כיצד תממשו את הזכות להצביע בבחירות?

הבחירות לכנסת ה-19 יתקיימו ביום שלישי ה-22 בינואר 2013. עד יום ההצבעה עצמו, תהיה זו מערכת בחירות אינטנסיבית אשר תקבל ביטוי נרחב בשיח הציבורי. במהלך זמן זה, אנו האזרחים צריכים לעבור דרך שבחובה טמון מידע רב והסחות דעת, על-מנת לבחור את המפלגה המתאימה לדעתנו ביותר, עבור השאיפות, הרצונות וההשקפות שלנו.

אז איך יודעים מה נכון לי? איזה מידע שמתפרסם הוא אמיתי? עד כמה אפשר לסמוך על ההבטחות של ראשי המפלגות? עד כמה משפיעה המשפחה שלנו וקבוצת הייחוס החברתית על אופי ההצבעה? האם יש אפשרות לשנות דעה פוליטית אחרי שנים רבות בצד פולטי מסוים?

להלן טיפים להתמודדות עם הקשיים עד ליצירת דעה מגובשת וברורה

• יש לזכור, שלמרות שתפקידה של התקשורת הוא לסייע לאזרחים לגבש את השקפת עולמם הפוליטית, התקשורת בדיווחיה לא תמיד אובייקטיבית. כאשר קוראים כתבה או מקשיבים לידיעה, צריך לבדוק האם זה באמת משקף את המציאות. לכן אני ממליצה להיות קשובים לכל אמצעי התקשורת, כלומר לצרוך מידע משני כלי תקשורת או יותר, השונים במקצת בהשקפת עולמם ולא להישען על ערוץ אחד, להיות פתוחים לכמה שיותר מידע שמתקבל. בנוסף, אני ממליצה לעקוב אחרי עימותים המתבצעים פעמים רבות בטלוויזיה בין מועמדים רבים, כך המועמדים נמצאים חשופים ושם הם נתונים להכי הרבה לחץ ולכן האמת נחשפת ברגעים אלו;

• כולנו מושפעים מדעותיהם של הסובבים אותנו, וברוב המקרים הדעה הפוליטית שלנו דומה לקרובינו. פעמים רבות, אנו לא בודקים לעומק את הצרכים שלנו ואת הנושאים שחשובים לנו, לכן אני ממליצה לעשות "בדק בית" - כתבו על דף את כל מה שהייתם רוצים לשנות בהתנהלות של הממשלה ומה הכי מפריע לכם. לאחר-מכן קראו את המצע שכל מפלגה מציעה ומה האידיאולוגיה שלה כלפי מדינת ישראל, אולי תופתעו ותראו כי יש מפלגה חדשה שדווקא היא מתאימה לרצונכם;

• הדעה הרווחת בסביבת חיינו היא גורם משמעותי בבחירתנו ולכן ישנם מקרים רבים בהם אנו מתביישים לספר על עמדותינו האמיתיות כי הם שונות מהרוב, וכך אנו "הולכים עם העדר" ומזניחים את הדעה שלנו. עם הזמן כבר לא צורכים מידע רלוונטי ועדכני ובכך הופכים לפסיביים. אני ממליצה להיכנס חזרה לזירה הפוליטית ולצרוך מידע חדש. אין צורך לספר לסובבים אותנו מה דעותנו האמיתיות. לא סתם הבחירות הם אנונימיות, אם יש תחושה כי דעה שונה עלולה ליצור קושי, אז אין צורך לשתף;

• ישנם אנשים ששנים רבות מצדדים בצד פוליטי אחד. אני שומעת על מקרים בהם האדם אינו מרוצה מהמפלגה בה הם הוא תומך שנים, הוא מיואש וכועס, אך לרגע אחד הוא לא חושב לעבור צד או למפלגה אחרת. כמו-כן, הוא נמנע מקבלת מידע חדש ממפלגות רבות, שהשתנו, צמחו ופיתחו את עצמן ולשמוע על מפלגות חדשות ומה הן יכולות לתרום זה בכלל מופרך. אני ממליצה כן לשמוע מידע חדש ולפתוח את הראש, הרי בכל מקרה אין מה להפסיד, אולי תחשפו למידע ולנושאים שהפריעו לכם במפלגתכם והם מקבלים במה הוגנת דווקא במפלגה אחרת. אסור להתקבע על משהו מפחד לשינוי. הרי זה רק כובל ויוצר תלות שאינה טובה ואינה משרתת את האינטרסים הקיימים;

• אני ממליצה לחשוב טוב על התקופה שחלפה לה, כגון: המחאה החברתית, מחאת הקוטג, יוקר המחייה, האיום האירני, עליית המחירים המתמדת, שירותי הבריאות וכדומה ולהיות אופטימיים לגבי עתידה של מדינת ישראל ואזרחיה, שהבחירות כן יביאו לשינוי שאותו אתם מייחלים או לא ולכן חשוב להצביע;

• הרשתות החברתיות הינן מימד נוסף המשפיע על כל אחד ואחת מאיתנו לפני הבחירות. דרך הפייסבוק, רבים יכולים להצטרף לקבוצה חברתית נוספת היוצרת אצל המשתתף תחושה של שייכות. תחושת שייכות זו מאפשרת ביטוי של דעות לגבי מפלגה זו או אחרת או לגבי מצע מפלגתי מסוים. עם זאת, ביטויים של אחרים נקראים על-ידי חבריהם הפורסים את הגיגי ליבם ומחשבותיהם ויוצרים תחושת אמינות שכן "אני מכיר את זה שמאחורי מסכת הפייסבוק";

• במאמר, "הממד המגדרי בבחירות 2009", עינת גדליה, חנה הרצוג ומיכל שמיר, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ציינו כי העובדה שציפי לבני הייתה מועמדת לראשות הממשלה, מצד אחד והאופן המזלזל שבו התייחסו אליה עמיתיה הגבריים מצד שני, גרם לנשים רבות לרצות להצביע לה, למרות שלבני לא נתפסה כפמינסטית גדולה או כמי שקידמה זכויות נשים ופעלה עבורן. נשים מתגייסות למען נשים, אם אלו נתפשות כסובלות מיחסם של הגברים אליהן או אז הן מתגייסות כגוף אחד ועושות כמיטב יכולתן לסייע לבת מינן.