לבית הדין המשמעתי בתל אביב רק שנה לאחר מכן - ב-9.1.2008, קרי: חמש שנים לאחר שלנדאו הגישה את תלונתה. העבירות שיוחסו לשניים היו חמורות: נגד רסלר - עבירה על ייחוד המשרד, התנהגות שאינה הולמת עורך דין, ניגוד אינטרסים ופגיעה בכבוד המקצוע; נגד אבירם - התנהגות שאינה הולמת עורך דין, ניגוד אינטרסים ופגיעה בכבוד המקצוע.

גם בית הדין ממש לא מיהר. ב-11.8.2008 החליט היו"ר להעביר את הדיון לבית הדין בירושלים. כעבור בדיוק שלושה חודשים הודיע בית דין זה ללנדאו, כי תוכל להיות נוכחת בדיון בתלונתה.

ב-20.4.2009 ביקשו רסלר ואבירם לסלק על הסף את הקובלנה. טענתם הראשונה והעיקרית הייתה, שיש להעניק להם הגנה מן הצדק: הקובלנה הוגשה 15 שנה לאחר האירועים המתוארים בה, ולכן יהיה זה כמעט בלתי אפשרי מבחינתם לאתר את החומר ולהביא עדים. נציג הלשכה, עו"ד משה עליאש, הגיב באומרו שאין מדובר במקרה בו חלה ההגנה מן הצדק, ואף העיר, כי רסלר ואבירם כלל לא הגיבו לטענות לגופן.

ב-27.9.2009 התכנס בית הדין המשמעתי בירושלים: עוה"ד גרשון מאק, שלמה פליגלמן וכרמית שמחיוף. הם קיבלו את הבקשה להגנה מן הצדק ומחקו על הסף את הקובלנה. הנימוק: "התנהלותו של הליך זה והשיהוי הרב בהגשת הקובלנה די בהם כדי לתת את התחושה הברורה, כי ניהול הקובלנה במקרה זה יהיה בלתי צודק ובלתי הוגן. גם אם צודק בא-כוח הקובל בטיעונו, כי הגשת הקובלנה לבית הדין יכולה להיעשות מעבר ל-90 הימים המנויים בכללי הלשכה, הרי שחריגה זו אינה יכולה לחרוג מתחום הסביר. חריגה קיצונית כמקרה זה יש בה כשלעצמה כדי לפגום בהליך עד כדי ביטולו". הלשכה לא ערערה על ההחלטה.

השורה התחתונה: הלשכה הפרה את כללי בית הדין. רסלר ואבירם הועמדו בפועל לדין חמש שנים לאחר הגשת התלונה נגדם, וזוכו בדיוק מהסיבה הזאת. ללנדאו לא ניתן שום הסבר ענייני, שוב בניגוד לכללים. רשלנות של הלשכה? יחס מועדף לעורך דין ידוע? זלזול במתלוננת? כל התשובות אפשריות.