בן 98 המתין לדיון. כבר לא

העומס בבתי המשפט הוא תופעה ידועה ומוכרת. העובדה שלעיתים קרובות העומס גורם לעינוי דין, גם היא אינה חדשה. אך עדיין יש מקרים בהם העומס גורם לתוצאות בלתי אנושיות, פשוטו כמשמעו. קל וחומר כאשר מדובר בבתי המשפט למשפחה, הדנים בנושאים הרגישים ביותר בחייו של כל אדם: זוגיות, הורים וילדים. שלושה מקרים שאירעו בחודשים האחרונים בשלושה בתי משפחה בצפון הארץ מדגימים עד כמה המצב קשה.

מעשה באדם בן 75 המבקש להתגרש. קורה, גם בגיל כה מבוגר. התיק נקבע לדיון בפני שופטת בית המשפט למשפחה בחיפה, ענבל קצב-קרן. ב-14.3.12 החליטה קצב-קרן שהסמכות לדון בנושא מצויה בידיה וקבעה קדם משפט. התאריך: 29.10.12. ונא לזכור שוב, שמדובר בגבר שכיום הוא בן 75.

מקרה שני: אישה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת תביעה בנושאי משמורת ילדים, הסדרי ראייה שלהם וקביעת מזונות לה ולקטינה. ב-20.4.12 הודיעה רנא סעד, העוזרת השיפוטית של השופטת רונית גורביץ, כי קדם המשפט יתקיים ב-11.3.13. קראתם נכון: בעוד 11 חודשים.

בא-כוחה של התובעת, עו"ד יוסי נקר, ביקש להקדים את הדיון וציטט את דבריו של מי שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מישאל חשין: "לא הרי ימים אחדים בחייו של עולל כהרי ימים אחדים בחייו של בוגר. שימים אחדים בימיו של עולל יכול שידמו לשבוע או לשבועות אחדים בחייו של גדול, ואולי אף לחודש או לחודשים. מר זמן, אותו מימד רביעי המלווה אותנו כל חיינו, מימד ראשון במעלה הוא בחייו של קטן. וכך, בצידם של מרת אם, מר אב ומר ציבור, עומד ניצב לו מר זמן כיסוד מכונן במערכת של אימוץ. מר זמן אין הוא יסוד משני במערכת. מקומו מקום כבוד הוא כיסוד ראשוני ומכריע". התשובה טרם ניתנה.

השיא, המאוד-שלילי והמאוד-עצוב, שייך לאותו קשיש יליד 1913, שבית המשפט למשפחה בקריות התבקש בשנת 2011 לדון בשאלת חלוקת הוצאות מחייתו בין ילדיו. השופט אריה נאמן קבע ב-23.11.11 את קדם המשפט ל-20.3.11. נקר ציין שמדובר בקשיש בן 98 וביקש להקדים בצורה משמעותית את הדיון, אך נאמן סירב: "קדם המשפט נקבע למועד הראשון הפנוי ביומנו של בית המשפט בהתאם לתאריכי הגשת התובענות בתיקי בתי המשפט... כל תובענה המוגשת בבית משפט זה יש לה את המצוקות שלה, ולא יהיה זה הוגן לשבץ תובענה זו לדיון במקום תובענה אחרת שהוגשה לפניה ונקבע לה כבר דיון".

נקר לא ויתר ובנובמבר שעבר ביקש מנאמן לשקול שוב את החלטתו, אך הלה בשלו: "עם כל ההבנה למצוקתו של התובע, יומנו של בית המשפט מלא עד אפס מקום. בשלב זה נוצרו 'חורים' (כתוצאה מביטול דיונים) רק בשבוע-שבועיים שטרם הדיון הקבוע - הקדמה שאיננה משמעותית. לאור האמור בסעיף 7 לתצהיר המצורף הרי שלא מדובר כאן בדיני נפשות שכן משרד הבריאות יטפל בקשיש".

לא חלף זמן רב, ובסוף דצמבר אשתקד נקר שלח לבית המשפט הודעה בת פחות משורה אחת: "הח"מ מצטער להודיע כי התובע מס' 1 נפטר. לא בכדי נתבקשה הקדמת מועד הדיון". נאמן הגיב במשפט קצר משלו: "לא הבינותי את הקשר בין שני הדברים".