השופטת: ענת ברון, בית המשפט המחוזי בתל אביב

המועד: יום שני, 19.12.11, שעה 09:30

הנושא: המרצת פתיחה

הסכסוך שבפני ענת ברון נוגע לדירת יוקרה, בשווי 2.5 מיליון דולר, שרכש מנכ"ל של חברה גדולה על שפת ימה של תל אביב. אין מחלוקת על כך שהאיש לא קיבל את הדירה, אך הוא והקבלן מאשימים זה את זה באחריות לביטול החוזה. לכאורה - סכסוך אזרחי רגיל, שרבים כמותו מגיעים לפתחו של בית המשפט. אבל בתיק הספציפי הזה יש משהו מאוד יצרי, לו שותפים גם עורכי הדין, ועד מהרה מתדרדר הדיון לחילופי צעקות ואפילו עלבונות.

ברון נכנסת בדיוק בזמן ולאורך כל הדיון תעקוב בקפידה אחרי ההקלדה והמסמכים, ובין לבין גם תספיק להסתכל על רוכש הדירה, הנחקר בחקירה נגדית על תצהירו. העדות מתחילה על מי מנוחות, כאשר ברון מסבירה ברוח טובה לעד שעליו לענות רק לשאלות שנשאל, כדי "שזה יהיה קצר ולעניין". לעומת זאת, היא מתייחסת ביתר תקיפות לבא-כוחו של הקבלן, וזה מובן שהרי הוא איש מקצוע: "תשאל אותו שאלה, הוא לא צריך להתייחס למכתב של עורך הדין שלו".

ההתנגשות הראשונה היא בין פרקליטו של הקבלן לבין ברון. עורך הדין מבקש שלפרוטוקול לא יוכנסו חלקי התשובות שאינם מתייחסים במישרין לשאלותיו. ברון: "אני לא שליטה על מה שהעד אומר, ומה שהוא אומר - יירשם". היא מאפשרת לעורך הדין להכתיב לפרוטוקול את שאלתו ומחליטה: "העד משיב לשאלות, הפרוטוקול משקף את העדות ולא היה כל מקום להערה".

"הערתי ומעכשיו אדוני יעשה כהבנתו"

אחרי כמה דקות, ברון ועורך הדין מתעמתים שוב, כאשר האחרון מנסה להוציא מהעד התייחסות לפרטי-פרטים של טיוטת החוזה לרכישת הדירה. ברון: "בית המשפט לא יעשה אחר כך טבלאות כדי להשוות פסיקים ונקודות. צריך לקבל רושם משפטי. האיש אינו משפטן, אני מבקשת להתמקד בדברים שאתם רוצים להדגיש, לא לעסוק בנקודות ופסיקים". עורך הדין מתעקש: "אני רוצה רק לזהות את המסמך". ברון: "אדוני סיים לומר את מה שרצה לומר? לא אעשה את מלאכתי נאמנה אם לא אעיר את מה שהערתי. השאלה כאן היא אם הייתה או לא הייתה הודעת ביטול ובזה צריך להתמקד. אני הערתי ומעכשיו אדוני יעשה כהבנתו".

זה לא ממש עזר. עוברות כמה דקות ועורך הדין מבקש מהעד לדבר לאט כדי שכל דבריו יירשמו. ברון: "אני כבר 20 שנה על כס השיפוט. אני כבר מתביישת לומר שהכל נרשם". עורך הדין: "אני כבר 35 שנה על הבלטה הזאת, וכבר ראיתי פעם-פעמיים ששופטים אומרים שהכל נרשם והיו חסרים קטעים". ברון: "אני מוכנה שהדיון יוקלט. נעשה הפסקה של 15 דקות ותביאו מקליט". בא-כוחו של התובע מתערב: "חברי יודע שב-11:30 אני צריך לנסוע לנצרת, וכל המטרה של ההצגה הזאת היא להגיע לשם כדי לקבל דחייה של עוד כמה חודשים". ברון: "אני לא מוכנה להיות בסד הזמנים של אדוני. נמשיך בהקלדה, והכל יירשם כפי שעשיתי כל השנים". כאשר בא-כוחו של הקבלן ורוכש הדירה מתחילים לצעוק, ברון משתיקה אותם מיד ומעירה: "בהחלט דיון חריג".

