אדלסון נגד נוני. ולהפך.

רבות דובר על התחרות בין העיתונים ידיעות אחרונות וישראל היום. נטען, כי ישראל היום, שבבעלות איל ההון שלדון אדלסון, הוקם ומופץ כדי לחזק את המחנה הימני בישראל בראשות בנימין נתניהו. נאמר עוד, כי בד-בבד עם כך - מבקש אדלסון לפגוע במעמדו של עיתון ידיעות אחרונות שבראשו עומד ארנון מוזס, שתומך דווקא ביריבים הפוליטיים של הליכוד ומסכל חופש ביטוי אמיתי בישראל.

הבחירות לכנסת ה-19 מעניקות הזדמנות טובה לבחון את מידת השפעתם של שני העיתונים הנ"ל. אחרי הכל ברור: אדלסון אינו שחקן ספסל. הוא מבקש בכל מאודו להשפיע ולהגיע לעמדת הכרעה. מוזס פועל גם הוא להשפיע ולקבוע מהלכים בשדה הפוליטי. מסקנות ביניים:

• אדלסון השקיע מאות מיליוני שקלים בהקמה ובהוצאה לאור של ישראל היום. לפי מבחן של תפוצה - עיתון זה הוא הנפוץ ביותר בימים א-ה. ישראל היום אומנם משך קוראים מידיעות אחרונות ובכך החלישו. אלא שלמרות זאת, סוד גלוי הוא כי השפעתו של העיתון קטנה יחסית. העיתון אינו מצליח לקבוע סדר יום. המהלכים שנוקט עורכו, עמוס רגב, להרצת נתניהו והליכוד, נתפסים כשירות בלתי לגיטימי וכפרופוגנדה שנועדה להטעות ולסמא את עיני הבוחרים. עובדה היא כי המפלגה הממוזגת הליכוד-ביתנו מקבלת לפי הסקרים 35-32 מנדטים, הרבה פחות ממפלגות המקור;

• ארנון מוזס נאבק כדי להשפיע במערכת הפוליטית ולהוביל לבחירת ראש ממשלה אחר, במקום נתניהו. מוזס פעל להרצת יאיר לפיד, ונחל תבוסה; הוא פעל להכשיר את מועמדותו של אהוד אולמרט לראשות הממשלה, ונחל מפלה; הוא ניסה להריץ את ציפי לבני, והתוצאות מראות כי גם כאן נכשל; מוזס ניסה להריץ מפלגה חדשה - הישראלים, שתחתור תחת מפלגת ישראל ביתנו, וגם בזאת נכשל. בנסיבות אלה, אין פלא כי מוזס לא נמנע מלבגוד במי שנחשב ידידו, אביגדור ליברמן. מתוך מגמה לפגוע בליכוד-ביתנו החל עיתונו, ידיעות אחרונות, לתקוף אישית את ליברמן וזאת במטרה שקופה: להפלילו ולהחמיר עימו, בכל מחיר.

המאבק בין העיתונות ילך ויתעצם, קרוב לוודאי. ישראל היום עומד להגדיל את מספר הגליונות המודפסים בשבועיים האחרונים לפני הבחירות, במטרה להציף את השוק. גם מוזס מתכנן מהלך דומה. מיותר כמעט לציין: אין מדובר בשיקולים עיתונאיים ליתן שירות טוב יותר לקוראים, אלא בשיקולים עסקיים ו/או אחרים. השאלה היא מתי יאנס המחוקק להתערב ולכפות על העיתונים להימנע מתעמולת בחירות מגמתית וכוזבת.