השופטת: מרים מזרחי, בית המשפט המחוזי בירושלים

המועד: יום שני, 24.9.12, שעה 10:00

הנושא: עניינים שונים

האירוע המשמעותי ביותר בשעה בה ישבתי באולמה של השופטת מרים מזרחי התרחש בהפסקה שבין שני התיקים, ונגיע אליו עוד מעט. בינתיים נתחיל בשעה 10:12, בה נכנסת מזרחי לאולם.

התיק הראשון הוא ערעור של אדם החשוד בתקיפת אחותו, על החלטת בית משפט השלום להאריך את מעצרו עד תום ההליכים. אבל לפני שהצדדים נכנסים לגופו של התיק, לסניגור עו"ד וסים דכוור יש טרוניה קשה כלפי התובע, עו"ד אמיר: "קורה פה משהו לא נורמלי. מגיעות האימא והאחות, המתלוננות, והתובע קם כמוכה אמוק ושואל את המתורגמן על מה דיברתי עם האבא. התובע שואל את זה בעזות מצח, כאילו אני דיברתי עם עדות תביעה". מזרחי מקשיבה בתשומת לב ואינה מגיבה, אבל היא מאוד פעילה כאשר הסניגור תוהה מדוע לא אושרה חלופת המעצר שהציע.

"אני עומד על טענותי לגופו של עניין: אין ממצא רפואי לחבלה חמורה", הוא אומר. מזרחי: "אם הוא ניסה לחנוק אותה ונשאר סימן אדום - זה מספיק חמור, לא צריך אדם". היא בקיאה בפרטי התיק ואומרת: "נתתם חלופה איומה. ברגע שלמפקח [המוצע] יש עבר פלילי - אי-אפשר להציע אותו. בעינַי כתב האישום חמור בצורה איומה, המסוכנות היא מטורפת, זה מקרה למעצר עד תום ההליכים. האחות אומרת שזו לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה, בפעם הבאה הוא יתקע לה סכין".

הסניגור טוען שמדובר במדרון חלקלק העלול להביא לריבוי של מעצרים עד תום ההליכים, אך מזרחי לא מתרשמת: "יש לנו כבר ניסיון בכאלה מקרים, כאשר אחים מחנכים את אחיותיהם; אדוני יודע למה אני מתכוונת". חשוב מאוד לציין, שלכל חילופי הדברים הללו אין מאוחר יותר כל זכר בפרוטוקול, אשר לפיו מזרחי בכלל לא פצתה את פיה עד שהכתיבה את החלטתה.

הם מדברים והיא מתעלמת

אמיר קם להשיב: "היום התווסף לספסל הנאשמים של חברי גם התובע. זה לא דבר יוצא-דופן; חברי תמיד זורק רפש לכל הכיוונים - ורק לא לנאשם". לגופו של עניין, הוא מגיש שורה של פסקי דין בהם מזרחי מעיינת ונכנס בפירוט לחומר הראיות. הנאשם מכור לסמים, טוען התובע, והוא חושב שאחותו שייכת לו וצריכה לפעול לפי הקודים שלו. בינתיים הנאשם מדבר עם הסניגור ולאחר מכן עם אמו - ומזרחי אינה אומרת דבר.

לאחר שהסניגור משיב בקצרה, מזרחי חוזרת על דעתה: "הוא [הנאשם] בתרבות הזו שמותר לו לכפות עליה [על אחותו] התנהגות וזה מוביל למעשים חמורים. הייתם צריכים להביא למטה [לבית משפט השלום] הצעה טובה, מה שהבאתם היא בלתי אפשרית". כאשר מזרחי מתחילה להכתיב את החלטתה, מבקשת האם לומר משהו ולהגן על בנה בטענה ש"זו הייתה בעיה קטנה בבית". מזרחי אינה מאפשרת לה, והתובע מעיר: "מעניין מי השפיע עליה". מזרחי מכתיבה החלטה ארוכה ומפורטת, קובעת שמדובר במסוכנות גבוהה, דוחה את הערעור וקובעת שהנאשם יוכל להציע לבית משפט השלום חלופה אחרת.

