"שטייניץ סיפר לכולם שיש כסף, וזו הבעיה"

שר האוצר נאלץ שוב ושוב להסביר בימים האחרונים איך הצעדים הללו מתיישבים עם ההצהרות המפורשות שלו ושל ראש הממשלה בשנים האחרונות. כיצד קורה שבאותו יום שבו נתניהו מכריז כי "כגודל ההכנסה – גודל הפגיעה" מעלים את המע"מ הפוגע בראש ובראשונה בבעלי ההכנסות הנמוכות, שרוב הכנסתם מופנית לצריכה. מה קרה לכל אותן יתרות אדירות של מטבע חוץ, יש אומרים 80 מיליארד דולר, שנגיד בנק ישראל סטנלי פישר אגר ליום סגריר (וזכה בשל כך לביקורת נוקבת אך למזלנו לא נכנע), והיכן כל אותן הצהרות מרהיבות של שר האוצר עצמו על המיליארדים שאמורים להיכנס לקופתנו ממיסוי חברות הגז בעקבות דוח ששינסקי.

ולא שלא הזהירו אותו. מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, איל גבאי, אמר בזמנו לשטייניץ: "היזהר, אל תכריז שמצבנו טוב מדי כי יבואו לבקש ממך כסף". זה מה שקרה. המחאה החברתית ודוח טרכטנברג שבא בעקבותיה, כמו גם הסכמי השכר עם הרופאים, המורים והעובדים הסוציאליים שהעניקו תוספות שכר מפליגות, תרמו את חלקם למה שקרה.

גורם כלכלי בכיר שהיה מעורב בכל הנעשה אומר כי "שר האוצר היה עסוק בהוכחה שהוא שר אוצר מצוין ומבריק ולכן היה חשוב לו מאוד לחזור ולומר שמצבנו טוב מאוד ביחס לעולם. דבר שני שקרה הוא שבעקבות ששינסקי סיפרו לנו סיפורים על כך שמצאנו כסף רב בים וצריך רק לשאוב אותו. כך הצדיקו את יישום מסקנות הדוח, את הריב עם תשובה ועם המשקיעים האחרים, כדי לקבל אהדה ציבורית. במילים אחרות, אמרו לאזרחי ישראל: מצאנו הון ולא צריך יותר לעבוד. שטייניץ הסתובב והבטיח לכולם שיש כסף, וזו בדיוק הבעיה. כי לא היה כסף בשום שלב. נכון שמצבנו לא היה רע, אבל הוא הלך והידרדר בעקבות ההאטה באירופה".

מנכ"ל משרד האוצר לשעבר פרופ' אבי בן-בסט לא מתרשם מהצהרות שטייניץ על מצבנו הטוב ביחס למדינות שבמשבר. לדבריו, זה כמו שתלמיד שציוניו בינוניים ישתבח בכך שציוניהם של תלמידים רבים אחרים נעשו גרועים יותר. "מצבנו טוב יותר מספרד, פורטוגל, יפן, אירלנד או איטליה, אבל מכאן עד אמירה שמצבנו נפלא הדרך ארוכה. מבחינת התוצר לנפש אנחנו בעשירייה השלישית כבר עשרים שנה. זה כבר תלוי בהשתתפות החרדים והנשים הערביות בשוק העבודה. גם הפריון שלנו לא משהו. יש עוד הרבה מה לעשות, לא רק לשטייניץ אלא גם לשרים הבאים אחריו. אנחנו קרובים למקום הסכנה, אחרת הממשלה לא הייתה עושה את אשר עשתה. היא מבינה את המצב, בעיקר כשאנחנו מדינה עם בעיות ביטחוניות קשות. רק בעשור האחרון היו לנו אירועים ביטחוניים גדולים שהשפיעו על המשק. אנחנו צריכים לקחת טווח ביטחון רחב יותר".

