מלחמת אחים בגולן

למרות המתואר, עמדתם של תומכי האופוזיציה לא מתקבלת ברמה בשוויון נפש. גם בשנות ה-80, בזמן המאבק נגד הניסיונות הישראלים לאזרח את תושבי הרמה, היה מתח רב. תושבים שהתאזרחו בניגוד לעמדת המנהיגים הדתיים שמעו איומים, סבלו מריסוס סיסמאות על רכביהם ועל קירות בתיהם, אולם מעולם לא הגיעו הדברים לכדי אלימות של ממש. "הכול נשאר תמיד דיבורים", מזכיר אחד התושבים בעלי האזרחות.

בשבוע שעבר, מתחת לביתו של ויאם עמאשה, אסיר ביטחוני ששוחרר בעסקת שליט, הגיעו הדברים לכדי חילופי מהלומות, פציעות ומעצרים. עמאשה, שנידון ל-21 שנות מאסר לאחר שהורשע בתכנון חטיפת חייל לצורכי מיקוח, הכריז עוד לפני צאתו מהכלא על שביתת רעב כאות הזדהות עם העם הסורי. כשהגיע לביתו בבוקעתא, סירב להיכנס לבית העם בכפר שכן הוצבה בו תמונת הרודן הסורי בניגוד לבקשתו. עמאשה הסתובב ושב לביתו, למבוכתם הרבה של החוגגים שנאספו לכבודו.

מאז התחמם הרחוב, וליד ביתם של בני עמאשה - עד לפני זמן קצר משפחת אסירים לוחמת למופת – התפתחה מסכת של איומים, הטרדות ואף אלימות ממשית. "אני מודאג מכך שהמשטרה מאפשרת לדברים הללו להתרחש", אומר עו"ד פאהד ספדי מהכפר מסעדה. "למרות שעכשיו יש כמה עצורים, יש פה אלימות שעלולה להגיע למחוזות גרועים מאוד". לדברי ספדי, אנשי ה'שביחה', נאמניה המקומיים של מפלגת הבעת' הסורית, תוקפים את אנשי האופוזיציה בגולן באשר הם. "דוקרנים, ניפוץ שמשות, מוזיקה רועשת מתחת לבית. כל זה תחת עינה הפקוחה של מדינת ישראל. מפליא אותי מאוד שהמדינה היהודית שלנו כרתה ברית עם רוצח בן רוצח כמו אסד". המשוואה בעיניו של ספדי פשוטה. "הסורי היחיד שלא רוצה את הגולן בחזרה הוא אסד, ולכן ישראל תמכה באבא שלו עוד משנות ה-70', ונתנה לו את לבנון תמורת הגולן. גם פה התומכים של אסד הם אלה שרוצים שהגולן יישאר בידי ישראל לנצח. שלטון אסד הוא הערובה לכך, משום שהוא שלטון מרצחים שמתקיים רק מקיומו של אויב קולקטיבי בדמות ישראל. הוא לא רוצה את השלום ולא את הגולן".

לדברי ספדי ההתנגדות לאסד הייתה "תמיד קיימת", אולם היא החלה לקרום עור וגידים בדמות עצומה שעליה חתמו 147 משכילים דרוזים בגולן. "האיבה לאופוזיציה הסורית היא שנאת חינם של אספסוף", אומר ספדי, שרואה עצמו "ישראלי גאה ממוצא סורי גאה". "האנשים האלה התחנכו על מיתוס 'ברית המיעוטים', על שנאה ופחד מהרוב הסוני של סוריה. זה גורם להם להעדיף רוצח ולהילחם בדמוקרטיה ובעם הסורי, במקום להיות לצד הצדק, החופש וזכויות האדם. ברית המיעוטים היא לא ירייה ברגל עבור הדרוזים, אלא ירייה בראש. הם הופכים את הרוב הסוני לאויב לאומי ודתי שלהם. איזה שיגעון זה?"

החשש מפני ההזדהות עם האופוזיציה, ככל הנראה, הוא המונע מאנשי הדת – שכזכור הובילו את החרם נגד מקבלי האזרחות הישראלית בעבר – להביע את קולם נגד האלימות הפנימית. כולם יודעים שאם יישפך דם המצב יהיה חמור מאוד, אולם הביקורת על ה"קפיצה בראש" של תומכי האופוזיציה משתקת את ההנהגה המקומית. "יש לנו משפחות שם, יש דרוזים שהעתיד שלהם לא ברור", מסביר אחד התושבים. "אז מה אתם עושים רעש?"

כשסביב קרח ושלג, מתכנסים פעילי האופוזיציה בביתו החמים של העיתונאי איימן אבו-ג'אבל, אסיר ביטחוני לשעבר ופעיל אנטי ישראלי בולט. יחד איתו יושבים חברים נוספים ובהם פעיל האופוזיציה עו"ד סולמאן עמשה ושני אסירים משוחררים ובהם ויאם עמאשה, המשוחרר הטרי מעסקת שליט. ויאם, 30, מכחיש שאכן תכנן לחטוף חייל. "אין לנו כוח לעשות דברים כאלה", הוא מסביר. קשה להאמין לרגע שהצעיר החייכן והעדין למראה נכנס ויוצא מבית הכלא מאז היה בן 16. הוא מספר על המהפך שעבר עליו בכלא. "פעם חשבתי ששחרור הגולן יהיה באמצעות הנשק והמלחמה. היום אני מבין שרק העם הסורי יכול לשחרר את הגולן. וכדי שיהיה לו כוח רצון לשחרר את הגולן, בשלום או במלחמה, ועדיף בשלום, הוא צריך שלטון דמוקרטי אמיתי. לכן יצאתי נגד השלטון של אסד והעריצות שלו. אני גם לא חושב שצריך מהפכה עכשיו. הוואקום של מהפכה הוא לא טוב, והוא עלול לגרור את סוריה לתוהו-ובוהו. צריך שינויים דמוקרטיים איטיים ועמוקים".