הנאשם וסניגורו משוחחים בקול רם - ומזרחי מתעלמת. לאחר ההחלטה יש מעין "מפגש משפחתי" באולם - ומזרחי מתעלמת. לאחר שאמיר יוצא מהאולם, דכוור ניגש לדוכן ומדבר עם מזרחי, ככל הנראה על אותה תקרית אליה התייחס בראשית הדיון. מזרחי מקשיבה ואפילו עונה לו - בצורה בלתי תקינה לחלוטין. בהחלט התנהגות בלתי ראויה מצד דכוור ובעיקר כמובן מצידה של מזרחי.

סוף-סוף חותכת

התיק הבא הוא בקשה לצו מניעה זמני בסכסוך על ירושה של בית והמגרש שסביבו. מזרחי מקדישה לתיק הזה 45 דקות בניסיון להביא את הצדדים להסכמה על צו מניעה הדדי, וזו מלאכה קשה מאוד. כל צעד קדימה מלווה בצעד אחורה, כל מה שצד אחד מציע - הצד השני מתנגד לו אוטומטית. במבט מן הצד לא ברור מדוע מזרחי משקיעה כל כך הרבה זמן ומאמצים בבקשה לצו מניעה זמני, כאשר התיק העיקרי עומד בפני הכרעה בבית המשפט למשפחה.

זה מתחיל כאשר המבקש מציע לדחות את הדיון, בנימוק שקיבל רק בו במקום את תשובת המשיב. מזרחי מודה, בצורה טבעית, שקראה רק את הבקשה ולא את התגובה. לא עוברות חמש דקות ועורכי הדין מתחילים לריב, ומזרחי מרימה את הקול: "רבותי, מספיק ודי! זה לא הולך ככה". לא נלאה אתכם בכל פרטי ההתדיינות האינסופית, כאשר מזרחי מנסה שוב ושוב למצוא את נקודות ההסכמה או לפחות ליצור אותן.

בנקודה מסוימת מתחילים עורכי הדין לנהל מו"מ, ומזרחי מאפשרת זאת להם במקום לשלוח אותם לעשות זאת מחוץ לאולם. הם טוענים עוד ועוד, ומרחיבים את היריעה לפרטי הסכסוך הנדון בבית המשפט למשפחה. לבסוף מזרחי מצליחה להביא אותם להסכים עקרונית על צו מניעה הדדי, שיאסור על שניהם להיכנס לנכס, אבל ההתדיינות על כל פרט גוזלת עוד זמן רב. איך בדיוק ינוסח איסור הכניסה? מה יהיה עם חברת השמירה שבמקום? למי ידווחו השומרים? האם יש צורך בבטוחות? כל כמה זמן ניתן יהיה להיכנס לנכס כדי לוודא שאין פלישה?

לבסוף אפילו סבלנותה של מזרחי פוקעת, אבל גם זה קורה בשלבים. תחילה היא מודיעה שלא תדון כעת בבקשה לערובה אלא תחליט בנפרד ותשלח להם את ההחלטה. אחר כך היא אומרת לאחד הצדדים: "זו סתם התעקשות". וכאשר שניהם קמים כדי להביע עוד התנגדות לאיזשהו פרט, היא סוף-סוף חותכת: "די כבר, לא צריך להגזים" ונותנת תוקף של פסק דין להסכמה.

השורה התחתונה: התנהגותה של מזרחי בעייתית בשני מישורים - היעדר הרישום בפרוטוקול של דבריה לאורך הדיון בערעור על המעצר והשיחה שהיא מנהלת עם צד אחד בלבד. בשני התיקים נראה שניתן היה לייעל את הדיון, והיא הייתה יכולה לחתוך את הוויכוחים הרבה קודם לכן.

יעילות: 6.

מזג שיפוטי: 7.