בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
היו גם דילים אידיאולוגיים ולא פוליטיים. נתניהו ונבחרי הליכוד [צילום: פלאש 90]
|
|
|
הליכוד, מהדורת 2012
|
מי שמתבונן ברשימת הליכוד מגלה שבניגוד לכותרות, הרשימה הארצית כמעט לא השתנתה. רק שני מתמודדים חדשים הצליחו להתברג פנימה, והם מאזנים זה את זה: משה פייגלין וצחי הנגבי. החידוש המשמעותי הוא הטיפוס לצמרת של דנון, אלקין, לוין וחוטובלי, שנכנסו לעשירייה הראשונה וצפויים להתמנות לשרים. פניה החדשות של מפלגת השלטון
|
|
|
|
|
ההפרשים על גבול הרשימה הארצית עומדים על מאות אחדות של קולות ואף פחות מזה – אך 230 הקולות שבין בגין לשאמה-הכהן הם הגבול. מי שנבחר ברשימה הארצית למקומות ה-22 ומטה ייזרק לעשירייה הרביעית, שרחוקה מהכנסת שנות אור. להמחשה בלבד: אורי פרג' שנבחר מטעם מחוז דן זכה ל-1,836 קולות והוא יכהן כח"כ. בני בגין, שזכה ל-21,600, ילך הביתה | |
|
|
|
|
הציטוטים הבאים ייראו לכם מוכרים, ממש כאילו הם נאמרו רק בשבוע האחרון. אבל הם לא, הם מלפני ארבע שנים, מספטמבר 2009: "הפריימריז בליכוד - קואליציית פייגלין מתרחבת" ('הארץ'); "זאת רשימת בלהות ימנית פייגליניסטית שנשלטת על-ידי אנשי ימין שיטרפדו כל סיכוי וניסיון להסדר מדיני" ( זהבה גלאון); "הליכוד הייתה מפלגה ימנית ונשארה מפלגה ימנית"; "הימין הקיצוני שולט בליכוד" (שני בכירי קדימה). אין חדש תחת השמש, בתקשורת וגם במערכת הפוליטית. הים אותו ים, הערבים אותם ערבים, הכותרות אותן כותרות והתגובות אותן תגובות. גם בחירתו של משה פייגלין למקום ריאלי כבר קרתה לפני ארבע שנים, אבל אז הזיז אותו נתניהו מהרשימה והיום אין באמתחתו תרגיל הולם. האם הרשימה זזה ימינה? ממבט ראשון, בהחלט. במיוחד אם מציצים בכותרות ומקשיבים להתבטאויות של ראשי המפלגות היריבות משמאל. אבל מי שמתבונן ברשימה מגלה כי הרשימה הארצית כלל לא השתנתה. רק שני מתמודדים חדשים הצליחו להיכנס פנימה, והשניים בדיוק מאזנים זה את זה: משה פייגלין ו צחי הנגבי. יו"ר מנהיגות יהודית ואיש ההינתקות. איש ימין מול איש שמאל. תיקו. ומי יצא החוצה? דן מרידור, מיכאל איתן, בני בגין, לאה נס, ציון פניאן. מרידור ואיתן הם אנשי מרכז. בני בגין הוא אולי "שמאל" משפטי, אבל ימין מדיני. נכון שתמך בהקפאה, אבל גם בוגי יעלון תמך. נס ופניאן הם ימין, גם אם הימין הזה רך יחסית למפה הליכודית. שוב, תיקו. הרשימה אם כן נשארה כשהייתה, אבל הצמרת של הרשימה אכן זזה ימינה. המתפקדים - ובהקשר הזה יש לציין במיוחד את הקבוצות המאורגנות מיו"ש - תגמלו את הח"כים המזוהים עם הפלג הימני: דני דנון, זאב אלקין, יריב לוין, ציפי חוטובלי. הארבעה נכנסו לעשירייה הראשונה וצפויים להתמנות לשרים. הדבֵקות בימין משתלמת. עם זאת, איש לא שם לב לח"כים העתידיים החדשים - נציגי המחוזות. דוד ביטן, אורי פרג', קטי שטרית, אלי אוחנה, דודו אמסלם. בהנחה שרשימת הליכוד ביתנו תזכה לכ-40 מנדטים, מקומות 25-26 ברשימת הליכוד הם מקומות ריאליים. קטי שטרית מזוהה עם הפלג הימני. אורי פרג' יצא נגד ההינתקות אך לא ינהל קרבות פוליטיים בסיעה מול נתניהו, שאיתו היה מזוהה לאורך כל השנים. השאר מתעסקים בסוגיות חברתיות ולא מדיניות. הבעיה של הבוחר הימני היא שכשהוא מצביע לכנסת הוא חושב על דנון, אלקין או חוטובלי, אבל מכניס את אוחנה או את דודו אמסלם שהם מתנדנדים.