"אני תכף אפסיק את הדיון"

אחרי שפרקליטו של הקבלן חקר את העד במשך 20 דקות על טיוטת החוזה, ברון מתערבת: "איני מתירה יותר שאלות בנוגע לנספח י"א. הנושא מוצה. אני מוכרחה לומר שאיני מורגלת במתן החלטות כאלו במהלך חקירה נגדית. הכל און רקורד". כאשר הפרקליט שוב דורש מהעד להאט את דיבורו, ברון נאלצת להתערב: "תן לי לנהל את הדיון. אני תכף אפסיק את הדיון אם זה יימשך כך". היא גם מסבירה לעד, שעליו להשיב רק על השאלות המופנות אליו ולא להתערב כאשר עורכי הדין פונים אליה.

הדיון נותר חם. בנקודה מסוימת צועק עורך הדין על העד: "אתה לא מדבר יחד אתי!" - אך ברון אינה מגיבה. אך כאשר שוב מתנהלים חילופי דברים קולניים, היא מפסיקה את הדיון לכמה שניות כדי לתת לכולם להירגע. לא שזה עוזר ליותר מדי זמן. בא-כוח הקבלן שוב צועק על העד: "עד שאני לא מסיים אתה לא מדבר!" בא-כוחו של הרוכש מתערב: "למה אתה צועק?" ברון: "ביקשתי שתתנו לי לנהל את הדיון. נדמה לי שאני מגלה סבלנות רבה". בא-כוחו של הקבלן ממהר להסכים: "אני מאשר את זה בכתב".

לא בטוח שזה מה שהוא חשב כאשר אחרי שעה של חקירה, פונה אליו ברון: "יש לנו כאן את כל המסמכים שמדברים בעד עצמם. את הלימון הזה אי-אפשר לסחוט יותר. יש כאן הרבה מאוד דברים לסיכומים". הפרקליט מתעקש: "אני חייב לתת לעד את האפשרות להסביר". ברון: "אבל פעם אחת כל דבר". כאשר עורכי הדין שוב מתנגחים, היא דופקת בעיפרון על הדוכן כדי להשתיק אותם.

"צר לי על חילופי הדברים"

הדברים מגיעים לשיאם כאשר פרקליטו של הקבלן מציג לעד מסמך, ובא-כוחו קם ממקומו כדי להראות לו את אותו מסמך. נציג הקבלן דורש שיירשם בפרוטוקול שמדובר במסמך מסומן ולכן העד הודרך בידי בא-כוחו. האחרון מתפוצץ: "זוהי התנהגות מבישה. כל מטרתו היא לבזבז זמן, כפי שהוא עושה בכישרון כבר שש שנים". ברון: "אני לומדת דברים חדשים כל יום". פרקליטו של הקבלן קם ומבקש את הגנת בית המשפט מפני דבריו של עמיתו. ברון מכתיבה החלטה: "צר לי על חילופי הדברים שבין עורכי הדין שהם חריגים לטעמי", ומורה להמשיך בחקירה. היא שואלת את פרקליטו של הקבלן כמה זמן עוד תימשך החקירה, ופרקליטו של הרוכש משיב בחצי-קול: "עוד שעתיים-שלוש". ברון שומעת ומגיבה מיד בדפיקה על הדוכן ובמבט נוזף.

ב-10:45 שוב פונה ברון לבא-כוח הקבלן: "אדוני מסיים בבקשה?" הוא קולט את הרמז ומסיים, וברון מעירה בחיוך: "לכל דבר טוב יש סוף". אך העימותים לא הסתיימו. פרקליטו של הקבלן מתנגד מיד לשאלתו הראשונה של פרקליט הרוכש בחקירה החוזרת, אך ברון מתירה את השאלה. עורכי הדין שוב צועקים זה על זה, וברון מתערבת ומורה לבא-כוח הקבלן לשבת. "אני נותנת לכל אחד מהם להתבטא כפי שהוא מוצא לנכון. אל תדברו אחד עם השני", היא קובעת.

השורה התחתונה: תגובתה של ברון להתנהגותם של עורכי הדין רכה מדי, ולכן כנראה הם הרשו לעצמם לחזור עליה שוב ושוב. היא עושה הכל על-מנת לייעל את הדיון מבלי לפגוע בזכויות הצדדים, והייתה אולי מצליחה יותר אם הייתה קצת תקיפה יותר. משתדלת להשרות אווירה נינוחה ועניינית; בדיון הזה לא ממש זכתה לעזרה מן הצדדים.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 8.