השופט: תאופיק כתילי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת

המועד: יום שני, 28.11.2011, שעה 10:45

הנושא: תיקים פליליים

נפתח הפעם בציטוט מתוך החוק, וליתר דיוק: סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי. וכך מצות המחוקק: "בתחילת המשפט יקרא בית המשפט את כתב האישום באזני הנאשם, ויסביר לו, אם ראה צורך בכך, את תוכנו, אולם רשאי בית המשפט לא לעשות כן לגבי נאשם המיוצג על-ידי סניגור, אם הודיע הסניגור לבית המשפט, כי קרא את כתב האישום באזני הנאשם והסביר לו את תוכנו, ואם אישר הנאשם את ההודעה; דברי הנאשם וסניגורו יירשמו בפרוטוקול".

את סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, תאופיק כתילי, הסעיף הזה לא ממש מעניין. בעצם, עושה רושם שלא יותר מדי ממה שקורה באולמו מעניין אותו. אולי זו השחיקה: 19 שנים כשופט, מתוכן 12 שנים במחוזי. אולי זו הפרישה המתקרבת, בעוד פחות מחמש שנים. אולי זו העובדה שאין בבית המשפט בנצרת יותר מדי תיקים מסעירים. ואולי סתם תפסתי אותו ביום לא טוב.

נחזור כמה דקות אחורה. כאשר נכנסתי לאולמו של כתילי, בשעה 10:45, הוא לא היה בו. מתברר שהוא חיכה שהנאשמים ועורכי דינם יגיעו, וכאשר עדכנה אותו הקלדנית שאפשר להתחיל - נכנס כמעט בחשאי בשעה 10:51, בלי צרמוניות ובלי "בית המשפט!" ובלי לדרוש מהנוכחים לקום. כתילי בודק מי הם הנאשמים ומגלה שאחד מבין השלושה לא התייצב למרות ששוחרר בערבות, וגם סניגור אין לו. "זה לא אומר שהוא פטור מהופעה", מעיר כתילי. סניגורו של נאשם המצוי במעצר אומר שאין לו התנגדות לקיים כעת הקראה, אבל מבקש לדחות בשבוע את הדיון כדי שיוכל ללמוד את חומר החקירה.


לא הוראה טכנית גרידא


כאן מגיע הפאול של כתילי. הוא מכתיב לפרוטוקול: "הנאשמים מאשרים שכתב האישום הוקרא להם ומבינים את תוכנו". זה ממש לא קרה. הוא לא שאל את הנאשמים האם זה כך, הוא לא שאל אפילו את הסניגורים האם זה כך. החוק, כפי שראינו, ברור וחד-משמעי: יש צורך בהצהרה פוזיטיבית של הנאשם או של סניגורו בדבר קריאת כתב האישום והבנת תוכנו. אבל מבחינת כתילי, זו סתם פורמליסטיקה שמעכבת את הדיון. אם יש מקרה של עודף יעילות - הנה הוא לפניכם. התוצאה היא פרוטוקול שאינו משקף את המציאות, בלשון המעטה.

חשוב להדגיש, שאין מדובר בהוראה טכנית גרידא. רק יום קודם, באותו היכל משפט עצמו, הייתי עד לחשיבות של ההקפדה בנושא זה. כאשר נאשם ביקש לחזור בו מהודאתו, אמרה לו שופטת השלום לילי יונג-גופר, כי לא זו בלבד שסניגורו הודה בשמו - היא טרחה לשאול אותו עצמו האם הוא מודה, הוא אישר זאת, ולכן אינו יכול כעת לחזור בו. ההתעלמות של כתילי מהוראת החוק עלולה, לפיכך, לפתוח פתח בעתיד לטענות מצד ההגנה נגד תקינות ההליך.

כתילי ממשיך. הוא קובע שתגובה מפורטת לכתב האישום תימסר בכתב בתוך 20 יום, תזכורת במעמד הנאשמים תתקיים ב-21.12.2011 ומוציא צו מעצר ללא אפשרות להשתחרר בערבות לנאשם הנעדר. אבל זה לא כל כך פשוט. התובעת מזכירה שהמדינה הגישה בקשה לארכה להמצאת תעודת חיסיון וכתילי טרם החליט בה. נכון, הוא אומר, ונותן ארכה של 30 יום. אבל זה מתנגש עם המועד שקבע להגשת התגובה לכתב האישום. כתילי חוזר אחורה ומתקן את המועדים. חלפו שש דקות.


הוא עדייין בעידן הנייר


"כן, מה עוד?", שואל כתילי בקוצר רוח מסוים. הפתעה נעימה: הנאשמים נוכחים באולם. כתילי ממשיך בדיון, למרות שהסניגורים מהתיק הקודם עדיין מדברים עם לקוחותיהם שעל ספסל הנאשמים, ולמרות שהמדפסת מוציאה את ההחלטה באותו תיק. התובעת מבקשת לוודא שבפני כתילי מונח כתב האישום המתוקן, והוא מתחיל לחפש בין התיקים המונחים בפניו. הרוב המכריע של עמיתיו או יודעים זאת מראש או מחפשים במחשב; כתילי עדיין בעידן הנייר. בשעה טובה הוא מוצא את כתב האישום ומאשר את הגשתו. הסניגור מבקש להפנות את התיק לגישור, המדינה לא מתנגדת, וכתילי שולח אותם לשופט אשר קולה.

כתילי שוב יוצא מהאולם וחוזר אחרי כמה דקות בראש הרכב, בו יושבים גם קולה ודני צרפתי. הוא מקריא רק את השורה התחתונה בגזר דינו של הנאשם שלפניו: 12 שנות מאסר על עבירות מין בקטינה ופיצוי של 80,000 שקל לנפגעת. רק אחרי כמה דקות מבחין בי קולה ושואל: "מי זה שכל הזמן רושם שם?" מתברר שהתיק מתנהל בדלתיים סגורות, אבל איש לא טרח לבדוק מי נותר באולם מהדיונים הקודמים. כאשר יצאתי מהאולם, העפתי מבט ללוח הדיונים. השמעת גזר הדין הזה הייתה קבועה לשעה 09:30. מבט לשעון מגלה שהשעה כעת היא אחרי 11:00.

השורה התחתונה: שופט עייף, שדווקא בשל כך מפגין עודף יעילות. יוצר את הרושם שהיה מעדיף לשבת בתיקים מעניינים יותר או אפילו להיות במקום אחר. זה כנראה מה שגורם לו לבצע שני משגים פרוצדוראליים גסים בתוך רבע שעה: גם ההתעלמות מהוראות החסד"פ וגם ההימנעות מאכיפת הדלתיים הסגורות.

מזג שיפוטי: 5

יעילות: 6