לדברי עמאשה, ההתקפות נגד בני משפחתו הן תוצאה של "הסתה של נציגי התרבות הטוטאלית, שמזהה שלטון עם לאומיות. העניין הוא שזה חוצה אצלנו משפחות. אפילו תחת קורת גג אחת יש משני המחנות. האלימות הזו היא דבר שלא ידענו בעבר".

חבריו של עמאשה מספרים שפעילי האופוזיציה הסורית בחומס הקדישו לכבודו יום הפגנות, "יום שני של ויאם עמאשה", לאחר ששמעו על האסיר הביטחוני מישראל שמזדהה איתם. "נתתי להם את הגב המוסרי לכך שהם לא עובדים עם ישראל כמו שאנשי אסד מאשימים אותם בתקשורת", מסביר עמאשה.

על מסך הטלוויזיה משדרת תחנת האופוזיציה הסורית שידורים חיים משכונת באב-אל-עאמר המופגזת בחומס. תמונות זוועה של הרוגים מרוטשים והורים אבלים משודרות בשידור ישיר בין קפה לסיגריה. מועקה אופפת את החדר. את חלק מהנוכחים אני מכיר ממפגשים קודמים. הדיבורים על הכיבוש הישראלי האכזר מפנים מקום גם להכרה שבעצם גם תחת השלטון הסורי הדרוזים ברמה לא ליקקו דבש. פתאום מדברים על כך שגם אז היו עריצות, שלטון צבאי והוצאות להורג.

הכול התהפך אצלכם. פעם אמרתם שצריך לשים סוף לשלטון הישראלי עכשיו, והדמוקרטיה היא בעיה רחוקה. עכשיו אתם אומרים: דמוקרטיה עכשיו, שחרור הגולן מהעול הישראלי יכול לחכות. כנראה שהכיבוש מעולם לא היה יותר נוח.

"כבר לפני 67' הייתה פה אופוזיציה", אומר עו"ד סולמאן עמאשה. "מזהים אותנו בישראל עם המשטר, אבל זה לא המשטר. זו העובדה שחיים פה בני העם הסורי שרוצים לחזור לעם ולתרבות הערבית-סורית. מעולם לא שאלו אותנו מה דעתנו על המשטר". עמאשה מביא לתמיכה את ההיסטוריה הכמעט פרו-ציונית של אסד. "אסד נסוג מהגולן ב-67' בלי להילחם כמעט, וב-73' הכריז ששחרר את הגולן לאחר שקיבל את קוניטרה ההרוסה. מעולם הוא לא עודד את פליטי הגולן לחזור, גם לא כשהגבול עוד לא היה יציב אחרי 67', ולא אמר מילה על תושבי הגולן הדרוזים עד שאנחנו יצאנו ב-82' נגד הניסיון הישראלי לאזרח אותנו. הוא עבד בשביל ישראל, כדי שהיא וארה"ב יכירו בו".

הטבח בחמה ב-82' לא שינה משהו ביחס אליו?

"המשכילים ואנשי הדת כן דיברו ביניהם, אבל חששו לפרסם".

לא זכור לי שאי פעם דיברתם נגד אסד. אתם רצתם לכלא בשביל האבא, וגם על הבן לא אמרתם מילה רעה מעולם. מה קרה פתאום שאתם נגד העריצות?

איימן אבו-ג'אבל טוען ששנים הוא מדבר וכותב בעד דמוקרטיה ונגד העריצות בסוריה. "אני הלכתי בזמנו לפני 25 שנים לפעילות נגד ישראל למען המולדת שלי, סוריה, לא למען אסד. עד המהפכה לא יכולנו להתבטא אחרת מהקו של העם הסורי. עכשיו, כשהעם הסורי אמר את דברו בגבורה, אנחנו נעמדים לצדו. אנחנו דוגלים בערכי הדמוקרטיה והחירות שהעם הסורי דורש מהשלטון. זו הדרך שלנו – התנגדות לכיבוש הישראלי וקריאה לדמוקרטיה וזכויות אדם בסוריה. גם מה שקורה אצלנו ברמה הוא טבעי בסך הכול. יש שני מחנות כמו בסוריה, חלק בעד המשטר וחלק נגדו. זה מעיד על דמוקרטיה בריאה, על שאנחנו חלק אינטגרלי מהעם הסורי. אני מקווה שנגיע פה להבנות הדדיות ונשמור את הוויכוח הזה בגבולות הנכונים".

התקווה כנראה קצת רחוקה עדיין, שכן בני החבורה חוששים לצאת לרחוב לצילום מחשש שיותקפו על-ידי הצעירים.

אחד התושבים מציג ניתוח מרענן-משהו של כל העניין. "זו פשוט מאוד קנאה פוליטית. כל אחד מתחרה בשני. פעם מי יותר בעד אסד, פעם מי בעד האופוזיציה. כל אחד רוצה שישמעו אותו יותר, שיכתבו עליו יותר, שהוא לא יפגר מאחורי חמולה אחרת או בן דוד שלו. מה אני אגיד לך, זה שיגעון אמיתי".