בן-בסט רואה בתקציב הדו-שנתי אם כל חטאת, ואף כתב על כך בספר שהוציא עם פרופ' מומי דהאן. "קודם הגדילו את ההוצאה וכולם מחאו כפיים, עכשיו משלמים את החשבון והביקורת התעוררה. הבעיה היא בפער הזמנים שבין קבלת שתי ההחלטות, על הגדלת ההוצאה ועל הגדלת ההכנסות. בחיים הכלכליים יש אי-ודאות גדולה, בעיקר בתחום המסים. בישראל, שבה האירועים הביטחוניים משפיעים על התקציב ועל הפעילות הכלכלית, אי-הוודאות גדולה עוד יותר. לכן לא ברור איך הממשלה החליטה להתחייב לשנתיים על מסגרת ההוצאה, כשהיא אינה יודעת מה יהיה היקף ההכנסות. והנה עכשיו אנחנו מוצאים את עצמנו בבעיית מיסוי. אין שום מדינה בעולם שיש לה תקציב דו-שנתי. זה פטנט ישראלי".

שר האוצר דווקא התפאר בכך שכולם באו ללמוד מאיתנו איך עושים את זה. יו"ר ה-OECD המליץ לכל המדינות לשקול את העניין.

"לא קיבלתי תשובה לשאלה למה כשהם חוזרים הביתה הם לא עושים את זה. כשמבקר פה אורח ומבקשים ממנו מחמאה, מה אכפת לו לתת? זה לא עולה לו כלום. כשאבוא לביקור בְּבית וישאלו אותי איך התמונה על הקיר אגיד שהיא יפה ונחמדה גם אם היא לא מוצאת חן בעיניי. ראית מישהו מהמשבחים שחזר לארצו והחל ליישם את הרעיון? משלחת ה-OECD לא התלהבה. בתקציב דו-שנתי מקבלים החלטות ומופתעים מהמציאות, מה שלא קורה בתקציב חד-שנתי".

שטייניץ דווקא סבור שהעולם כן התלהב. "רפורמה אדירה", הוא קורא לכך, ומשוכנע שבעתיד מדינות לא מעטות יאמצו את הצעד.

גורם המקורב לנעשה מספר שמאחורי המהלך כולו עומד לא אחר מאשר אהוד ברק. לדבריו, ברק איבד כל שאיפה להיות ראש ממשלה. הוא רוצה להישאר שר ביטחון כמה חודשים נוספים ולפרוש. בשיחה פנימית נשמע אומר: "אני כבר בן 70, התחתנתי בפעם השנייה עם אהבת נעוריי. אם אשאר עוד קדנציה כבר לא נספיק לטייל בעולם יחד ולעשות דברים רבים. יכול להיות שמה שאני רוצה הוא לפרוש ולטייל עם נילי".

מצד שני ברק היה מעוניין להישאר ליד ההגה זמן מה נוסף, ולכן היה מעוניין מאוד שהבחירות לא יתקיימו בספטמבר. הוא גם סבור שעליו לטפל בנושא האירני כמטרת-על, ובחירות הרי ישהו את הטיפול באירן. נתניהו קרוב מאוד לברק ומושפע ממנו, אומר הגורם הבכיר. הם יושבים בשניים כמו צוות במעגל סגור ולא רואים את כל התמונה. נתניהו החליט ללכת לממשלת האחדות מבלי לחשוב כלל על ההיבט הכלכלי של ההחלטה.

נתניהו עצמו אומר שלא ידע מהו עומק הבור התקציבי שאליו נכנסה המדינה. כשגילה זאת זעם על פקידי האוצר ותמה מדוע לא הציגו לפניו את הנתונים בעוד מועד.

