העיקר שסגרנו עוד תיק

תראו מה קורה משילוב של טעות אנוש, מערכת מחשב בעייתית ושופטת חסרת ערנות. כדי לא לשמור אתכם במתח, נגלה כבר כעת את התוצאה: מתן תוקף של פסק דין לפשרה שכלל אינה שייכת לתיק הנדון.

חברת טלטל ערוצי תקשוב, המיוצגת בידי עו"ד עמית הורוביץ, הגישה לבית משפט השלום בתל אביב תביעה בסדר דין מהיר נגד חברת גרפונט, המיוצגת בידי עו"ד יוסי נקר. הסכום: 49,000 שקל. העילה: אי-תשלום חוב תמורת שירותי פרסום באינטרנט. התיק קיבל את המספר 36114-11-11. בעלת החברה הנתבעת, חנה קורן, הגישה בקשה למתן רשות להתגונן. עד כאן - תיק שגרתי לגמרי, אשר נקבע לדיון בפני השופטת לימור רייך.

ב-6.9.12 הגישה עו"ד חנה פורת, שותפתו של הורוביץ, הודעה על הסכם פשרה וביקשה לתת לו תוקף של פסק דין. בהחלט יאה ומכובד. רייך צירפה פתקית אלקטרונית: "כמבוקש - החזר אגרה כפוף לתקנות. הדיון שנקבע ליום 6/11/12 מבוטל בזאת". אבל כאן מתחילה הפארסה.

רייך כלל לא שמה לב למספר התיק המופיע בראש הפשרה: ס"ע 33536-03-11. ס"ע - זה אומר: סכסוך עבודה. ואכן, בצד ימין של ההודעה נכתב במפורש: "בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב". והצדדים? גם הם שונים לחלוטין: רן עבודי, שהוא הלקוח של הורוביץ ופורת, מול חברת טנסור מערכות. בקיצור: ברור לחלוטין שנפלה כאן טעות, כאשר מישהו במשרדה של פורת הכניס את ההודעה לתיק הלא-נכון ומערכת נט המשפט - זו שהושבתה ומושבתת שוב ושוב לצורך שדרוגים והתקנות ועידכונים - לא שמה לב לטעות.

אבל הפאשלה הגדולה ביותר היא של רייך. נכון, עומס וכל זה, אבל בכל זאת: לתת תוקף של פסק דין (!) בלי לשים לב אפילו למספר התיק? בלי להעיף מבט ולראות שאלו אותם צדדים? בלי להקדיש עשר שניות כדי לראות שהכל תקין? אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.