בניגוד לוורידים ונימים בולטים ברגליים, פקקת ורידים מתבטאת בקרישי דם בוורידים העמוקים המצויים בתוך שרירי הגפיים וגורמת לכשל בניקוז הדם מהגפיים.
בגופנו פועלים שני מנגנונים של קרישת הדם: האחד אחראי על המסת קרישי דם והשני מייצר אותם כהגנה מפני דימומים. פקקת ורידית נוצרת כאשר יש גורם שמוביל להיווצרות של קריש דם והוא גדל ומתפשט בתוך הווריד.
הסיבות העיקריות שעלולות להוביל להיווצרות פקקת ורידית עמוקה:
1. פגיעה בדופן הווריד כתוצאה ממכה חזקה או חבלה.
2. ירידה בזרימת הדם בוורידי הגפה כתוצאה מחוסר תנועה של הגפיים, במקרים כגון: ישיבה בטיסה ארוכה, ישיבה ממושכת לאחר גיבוס הגפה, שכיבה בזמן ניתוח שנערך בהרדמה כללית או כתוצאה משיתוק.
3. גורם נוסף יכול להיות ליקוי בתפקוד של מערכת קרישת הדם בגוף.
מהם גורמי הסיכון להיווצרות פקקת ורידית עמוקה?
1. פקקת ורידית חוזרת - אפיזודה של פקקת ורידית עמוקה שהתרחשה בעבר מעלה את הסיכון לאפיזודה נוספת.
2. תורשה - אם קרוב משפחה סבל או סובל מפקקת ורידית.
3. גידולים ממאירים - לעיתים, פקקת ורידית מופיעה לפני גילוי הגידול ומהווה סמן להתפתחותו.
4. ישיבה ממושכת של יותר מחמש שעות ללא תזוזה. ישיבה ממושכת מזיקה במיוחד במהלך טיסה, היות שהיא מלווה באוויר יבש בתוך המטוס והסיכון גובר כאשר צורכים משקאות חריפים (שהם בעצם משתנים) במהלך הטיסה.
5. עודף משקל.
6. ניתוחים בהרדמה הנמשכים מעל 30 דקות ולאחריהם היעדר תזוזה למשך שעות ארוכות.
- הסיבה השכיחה ביותר לתמותה בלתי צפויה לאחר ניתוחים כגון כריתת רחם, ניתוחי בטן בכירורגיה כללית וניתוחים אורטופדיים, במיוחד החלפת מפרקים, הינה תסחיף ריאתי!
7. היעדר ניידות לאחר אירוע מוחי או גיבוס הגפה.
8. טיפול הורמונלי כגון גלולות למניעת היריון או נטילת הורמונים בתקופת המנופאוזה (גיל המעבר).
9. טראומה קשה במיוחד לגפיים תחתונות לאחר פציעה.
10. קרישיות יתר.
הסיכונים הכרוכים בהיווצרות פקקת ורידית
1. תסחיף ריאתי, אשר נגרם כתוצאה מנדידת קרישי הדם לריאות באמצעות זרם הדם. קרישי הדם הללו חוסמים מעבר של דם בריאות ולחסימה זו השלכות קשות: נשימה לא יעילה, חוסר חמצון של הדם, קשיי נשימה שעלולים להוביל לחנק. כאשר הדרגה החמורה ביותר הינה אי ספיקה נשימתית אשר גורמת למוות.
2. תסמונת פוסט-טרומבוטית, נזק מקומי לגפה הנגרם כתוצאה מהפרעה לניקוז של הדם מהגפה בשל חסימת חלק מהוורידים על-ידי קרישי הדם או בגלל הרס מסתמים של ורידים עמוקים. מתבטא בשינויים בעור של השוק ויכול לגרום להופעה של כיב כרוני במקום.
האם ניתן למנוע פקקת ורידים?
טיפול תרופתי - כאשר קיימים גורמי סיכון, ניתן למנוע היווצרות של פקקת ורידים עמוקה באמצעות טיפול תרופתי באמצעות נוגדי קרישה ("דילול הדם").