ברק גם הצליח להשפיע על נתניהו לפרוץ את מסגרת תקציב הביטחון מעבר למתווה ברודט. בנוסף, לא רק שהמלצת טרכטנברג לקצץ בתקציב הביטחון כדי לממן חינוך חינם לגילאי 3 לא התקבלה, אלא שהמשרד אף קיבל תוספת של שני מיליארד וחצי שקלים. אייל גבאי וראש אגף התקציבים לשעבר אודי ניסן נלחמו בקרבות התשה מול משרד הביטחון. "פעם אלה מנצחים ופעם אלה", ממשיך הגורם הבכיר, "אבל הפעם אנשי האוצר הפסידו בגדול. נתניהו ידע היטב את המספרים, הוא ידע מה תחזיות המסים, אבל זה לא היה בראש שלו באותו רגע. יכול להיות שהוא אמר לעצמו שהוא מספיק אחראי וחזק כדי לבצע את הקיצוצים גם ערב בחירות, אבל אני לא בטוח שהייתה בו ראיית הנולד הפוליטית הדרושה כשהחליט להאריך את חיי הממשלה בידיעה שיבוא יום והוא יידרש לצעדים הכלכליים ולקיצוץ. אני מעריך אותו מאוד על שעשה זאת למרות הקושי ולמרות המחיר הפוליטי שהוא עלול לשלם".

גם בישיבת הממשלה האחרונה שמר נתניהו על ברק. היה ברור לכול שהקיצוץ הרוחבי בתקציבי המשרדים, בסך 750 מיליון שקלים, נובע מתקציב הביטחון ומוסבר בעיקר בבניית גדר הביטחון בגבול סיני. שר האוצר יובל שטייניץ לא הסתיר את מורת רוחו מההחרגה המלאה שקיבל משרד הביטחון מהקיצוצים. "אילו היו מקצצים בתקציב הביטחון לא היה צורך בקיצוץ הרוחבי", טען בישיבת הממשלה. ברק ביקש, לחץ וקיבל פטור מלא מקיצוץ בעוד משרדים אחרים שגם הם חסיני קיצוץ, כמו החינוך או הרווחה, נהנו מפטור חלקי.

במהלך הישיבה נשא ברק נאום נלהב רצוף אמירות ותובנות כלכליות. נגיד בנק ישראל סטנלי פישר העיר לו שאין בדבריו ממש, וברק השיב לו: "למדתי את כל זאת מספרך, אדוני הנגיד". פישר חייך: "כנראה קראת רק את הפרק הראשון ושם נתקעת".

בכל זאת, כשהגיע מועד ההצבעה הצביע ברק נגד ההחלטה. זעמו של שטייניץ לא ידע גבול והוא הביא מיד הצעה לקיצוץ במשרד הביטחון בסך 100 מיליון שקלים.

מדוע רק 100 מיליון? שטייניץ מודה שהיה זה ראש הממשלה שלא רצה להחריף את היחסים עם ברק. כנראה שנתניהו ממש לא רצה להחריף את היחסים, שהרי הסכום הוחזר מיד למחרת.

עיקר ביקורתו של פרופ' בן-בסט נוגעת לצעדים שהממשלה נקטה. "צעדים אלה יפגעו בעיקר במעמד הביניים. לי יש עיקרון מקדמת דנא שלפיו לפני שמעלים מס כלשהו עדיף להוריד את הפטורים שניתנים לקבוצות לחץ שונות. אזרחי ישראל אינם יודעים זאת, אבל סך המס שלא נגבה בגלל פטורים מפטורים שונים מגיע בכל שנה ל-38 מיליארד שקלים. פי ארבעה מכל התוכנית הכלכלית. חלק מהפטורים באמת מוצדק משום שהוא נועד להשיג יעדים כלכליים או חברתיים או שניהם גם יחד, אבל חלק מהם מהווה כניעה מפורשת לקבוצות לחץ, לפרוטקציונרים שלא משלמים מס בחסות החוק".

למשל?

"יש כמה פטורים בלתי מובנים לחלוטין, כמו הפטור ממע"מ באילת רק משום שראש עיר מסוים הצליח לסחוט את הממשלה. למלונאֵי מטולה או ים המלח אין פטור כזה וגם הם לא בדיוק ליד תל אביב. זו אפליה. אבל אתן לך שתי דוגמאות מהסקטור העסקי ומסקטור העובדים. מס החברות עומד על 25 אחוזים, אך החברות העוסקות בייצוא משלמות מחצית מכך. מדוע? הרי זה הסקטור המרוויח ביותר, מדוע שישלם פחות? זו אפליה. אם תטען שהייצוא חשוב למשק ומכניס מטבע זר למדינה, קח למשל חברה המייצרת חולצות לשוק המקומי. כל חולצה הנמכרת כאן מונעת קניית חולצה מיובאת, והנה מנעת הוצאת מטבע זר מהמדינה. שתי החברות תורמות במידה שווה לפעילות הכלכלית, לתעסוקה ולמאזן המט"ח של ישראל. מדוע לעשות אפליה כל כך לא רצויה? אתה מעניק כאן הטבה בשיעור 5.5 מיליארד שקלים. אם נבטל את מחציתה חסכנו 2.7 מיליארד.

