השופט: דניאל בן-טולילה, בית משפט השלום בבאר שבע

המועד: יום שני, 26.12.11, שעה 11:45

הנושא: מעצרים עד תום ההליכים

בשעה 11:45 מואיל בטובו סניגור להופיע לדיון שנקבע ל-08:30, והוא מגלה שדניאל בן-טולילה כבר דחה אותו ל-1.1.2012. למרות זאת, מאחר שהוא כבר כאן וגם החשוד כאן, מבקש הסניגור לקיים את הדיון כעת. בן-טולילה מסכים תוך שהוא מעדיף את זכויות החשוד על פני הפורמליסטיקה, אם כי בהחלט היה מקום לנזוף בסניגור - שאפילו לא טרח להסביר את איחורו בן שלוש השעות או להתנצל עליו.

מדובר בבקשתו של נאשם הנמצא במעצר בית להקלה בתנאי המעצר, כדי שיוכל לסעוד את אמו המאושפזת בבית לוינשטיין. תוך כדי עיון בתיק, נזכר בן-טולילה בפרטיו ומברר את הפרטים. נציג המדינה אינו בקיא בתיק, ולבן-טולילה יש הצעה: הנאשם יוכל לצאת בליווי של אחד המפקחים לבקר את אמו. "זה נראה לי איזון נכון", הוא אומר ומכתיב את ההסכמה בשמו של הסניגור. הלה מנסה לנצל את ההצלחה ומבקש שמרשו יוכל לנסוע לבדו לרעננה.

בן-טולילה מכתיב, תוך הפגנת בקיאות הנובעת מעיונו המהיר בתיק: "מבחינה משפטית טהורה אין מקום לעיון זה. משיב זה באופן חריג שינה את מקום מעצר הבית מאילת לדימונה, כאשר גם המתלונן תושב דימונה". בן-טולילה סוקר את ההקלות שכבר ניתנו וממשיך: "יחד עם זאת, מהסיבות שתוארו לעיל ומטעמים הומניטריים ולפנים משורת הדין, אאפשר למשיב לסעוד את אמו ככל שיידרש ובלבד שיהיה מלווה במפקח". כאשר הסניגור מבקש גם זמן להתאווררות מדי יום, רומז לו בן-טולילה שלא יגזים: "הוא יוצא כל יום לעבודה ועכשיו יהיה ברעננה".

כמו כל שופטי המעצרים, גם בן-טולילה תלוי בחסדי השב"ס וממתין שהעצורים יובאו לאולמו. רבע שעה אחרי שביקש להביא עצורים ספציפיים, הוא מתקשר בעצמו, מברר מה קורה ונותן עוד שמות לפי בקשות הסניגורים שנכנסו לאולם. לבסוף מגיעים העצורים בשעה 12:10 ובן-טולילה מאפשר לסניגורים לנהל עימם שיחות קצרות.

בן-טולילה פונה לאחד העצורים, שסיפורו זכור לו: "הצלחת לדבר עם עו"ד אזולאי?" העצור משיב בשלילה, ובן-טולילה מכתיב החלטה הממנה לו סניגור מהסניגוריה הציבורית, שכן טרם נערך דיון בגוף הראיות. הוא דוחה את הדיון ל-1.1.2012, כאשר ניכר מהבעת פניו שהוא אינו מרוצה מכך שלא הצליח למצוא מועד מוקדם יותר, ומסביר לחשוד שבינתיים נשאר במעצר: "מיניתי לך סניגור, ביום ראשון יהיה דיון". החשוד אומר שהוא חולה סוכרת ולא מטפלים בו בבית המעצר. בן-טולילה נענה מיד ומכתיב: "תשומת לב שב"ס כי לדברי החשוד הינו חולה סוכרת ועל כן יש להביאו לבדיקה בפני רופא ובמידת הצורך להתאים לו תרופות". החשוד: "אוכל, אוכל, תרופות יש לי". בן-טולילה לפרוטוקול: "ואוכל לפי הנהלים".

השורה התחתונה: דיוני מעצרים עלולים להיראות כסרט נע - אך לא אצל בן-טולילה. הוא מאזן היטב בין זכויות העצורים לבין הצורך ביעילות, גם לנוכח העובדה שיש גורמים שממש לא בשליטתו - כמו אותו סניגור המאחר בשלוש שעות והשב"ס הנזקק לרבע שעה כדי להביא עצורים מקומת המרתף לקומה השלישית.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 9