מומחים או עטים להשכיר

מה משקלן של חוות דעת רפואיות המוצגות מטעמם של הצדדים? כידוע, זו סוגייה בעייתית. הרי ברור שאף צד לא יציג חוות דעת שאינה עולה בקנה אחד עם מטרתו. לכן, מעדיפים במקרים רבים בתי המשפט למנות מומחים מטעמם וכמעט תמיד מקבלים את מסקנותיהם.

אך כיצד יש להתייחס למומחים המספקים חוות דעת שאינן עולות בקנה אחד עם העובדות שהוצגו בפני בית המשפט? במילים אחרות: האם הם מומחים אמיתיים או עטים להשכיר? כיצד ניתן להתייחס למומחיות ולאובייקטיביות שלהם? שאלות מטרידות אלו עולות למקרא גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניינו של ולדימיר זכרוב, שרצח את אשתו וביקש לא להטיל עליו מאסר עולם בטענה לליקויים נפשיים.

לא פחות משלוש חוות דעת של מומחים סיפק בא-כוחו של זכרוב לתמיכה בבקשתו: של הפסיכיאטר ד"ר גל שובל, של הפסיכולוגית ד"ר מיריי דנון ושל הפסיכיאטר ד"ר איליה רזניק. נשמע מרשים, אך סגן הנשיא יוסף אלרון החליט שאין בהן כדי לסייע לזכרוב. הסיבה המרכזית: חוות הדעת סותרות את העובדות והראיות.

ד"ר שובל: סתירות ופגמים בחוות הדעת

חוות דעתו של שובל הוגשה כבר במהלך הדיון והשופטים אלרון, משה גלעד ואברהם אליקים החליטו שאין להתחשב בה. כפי שאומר אלרון בגזר הדין: "מסקנותיו של ד"ר שובל לא התקבלו על ידינו, לאור פגמים וסתירות שפורטו בהרחבה בהכרעת הדין, כאשר כאמור קבענו, כי התגבשה אצל הנאשם כוונה להמית את המנוחה.

"ההחלטה להמית הוכחה ע"י הודאתו של הנאשם, שנמצאה כקבילה, ונתמכה בחיזוקים רבים מחומר הראיות. הודאתו כללה פרטים מוכמנים רבים ואומתה ע"י ראיות חיצוניות אשר היוו אף יותר מ'דבר מה נוסף'. כפי שפורט בהכרעת הדין. גם אופן הקטילה העיד על כוונת הקטילה של הנאשם. כן קבענו, כי הנאשם הכין עצמו להמתת המנוחה בכך שחנק אותה דקות ארוכות, הפילה לרצפה עובר לחניקתה ואז המשיך לחנוק אותה דקות נוספות. לאחר מכן, פנה למטבח, הצטייד בסכין ש'חותך טוב' כדבריו, ל'ווידוא' הריגתה".

בהמשך כותב אלרון: "לא קיבלנו את חוות דעתו בשל חוסר הקוהרנטיות שלה, מתוך כך שאינה מתיישבת עם יתר הראיות שהוצגו בפני בית המשפט ולאור העובדה שהכילה סתירות רבות. כן קבענו, כי דבק בחוות הדעת פגם עקרוני, שכן ממצאיה התבססו על מבחנים פסיכולוגיים שערכה ד"ר דנון, אשר לא נתנו את היחס והמשקל הראוי לקשיי השפה של הנאשם ולבעיות התקשורת שנבעו מכך".

כל זה לא ממש הזיז לשובל: "בחוות הדעת המשלימה הסיק ד"ר שובל מסקנות דומות לאלה שהוצגו בחוות דעתו הראשונה וקבע כי הנאשם סובל מ'פגיעה אורגנית קוגניטיבית'. חוות הדעת המשלימה הוגשה מבלי לבדוק בשנית את הנאשם, תוך ניסיון ליתן מענה לקביעות בית המשפט בהכרעת הדין, שנקבעו תוך דחיית האמור בחוות דעתו הראשונה. בין השאר, ניסה ד"ר שובל לספק מענה לסתירות שעלו מחוות דעתו הראשונה, אליהן התייחסנו בהכרעת הדין".

ד"ר דנון: אין התאמה בין הקביעה לעובדות

שובל עשה זאת, בין היתר, בהסתמך על המבדקים שערכה דנון לזכרוב, אך אלרון דוחה גם אותם: "חלק מן המבחנים המשמעותיים לאבחונו של הנאשם לא ניתנים לביצוע עקב קשייו של הנאשם בשפה העברית. מבחנים אחרים, ברובם אינם נותנים אלא אינדיקציה בלבד, ואינם אמינים כמו המבחנים המילוליים".

זה לא היה הליקוי היחיד בחוות דעתה של דנון, מוסיף אלרון: "אין התאמה בין קביעתה כי הנאשם מתקשה לתפקד בפעולות היומיום לבין העולה מן העובדות לגבי תפקוד הנאשם. כך לעניין פעולות הנאשם ביום הרצח, עובר לקטילת המנוחה - לקיחת בנו לרופא, ואף לאחריו - ניקוי הסכין, נעילת הבית, לקיחת ילדיו לאחותו - פעולות המעידות על תפקוד מלא. קביעותיה של ד"ר דנון מנוגדות לחלוטין לתיאור התנהלותו של הנאשם ביום הרצח.

"באופן ברור, הערכתה של ד"ר דנון אינה עולה בקנה אחד עם היעדר אינדיקציה כלשהי בעבר למגבלה בכושר השכלי של הנאשם ותפקודו התקין בכל תחומי החיים - כבעל וכאב לילדיו, כשכיר בעבודה קבועה וכמקיים חיים רגילים ונורמטיביים ללא כל תיעוד המצביע אחרת. סתירות מהותיות אלה העולות מחוות דעתה של ד"ר דנון, פוגמות בחוות דעתה וכן בחוות דעתו של ד"ר שובל אשר התבסס עליה".

ד"ר רזניק: אין אחיזה בממצאים העובדתיים

ומה לגבי רזניק? הלה בא עם תיאוריה חדשה: זכרוב סבל בעבר מפגיעות ראש חוזרות, שלא אובחנו ואשר פגעו בכושרו הנפשי. מכאן הסיק, כי זכרוב עלול להתפרץ במקרים קיצוניים, כמו המצב שהוביל אותו לרצוח את אשתו. על כך אומר אלרון: "איני מקבל אבחנה זו, מקום שאין לה אחיזה בממצאים העובדתיים המונחים בפנינו, כאשר לאורך כל שנותיו לא היה רמז לנטייתו זו, וכן שלא נחשף מעולם למצב קיצון שהוביל אותו להתנהגות אימפולסיבית כזו".

בסופו של יום, גזר בית המשפט על זכרוב מאסר עולם. את התרשמותו משלושת המומחים אמר בצורה ברורה, אך דומה שהדבר לא ימנע מהם וממומחים אחרים לחזור שוב על אותה התנהגות. מה שמעלה את השאלה, היכן עובר הגבול בין חוות דעת מקצועית (גם אם מוטעית) לבין שיבוש מהלכי משפט.