|
בשבע וחצי בבוקר ביום שני התקשר דוד בן-גיגי, יועצה הפוליטי של ציפי חוטובלי, ליוסי דגן, מראשי קבוצת 'הליכוד שלי'. בן-גיגי ביקש לפנות לוועדת הבחירות מכיוון שהתברר כי לא מתוכנן כלל לפתוח קלפיות ביו"ש. קבוצת 'הליכוד שלי' בראשות דגן וראש המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה פנו לוועדת הבחירות. לבסוף נפתחו שלוש קלפיות ביו"ש. בשומרון - בסביבות חמש אחר-הצהריים. בבנימין – בשש. בהר חברון - ברבע לשמונה. מסיקה ודגן הגישו עתירה, ולבסוף הוארכה ההצבעה בקלפיות ביו"ש עד 23:00 בלילה. בין 21:00 ל-23:00 הגיעו לקלפיות 300–400 מצביעים. 144 קולות הפרידו בספירה הסופית בין ציפי חוטובלי למירי רגב. השעתיים הללו הכתירו את ציפי חוטובלי לאישה הראשונה של הליכוד. חוטובלי, שנכנסה לרשימות של שלוש קבוצות המתפקדים ביו"ש - הליכוד שלי, שטרן ואנגלסמן, ו מנהיגות יהודית - ללא ספק זכתה לחלק גדול מ-300–400 הקולות. אלמלא הוארכה ההצבעה ביו"ש, הייתה מירי רגב מקדימה את חוטובלי והייתה מוקפצת כפי שהוקפצה חוטובלי למקום העשירי שמשוריין לאישה. עוד שתי נקודות מסקרנות: ההפרש בין כרמל שאמה-הכהן ובני בגין עומד על 230 קולות. אי-אפשר כמובן לדעת מי הצביע ביום ראשון ומי ביום שני, אבל שאמה שנלחם על חייו הפוליטיים עבד ביום שני כמטורף, ליקט כל קול היכן שרק אפשר. בני בגין לא השקיע מאמצים. אגב, הוא לא השקיע מאמצים במהלך כל הקמפיין, מתוך הנחה שתפקידו היה לסייע לראש הממשלה בחשיבה אסטרטגית ואילו שמו והחזות שלו שמזכירה את אביו הם נכסיו האלקטורליים. לפני ארבע שנים זה הצליח. הפעם לא. בגין לא חרש את השטח ולא דאג להופיע בתקשורת, והתוצאה ידועה. אבל אלמלא הוארכה ההצבעה ביום נוסף, ייתכן שהיה מקדים ברשימה את כרמל שאמה, ונכנס למקום האחרון ברשימה הארצית. ההפרשים על גבול הרשימה הארצית עומדים על מאות אחדות של קולות ואף פחות מזה – אך 230 הקולות שבין בגין לשאמה-הכהן הם הגבול. מי שנבחר ברשימה הארצית למקומות ה-22 ומטה ייזרק לעשירייה הרביעית, שרחוקה מהכנסת שנות אור. להמחשה בלבד: אורי פרג' שנבחר מטעם מחוז דן זכה ל-1,836 קולות והוא יכהן כח"כ. בני בגין, שזכה ל-21,600, ילך הביתה. זה העיוות שביקשה לתקן שלי יחימוביץ' כשקבעה שבפריימריז בעבודה כולם יצביעו גם למתמודדים מטעם המחוזות, החלטה שעוררה עליה כעס רב מכיוון שהיא מקשה על פעילים מקומיים שאינם מוכרים ברמה הארצית להיבחר לכנסת.
