לא יצא חוטא נשכר

מבקר המדינה היוצא, מיכה לינדנשטראוס, קיבל שלושה חודשים כדי לסיים את "דוח הרפז". במרוצת אוגוסט או בתחילת ספטמבר יפרסם לינדנשטראוס את הדוח שהכין, הכולל חשדות פליליים חמורים נגד שורה של אישים, ובראשם: הרמטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי, ואל"מ ארז וינר, עוזרו לשעבר של הרמטכ"ל. היועמ"ש יהודה וינשטיין, שהתרשל עד כה בתפקידו, ייאלץ מיד לאחר מכן לקבל החלטה: האם להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד החשודים.

האפשרות החוקית לסיים את הדוח הנפיץ בידי לינדנשטראוס, גם לאחר פרישתו מכהונת המבקר, נוצרה על-אפם וחמתם של קציני צבא בכירים וכמה פוליטיקאים, אליהם הצטרפו כמה כלי תקשורת. אלה ניסו, כידוע, לטרפד את פרסום הדוח בידי לינדנשטראוס, בשל חששם כי מחבר-הדוח, יחד עם בכירי משרד המבקר, מפנה כלפיהם אצבע מאשימה ומסכנם בחקירה פלילית.

התיקון החדש לחוק, שנחקק כתגובה לניסיונות הטרפוד שצלחו ועיכבו הגשת הדוח בשבועות שקדמו לפרישת לינדנשטראוס, מאפשר עתה למבקר הנוכחי, וגם לאלה שלאחריו, לסיים - בתוך שלושה חודשים מעת שכהונתם הסתיימה - דוחות רגישים ומיוחדים עליהם עמלו.

הלקח שאמורים היו ללמוד אשכנזי, וינר ועיתונאי החצר שלהם בתקשורת, הוא: "המערכת" יודעת לגונן על עצמה וכי בשורה התחתונה: "לא יצא חוטא נשכר". אלא שהם ממשיכים בשלהם. עיתונאים מושחתים ורקובים כדוגמת בן כספית (מעריב) מוסיפים לגונן על החשודים ומפריחים דברי הבל כנגד לינדנשטראוס. במקביל הם מטילים דופים ביושרתו של המבקר היוצא, ובעצם הצידוק להותיר בידו את סיום והגשת הדוח.

במסגרת המתקפה המתוזמרת על המבקר היוצא, נטען, לדוגמה, כי אין להתייחס את המבקר היוצא כאל שופט, ולכן אין ליתן בידו שלושה חודשים לסיום דוחות רגישים כפי שמקובל וכפי שקבוע בחוק לגבי שופטים-פורשים. נטען עוד, כי המבקר עומד בראש מערכת ביקורת גדולה ועצומה, ולכן יש להותיר את סיום המלאכה, במיוחד בפרשת הרפז, בידי המבקר הנכנס, השופט (בדימ.) יוסף שפירא.

הטענות שהועלו, שהן בהחלט נכונות לגבי דוחות רגילים, אינן רלוונטיות לענייננו. כדאי לזכור: במסגרת בדיקת פרשת הרפז ערך לינדנשטראוס, אישית, שימועים למרבית המעורבים. דין שימוע, כידוע, הוא כדין עדות. ההתרשמות האישית היא החשובה. בעיקר לגבי מהימנות. לכמה מהם נערכו שני סבבי שימועים ואף יותר. כך לגבי אשכנזי ווינר, וכך לגבי שר הביטחון אהוד ברק.

נוכח זאת, רק טבעי ואף מתחייב כי לינדנשטראוס - ולא המבקר יוסף שפירא - הוא שיסיים את המלאכה ויביא בפני הציבור את הממצאים. הדעת נותנת, כי כדי להיכנס לעובי הקורה היה מחויב המבקר החדש להיכנס בעצמו לעובי הקורה, כולל חקירת עדים; ברי, כי האיש שערך את השימועים (לינדנשטראוס), ובידו היכולת להתרשם אישית ו/או להכריע אישית בדבר מהימנות גירסאות העדים שהופיעו בפניו, הוא האיש שיש ליתן בידו, אישית, את הכוח והסמכות להכריע בתיק זה. הדבר נכון גם מקום שעלה הצורך בתיקון החוק, דבר שהוא בבחינת כורח בל יגונה - במיוחד בהתחשב בניסיונות המכוערים שנעשו (והצליחו) לטרפד, כמעט בכל מחיר, את פרסום הדוח במועדו.