"בוא ניקח את סקטור העובדים. הפטור שניתן עבור כספים המופקדים בקרן השתלמות מעוגן בהסכמי עבודה. במקור הייתה לזה הצדקה שכן הכספים הוצאו למטרות למידה להשבחת העובדים, אבל היום ניתן להוציא את הכסף לכל מטרה - לקניית מכונית או דירה או לנסיעה לחו"ל. מדוע שיחול על זה פטור ממס? במיוחד כשרק לשליש מהעובדים יש קרן השתלמות. שני השלישים האחרים מופלים לרעה בצורה בלי הוגנת ומעוותת. ביטול הפטור הזה יכניס לקופה 2.4 מיליארד שקל. הנה לך מקור השווה בהיקפו להעלאת מס ההכנסה באחוז".

בזמנו כבר ניסו למסות את קרן ההשתלמות וההסתדרות אימה בהשבתה כללית של המשק.

"אני כלכלן, לא פוליטיקאי. זו השקפת עולמי. מי שנבחר לפוליטיקה אמור לפעול לטובת הציבור ולהתגבר על הקשיים. איך אמרה פעם גולדה מאיר: 'מי שמפחד מחום המטבח שלא יהיה טבח'. מי שמפחד להתעמת עם קבוצות לחץ שלא ילך לפוליטיקה. ממשלות ישראל, כולל נתניהו בהיותו שר אוצר, קיבלו החלטות קשות. השינויים שהוא עשה בפנסיה או בקצבאות הילדים היו הרבה יותר אמיצים וכואבים. זה לא נדיר ובלתי רגיל לבטל הטבות בשעת מצוקה. מדוע יותר קל לפגוע באוכלוסיה כולה מאשר בקבוצות הלחץ?"

כדי לעשות זאת צריך אומץ לב פוליטי.

"נכון, וזה מה שאין לממשלה. החלטותיה מעידות על כך. בשלב זה אין ויכוח שהעלאת המיסים היא חיונית, אבל הוויכוח הוא אילו מסים להעלות. מה שנבחר שגוי מבחינת היעילות הכלכלית וההוגנות".

הגורם הכלכלי הבכיר שאיתו שוחחנו סבור שלנתניהו לא הייתה ברירה. אחרי שמסננים את כל הפופוליזם, כלשונו, ההחלטה שהתקבלה דווקא מאוזנת.

מדוע לא להטיל מע"מ באופן דיפרנציאלי? להחריג מוצרי מזון ובכך להקל על מצוקת החלשים?

"מע"מ דיפרנציאלי הוא אסון", אומר הגורם הכלכלי שעד לא מכבר שימש בתפקיד בכיר. "למה רק מזון? מה עם תרופות מצילות חיים? ומה עם דירה ראשונה לזוגות צעירים? מזון לתינוקות? הניסיון להטיל מע"מ על הפירות והירקות מוכיח שלא תמיד זה נגמר על הצד הטוב ביותר. הפטור באילת למשל מסב רק נזק".

בשנה שעברה הופיע מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי באוניברסיטת לונדון וחזה שהבחירות בישראל יתקיימו בספטמבר או באוקטובר. בהרצאה דיבר על כמה משוכות שהממשלה תתקשה לעבור, כמו גיוס החרדים ותקציב 2013. הוא אמר אז שהממשלה ידעה על הירידה בהכנסות ממסים כבר באפריל או במאי והיא תיאלץ לבצע צעדים קשים, אלא שרצוי לעשותם אחרי הבחירות ולא לפניהן. גבאי העריך שגם נגיד בנק ישראל סטנלי פישר היה מסכים בשתיקה לדחיית הצעדים לאחר הבחירות, כי אז עוצמתן יכולה להיות משמעותית הרבה יותר.