|
עוד כותרת שאפשר לשחזר מהפריימריז הקודמים: " גדעון סער מוביל, גלעד ארדן אחריו". סער וארדן איחדו כוחות ביום השני של ההצבעה, אף על-פי שקודם לכן לא שיתפו פעולה. אבל סביר להניח שגם אילו נסגרו הקלפיות ביום ראשון בחצות, התוצאה הייתה דומה. הכמויות הגדולות של המתפקדים הצביעו ביום ראשון. בחלק מהעיתונים כבר הכינו את הכותרת הגדולה "הדיל של הכ"צים עיצב את רשימת הליכוד", אבל בסופו של דבר ההצבעה הייתה בעיקרה של הבוחר ה"חופשי", הלא מאוגד. סער וארדן גרפו את הכמויות הגדולות של הקולות בעיקר בערים הגדולות. בת"א, בראשון לציון, בנתניה, בכפר סבא (שם הוביל סער), בירושלים, בחיפה, באשקלון, ברחובות (שם הוביל ארדן), ההפרש לטובתו של סער התקרב ל-3,000 קולות. הליכודניק הממוצע אמר את דברו בבירור: הוא רוצה מנהיגים צעירים, מתוקשרים, רהוטים, נאים ונוטים ימינה, אבל ליברלים יותר בנושאי דת ומדינה. השניים הם ההמחשה של הליכוד הקלאסי. ההפתעה הגדולה היה דני דנון, שעקף את יו"ר הכנסת רובי ריבלין ואת השרים יעלון ואדלשטיין. דנון נתפס כמועמד לעומתי לנתניהו אך נתניהו לא עבד נגדו, גם אם לא עזר לו. הוא זכה לתמיכתם של כמעט 51% מהמתפקדים. כלומר, כל ליכודניק שני הצביע בשבילו, אף על-פי שבשונה מאלקין ולוין שנכנסו אף הם לעשירייה הפותחת לא שימש יו"ר הקואליציה או יו"ר ועדת הכנסת, אלא עמד בראש ועדות שוליות - הוועדה לזכויות הילד וועדת הקליטה. אלקין ודנון נבחרו במקומות גבוהים בין היתר משום שהתמודדו על ראשות מוסדות הליכוד – דנון על נשיאות הוועידה, אלקין על ראשות המרכז. ההתמודדות לא יצאה לפועל, אבל למעשה השניים פתחו בקמפיין הפריימריז שלהם חצי שנה לפני האחרים. דנון, לוין, אלקין, חוטובלי ואדלשטיין היו כמעט בכל ה"דילים" של הקבוצות המאורגנות ביו"ש - "דילים" אידיאולוגיים ולאו-דווקא פוליטיים. קבוצתו של דגן למשל דאגה לסגירת בריתות בין מתמודדים מהימין דוגמת דנון וקטי שטרית. הקבוצה גם תיווכה בין אלקין לפייגלין בניסיון להשכין שלום בין השניים - את העימות בין פייגלין לאלקין חשפנו כאן לפני שבועיים – והיא הצליחה בתיווכה חלקית. פייגלין ואלקין לחצו ידיים, אבל בשטח נמשכו הלחצים. הגרעין הקשה של פייגלין לא תמך באלקין, לא רק בגלל הסכסוך אלא משום שאלקין נתפס בעיני הקבוצה כיריבו של פייגלין במאבק על ההנהגה. שלא כמו יריב לוין ודני דנון, אלקין הוא מתנחל חובש כיפה.