להיות בתנועה - בעבודה משרדית או בטיסה לדוגמא, חשוב לקום מדי פעם ולהניע את הגפיים. בנסיעה ממושכת חשוב לבצע הפסקות על-מנת להניע את הגוף ולאחר ניתוח חשוב להקים את החולה מוקדם ככל שניתן על-מנת שיניע את גופו.
חבישת גרב אלסטית - השימוש בגרב אלסטית מונע היווצרות של בצקת ומגביר את מהירות זרימת הדם בוורידים.
טיפול מכני - במהלך ניתוח ממושך או במסגרת טיפולי פיזיותרפיה למשותקים, לעתים נעשה שימוש במכשיר שיוצר לסירוגין לחץ על הגפה, על-מנת למנוע היווצרות של פקקת.
האם ניתן לאבחן פקקת ורידית?
בכמחצית מהמקרים לא ניתן לזהות סימנים להיווצרות פקקת ורידים ובדרך כלל רק בשלב מאוחר מופיעים סימנים כגון נפיחות ואודם בגפה.
כאשר יש חשד לפקקת ורידית, האבחון מבוצע על-ידי כירורג כלי דם שנעזר במכשירי הדמיה כגון:
בדיקת דופלקס - שילוב של מכשיר אולטרה סאונד עם מכשיר דופלר. זוהי בדיקה לא פולשנית אשר מספקת תמונה של זרימת הדם ומגודל מסוים מבחינה בקריש הדם, אלא שהיא פחות יעילה בוורידי האגן.
בדיקת CT - מתאימה מאד לאבחון של פקקת בוורידי האגן ולאבחון של תסחיף ריאתי, אולם כרוכה בקרינה ובמתן חומר ניגוד.
בדיקת דם D-DIMER - אשר בודקת את ריכוז החומר שנוצר בתהליך פירוק הפקקת. בדיקה זו יעילה רק כאשר התוצאה לגבי הימצאות פקקת היא שלילית, דהיינו תוצאה תקינה.
כיצד ניתן לטפל בפקקת ורידים?
הטיפול הראשוני הוא מתן זריקות של נוגדי קרישה למשך מספר ימים ובהמשך מתן טיפול בכדורים ל-3 עד 6 חודשים, בהתאם לדרגת קרישיות היתר של החולה.
במקביל, תינתן הוראה לחולה להשתמש בגרביים אלסטיות, לפחות למשך שנתיים, במטרה למנוע את התסמונת הפוסט-טרומבוטית המתבטאת בבצקת כרונית, שינויים תמידיים בעור והופעת כיבים בעור שקשה לרפא. גם כאשר הם מתרפאים, הם חוזרים. השימוש בגרב אלסטית יחל מיד לאחר האבחנה וחשוב לנייד את החולה מייד כשהוא חבוש בגרביים אלסטיות.
יצוין כי השימוש בגרביים אלסטיות מפחית את השכיחות להופעת התסמונת הפוסט-טרומבוטית לפחות בחמישים אחוזים.
במקרים של פקקת בוורידי האגן, ישקול הרופא לבצע טיפול להמסת קריש הדם (טיפול טרומבוליטי). זהו טיפול פולשני שמבוצע באמצעות החדרת צנתר לתוך הווריד הפקוק והזלפה של תרופה ממיסת קרישים למשך מספר שעות. טיפול מסוג זה מבוצע בדרך כלל רק כאשר האבחון נערך בשלב מוקדם וכאשר מעורבים ורידים גדולים כגון ורידי אגן או ירך. קיימים גם אמצעים נוספים המשלבים המסת הקריש עם פעולה מכנית של ריסוק הפקקת על-ידי צנתרים מיוחדים. במקרה שלא ניתן לבצע טיפול זעיר פולשני, לעתים יבוצע ניתוח להוצאת קרישי דם.
לסיכום, כאשר קיימים גורמי סיכון, חשוב למזער את הסיכון להיווצרות פקקת ורידים עמוקה על-ידי הקפדה על תנועתיות, שימוש בגרב אלסטית, שמירה על משקל תקין, נטילת טיפול תרופתי על-פי המלצת רופא ומעקב רפואי. בכל מקרה של חשד רצוי להיבדק על-ידי מומחה לכירורגיית כלי דם.