אלא שנתניהו טרף את כל התחזיות. הקמת ממשלת האחדות עם קדימה דחתה את הבחירות. "איני חושב שמגיע לנתניהו צל"ש על שלושת החודשים האחרונים", אומר לנו הגורם הכלכלי הבכיר. "ההחלטות הפוליטיות שקיבל היו מנותקות לחלוטין מכל מה שידע על המצב הכלכלי. בכספת המגירות של הממשלה קיימת המגירה הפוליטית שלא מדברת עם המגירה הכלכלית ושתיהן לא מדברות עם מגירת חוק טל. איש לא היה לידו כדי לומר לו שאין סיכוי למהלך של ועדת פלסנר. אני מכיר את פלסנר ואת עמדותיו, והיה ברור שאין סיכוי לסגור איתו עסקה.

"נתניהו שכח באותו לילה שהוא צריך להעביר תקציב קשה והאמין שיצליח לעשות זאת עם מופז, אותו מופז שהכריז שיעמוד בראש המחאה החברתית. עכשיו הוא נתקע עם זה כשעל הראש עומדים לו הנגיד והאוצר וצורחים לו באוזן 'עכשיו! לא אחר כך ולא בעוד דקה! עכשיו!'"

ועכשיו הוא ילך לבחירות במצב קשה הרבה יותר.

"הוא ילך לבחירות תחת הגזרות הללו, כש'ידיעות אחרונות' מלהיט את העם ומספר לו שהממשלה 'קורעת לו את הצורה', ושלי יחימוביץ' גוזרת קופונים על מעמד הביניים".

אתה מכיר אותו מקרוב. מדוע עשה זאת? הרי הדבר האחרון שבו אפשר להאשים את נתניהו הוא טיפשות.

"איך אומרים, 'ברח לו הביבי'. זו אחת התעלומות שאני לא מצליח לפענח".

לאן כל זה מוליך, אני שואל את בני שיחנו. כולם מודים שהדבר תלוי במצב המשק העולמי. "הקיצוצים באמת אינם משמעותיים כל כך", אומר הגורם הכלכלי הבכיר, "ואינם משפיעים על רוב האוכלוסיה. בבריאות ייפגעו בתי החולים הפסיכיאטריים ומיגון בית החולים באשקלון. ל-90 אחוז זה עובר מעל הראש. בחינוך לא נוגעים. 60 אחוז אינם מכירים את לשכות הרווחה".

אבל כולם קוראים עיתונים ושומעים את סיפורי המצוקה?

"אלה ענייני אווירה, אבל המציאות הכלכלית לא מושפעת מזה. השר לביטחון פנים כבר מצא את התירוץ שישתמש בו כשיקרו מעשי אלימות. הם יהפכו אוטומטית לאשמת הממשלה ושר האוצר. קוראים לזה שיטת צ'יץ'. בעקבות כל קיצוץ נהג צ'יץ' לסגור מעונות לקשישים ולזרוק את המסכנים לרחוב ולא לפגוע בתקציב הגינון או התרבות, כדי לעורר דעת קהל. כל משרד ינקוט כעת את שיטת צ'יץ' כדי להראות שהפגיעה היא במקומות הכואבים ביותר. תמיד יהיה מי להאשים".

השאלה המסקרנת ביותר היא האם בהמשך השנה אנחנו צפויים לגזרות נוספות, בהתחשב בעובדה שהשנה תהיה שנת בחירות. שר האוצר שטייניץ מסרב בתקיפות לרמוז מה בכוונתו לעשות ומבטיח שאינו מעוניין בכלכלת בחירות. "אם נמשיך לנהוג באחריות נוכל להמשיך להגן על כלכלת ישראל מפני אבטלת המונים ומפני המשבר הכלכלי".