|
נתניהו טרם חילק את התפקידים במטה הבחירות, אך כבר הספיק למנות את ציפי חוטובלי למטה הדתי ימני שיפעל בעיקר מול הבית היהודי. שני החברים הנוספים בצוות הם זאב אלקין ו יולי אדלשטיין, שאגב לא נפגעו כלל מהחיבור בין נתניהו לליברמן למרות היותם עולים מחבר העמים. טרם נקבע מי יעמוד בראש המטה. חוטובלי, שלא נהנתה תחילה מתמיכתו של נתניהו, דווקא זכתה לתמיכתו לקראת הסוף, כשנתניהו ראה בה תשובה לבנט. לתשומת לבם של אנשי הבית היהודי: עליהם לדאוג לשילובה של אישה דתית בעשירייה הפותחת, שכן נוצרה מציאות אבסורדית שבה בליכוד האישה הראשונה היא דתייה ואילו בבית היהודי האישה היחידה היא חילונית. אגב, חוטובלי צעירה יותר משקד. אפשר, מתברר, להיות גם צעירה וגם דתייה. אבל לניצחונה של חוטובלי לא תהיה משמעות אלקטורלית, בוודאי לא מול הבית היהודי, אם לא תקבל הבטחה שתתמנה לשרה - שכן לאה נס בכנסת הקודמת הקדימה ברשימה את לימור לבנת אך לא מונתה לשרה. נתניהו לא יכול להבטיח היום תיקים בממשלה הבאה, אך הוא יכול למשל להתחייב שימנה שתי נשים מטעם הליכוד - ואז ברור שמדובר בלבנת ובחוטובלי.
|
|
תאריך:
|
02/12/2012
|
|
|
עודכן:
|
02/12/2012
|
|
סופיה רון-מוריה
|
|
מפלגת העבודה מפרסמת (שבת, 1.12.12) את המסמך שנחתם בחגיגיות ובישיבת לשכה מיוחדת, שבו התחייבו חמשת המועמדים שהתמודדו על הנהגת מפלגת העבודה, כי גם אם יפסידו בבחירות לא יפרשו מהמפלגה.
|
|
|
ידיעות אחרונות הוא עיתון השומר אמונים למפלגה אותה הוא מיח"צן מזה שנים, הלא היא קדימה, המתקראת היום "התנועה". רוב עיתון סוף השבוע של ידיעות אחרונות (למעט מדורי הרכילות, ספורט, מזון, אופנה וכיו"ב נושאים בוערים) מוקדש להעלאת קרנה של ציפי לבני ונבחריה (הצפויים) ולהשמצות ספקולטיביות כלפי מתחריה.
|
|
|
מבקר המדינה לשעבר, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, לא ירוץ ברשימת התנועה בראשות ציפי לבני. כך נודע ל-News1. לינדנשטראוס, שקיבל מלבני הצעה לחבור אליה בבחירות והודיע כי הוא שוקל הצעתה, סירב סופית להצעה לאחר שבימים האחרונים נמתחה ביקורת על אופן התנהלותו.
|
|
|
צהלות השמחה לאיד מכל צידי הקשת הפוליטית נוכח פרישתו של אהוד ברק וחזרתה של ציפי לבני אל הזירה, הוכיחו בשבוע האחרון יותר מתמיד שאנחנו נשלטים על-ידי תחושות של כעס. יותר משאנחנו רוצים לחתור לפתרון, אנחנו מחפשים את הנקמה. רוב הישראלים מצביעים הצבעה רגשית ונותנים לאכזבה להוליך אותם שולל אל הקלפי.
|
|
|
|
|
|
רון בריימן
האשמת נתניהו כאילו הוא זה שמונע עסקה, היא עלילה מרושעת המופצת על-ידי מתנגדי נתניהו אשר שכחו מי האויב אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
|
|
|
יוסף אליעז
אין מנוס מלשמור על ערנות, איסוף מודיעין ומלאי מספיק של חימוש, לרבות מטוסים, טילים ותחמושת אחרת כמו גם אמצעים לגיוס מהיר של כוחות מילואים, רפואה וכל שחיוני להגנה
|
|
|
יוסי אחימאיר
כשבקפלן מתחדשות ההפגנות הסוערות להפלת הממשלה, כחזרה לימי טרום השבעה באוקטובר, מתברר כי ההפגנות למען החטופים מתמזגות איתן, מזדהות עם אותה מטרה ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|