פציעות קיץ בים, בדרכים ובטיולים

איזה מקום נהדר. חולות זהב, גלים קוצפים, שמש, ומה עוד צריך? אבל מי מאיתנו לא הלך לתומו בחול, ולפתע חש בכאב עז בכף הרגל? תוצאת דריכה על מסמר חלוד, או על שבר זכוכית שהשאירו המבלים של אתמול בלילה, או קרש שבור שנשאר מהמדורה או נפלט מהים?

לעיתים קרובות, אנו אומרים לעצמנו, בעיקר אם אין חתך, או דימום מפחיד: "אה, שום דבר". אבל לצערנו, אותם גורמים לפציעה, נושאים עימם חיידקים ולעיתים חיידקים מסכני חיים כמו חיידקי הטטנוס, העלולים לגרום לזיהום חריף וקשה.

לכן, מעבר להקפדה שלנו לא להשאיר דברים חדים, ולהעיר (בנימוס, פן יבולע למעיר) למי שהשליך השאיר חפץ חד. כדאי בנוסף ללכת נעולים בנעליים קלות. אם נדקרנו, או אירע חתך, יש לשטוף אותו היטב במים זורמים, ולנקות בנוזל חיטוי. יש לוודא כי החיסון לטטנוס תקף, 10-5 שנים. ואם אינו תקף, לרוץ לקבלו. (חיידקי הטטנוס לא ממתינים, ולנו יש רק 48-24 שעות זמן לקבל החיסון).

בנוסף, בכל חשד לחדירת גוף זר: בעיקר "ערמומיים" ומסוכנים כמו כפיסי עץ, יש לבצע צילום, ואם יש צורך, גם בדיקת אולטרא-סאונד, לאיתור וסימון הגוף הזר שחדר, והוצאתו.

ואחרי שצלחנו בשלום את רצועת החול, ונכנסנו למים, מחכה לנו שם הגלשן: כדי שנרכב עליו על הגלים, או שנשחה בינו לגלשנים החולפים בינינו במהירות רבה.

כגולשים, אנחנו חשופים לפגיעות קרסול וברך בדומה לגולשי סקי, (באותם גלשנים בהם הרגליים אחוזות בחבק), וכן לחבלות קהות לראש ולגב כשהגלשן מתהפך וחובט על הראש/על הגב, או שניהם. גם שברים כתוצאת "תאונות דרכים" בים גולשים וגלשנים אינן נדירות.

"מקום של כבוד" תופסים "גלשני הרוח" לסוגיהם השונים, ופריקות כתפיים כתוצאת "משיכה" חריפה וחזקה במפרש או עפיפון, ממש אינם נדירים. מעבר לבעיה האורתופדית, קיימת הסכנה לבהלה, שתוביל חס וחלילה לסכנת טביעה.

תקצר היריעה כאן מלפרט פגיעות אופייניות לשייטי מפרשיות למיניהן, שזהו ענף חשוב בתחום רפואת הספורט. כלל האצבע לספורט זה הוא הכנה קפדנית של הגוף לספורט תובעני זה. הכנה שתכלול, חימום, תרגילי גמישות וקואורדינציה, הוכחו כמקטינים את שכיחות ההיפגעות בקרב השייטים.

ואחרי שסיימנו הבילוי בים, למרות כל ההפחדות הנ"ל, יצאנו בשלום לדרך הביתה. זהו, נגמרו סיכוני הקיץ? לצערנו לא.

למרות כל אלפי הנופשים בחו"ל, הכבישים לא מתרוקנים בקיץ. להפך. הם מתמלאים בצעירים הרוצים לבלות בכל מחיר, נוהגים לעיתים קרובות עייפים (ממסיבת קיץ מאוחרת), ולעיתים גם רוויי אלכוהול.

לעיתים, בעיקר אחרי בילוי בשמש, אין חשים את העייפות הנובעת "מהתייבשות" בדרגות שונות. ואז גם הערנות קטנה, וזמן התגובה מתארך. לא כל שכן, כשהכבישים מלאים ברוכבי אופניים: ילדים, מבוגרים, וקשישים, המתזזים בין המכוניות בכבישים העמוסים לעייפה. ואגב, השמש בקיץ לא רק קופחת, היא הרבה פעמים גם מסנוורת וגורמת למעין "עיוורון" רגעי וחלקי למספר שניות לאחר הסינוור. כדאי להשתמש במגני שמש ומשקפי שמש.

חדרי המיון שלנו מוצפים ברוכבי אופניים, רבים מהם צעירים וילדים, בדרכם אל הים, עם גלשן תחת בית-השחי, ויציבות ירודה או אחרי הבילוי. גולשים יקרים, אנא קשרו את הגלשן לאופניים (ויש לכך התקנים ייעודיים), ולא תחת בית-השחי. שברים ופריקות כתוצאת נפילות עקב חוסר יציבות ברכיבה הם ממאפייני הקיץ האורתופדי.

והכי חשוב, יש ילדים בכביש! הרבה ילדים! שכולם רוצים לבלות, עליזים ללא גבול, קופצים, רצים אל הכביש וממנו. אין צורך להרבות בדיבור על חשיבות ערנות היתר למפגעים אלו דווקא בזמן החופשה. "המפגש" בין רכב לילד, לרוב קשה הן לנפגעים, והן לנו כמטפלים.

הקיץ הוא עונת הטיולים ברחבי הארץ, של בני כל הגילאים. הצפיפות והדוחק באתרים אלו, לעיתים רבה. זה חושף הן את הצעירים, ובעיקר את המבוגרים והקשישים לנפילות. כאלו המסתיימות לא אחת בשברים, וצורך בניתוחים, גבס וכל מה שמשבית שמחת החופש.

לכן, כדאי בעיקר לאוכלוסיה המבוגרת / קשישה, להימנע משהייה במקומות צפופים ועתירי סכנת נפילות. אגב, גם במקומות כאלו, חשוב להקפיד על שתייה מרובה, לשיפור העירנות. כמה? כמעט ללא גבול. נדירים המקרים של "עודף" מים, ביחס לריבוי המקרים של התייבשות.

אפשר להמשיך ולהשבית את "שמחת הקיץ" בתיאורי פגיעות אפשריות כתוצאת שחייה מאומצת מדי, (שוב לרוב ללא חימום), או שחיית חזה, העלולה לגרום לכאבי-גב, וממש, אבל ממש אינה מומלצת. או לכתוב על פגיעות בכתף כתוצאת משחקי "מטקות" מאומצים וללא חימום, שלא לדבר על היפגעות העוברים ושבים מהכדור ה"טס" עליהם במהירות של 80 קמ"ש ויותר.

המסר העיקרי הוא: הגבירו עירנות סביבכם, הקפידו על שתייה מרובה מאוד, ואם אתם הולכים לפעילות ספורט, הקפידו על חימום ומתיחות לפני התחלת הפעילות. בכך, תחסכו לעצמכם בסל מיותר, ולנו האורתופדים עבודה. גם לנו מותר לנוח קצת לא?