בעקבות האביב הערבי, המזרח התיכון הפך לארסנל גדול של כלי נשק ולבזאר למכירת נשק לכל מי שחפץ ומוכן לשלם עבורו.
מרבית הנשק הלובי, ובעיקר כל סוגי הטילים, נשדד ונעלם במדבר הלובי הגדול, ומשם הוא מועבר למדינות ערב - למצרים, סיני, סוריה, ירדן ולבנון. המאמץ שמשקיעות מדינות המגרב לבלום את הברחת הנשק אינו מועיל, היות שכמויות הנשק גדולות והמדבריות רחבים והגבולות נמתחים לאורך אלפי ק"מ שאינם ניתנים לשליטה.
נשק ממדינות ערב הסוניות, ובראשן סעודיה וקטר, זורם דרך טורקיה למורדים בסוריה.
אירן שולחת נשק למשטר הסורי, לחיזבאללה ולרצועת עזה דרך סודן וסיני, וההברחות המסוכלות הן טיפה בים. כמות הנשק הקל בתימן בלבד מוערכת ב-60 מיליון כלים, ומדובר במדינה שאוכלוסייתה מונה 20 מיליון בני אדם.
הסופרת סוסן אלבטח כותבת על כך בעיתון "אל-שרק אל-אווסט": "באזור הזה יש נשק יותר מלחם בידי העניים. במשטרים העריצים בעולם, אזרח היה נשפט ונאסר אם היה נמצא בכיסו פגיון. בימינו אנשים מסתובבים חופשי כשטילים
על כתפיהם.
"גאוותו של הגבר הערבי היא נשקו. כך זה היה אצל הערבים בזמנים עברו. אך בימינו המצב שונה. הנשק עולה מיליארדים, בעוד שהעמים גוועים ברעב.
נשק זה אינו מועיל נגד ישראל, מה שהוכח בירי הטילים של חמאס וחיזבאללה. לעומת זאת, נשק זה מופעל בחזית הפנימית, שבה הערבים הורגים ערבים. נשק זה הוא שהבעיר את עירק, סוריה, לוב, לבנון ותימן".
"ישראל יכולה לשבת בשקט למשך 50 השנים הבאות. היא רואה את השבטים הערביים נלחמים בינם לבין עצמם. מפעלי הנשק במערב ממשיכים לייצר נשק ולגבות מיליארדים - נשק הקוטל את ילדינו וזקנינו".
"אביב כזה לא עלינו"
פרשנים ומומחים למיניהם חזו שהאביב הערבי יגרוף גם את הממלכות והנסיכויות ברחבי העולם הערבי - ממרוקו ועד כווית. וראו זה פלא. כלום לא קרה, ואף משטר מלוכני או נסיכותי לא קרס.
מיותר לציין כי במרבית המשטרים הנ"ל השחיתות פושה, החירות מוגבלת ו
חופש הביטוי אינו קיים. אפילו ערוץ "אלג'זירה" המצליף כמעט בכל המשטרים הערביים, אינו מעז לומר מילה נגד בעליו, אמיר קטר, ונגד משטרו. אך בכל זאת, משטרים אלה שרדו את סערות "האביב הערבי".
הסיבה לכך אינה נעוצה רק בעושרן של ממלכות הזהב השחור. ישנה עוד סיבה חשובה, הלא היא אפקט "האביב הערבי" עצמו. כך, למרות שאיפות עמיהם של הנסיכויות, האמירויות והממלכות לדמוקרטיה ולחופש הביטוי, הם מתקשים לראות במדינות "האביב הערבי" דוגמה לחיקוי. אין עם המבקש מצב שיוביל אותו לאנרכיה, כאוס ואנדרלמוסיה כמו אלה השוררים במדינות "האביב הערבי". סיסמתם היא: "אביב כזה - לא עלינו".
עם פרוץ "האביב הערבי", נקטו שתי ממלכות עניות - מרוקו וירדן - שורה של ריפורמות מדיניות. מרוקו הפכה לממלכה חוקתית, משמעה הסמכות השלטונית נתונה עתה בידי הפרלמנט ולא בידי המלך. הפרלמנט הוא הקובע אם על הממשלה להתפטר ואם על הפרלמנט להתפזר.
האופוזיציה בירדן דורשת ריפורמה דומה, תוך הימנעות מנקיטת צעדים קיצוניים, ואינה משמיעה את הסיסמה הידועה: "העם רוצה את הפלת השלטון". במקום זאת היא משתמשת בסיסמה: "העם רוצה תיקון השלטון".
אמרו כן לחוקת השריעה
דועא אלעדל, ציירת הקריקטורות המצרייה, פרסמה ציור של גבר ואשה עומדים בצל עץ תפוח. אדם שלישי אומר להם: "לו הייתם אומרים כּ ן, לא הייתם מגורשים מגן עדן".
הקריקטורה לועגת למצביעים כּ ן לחוקה האיסלאמית, כאילו הם ילכו לגן עדן, בעוד שהמצביעים נגדה ילכו לגיהינום.
הציירת, שהוגשה נגדה תלונה כאילו היא פוגעת בדתות, הגיבה עליה במילים אלו: "עצם הגשת תלונה נגדי פירושה שהאיסלאם הפוליטי סותם פיות". היא הוסיפה כי "אישור החוקה מאפשר לסתומים (הכוונה לאיסלאמיסטים) לרדוף את האמנים והעיתונאים. ואיך זה קרה שהמצרים הצביעו בעד חוקה המאפשרת הגשת תלונות בגלל ציור המבטא דעה?".
הציירת זכתה לאהדה גדולה מארגונים בינלאומיים להגנה על זכויות אדם ומאגודות של עיתונאים וסופרים במדינות ערב. אך גלי המחאה לא הועילו, והתובע הכללי במצרים, טלעת עבדאללה, הורה לחקור את התלונה שהגיש ארגון איסלאמי.
האם תחזיר מצרים את רכושם של היהודים?
סגן מנהיג "מפלגת החירות והצדק" ("האחים המוסלמים") במצרים, ד"ר עיסאם אלעריאן, קרא ליהודים שעזבו את מצרים לשוב אליה, ונימק זאת בכך שישראל תיעלם בעוד עשר שנים. לשכתו של נשיא מצרים מורסי מיהרה להודיע כי מדובר בדעתו הפרטית של אלעריאן ואינה משקפת את זו של הנשיא.
אין זו הפעם הראשונה שדובר הנשיאות במצרים סותר את ההודעות הקיצוניות של מנהיגי "האחים". לפני כחודש קרא המדריך הכללי שלהם מוחמד בדיע לג'יהאד למען שחרורם של ירושלים ומסגד אל-אקצה. גם אז יצא דובר הנשיאות עלי איסיר בהבהרה כי זוהי דעתו הפרטית של בדיע ולא עמדת הנשיאות.
ברור כי בקרב "האחים המוסלמים" במצרים אין אחדות דעים. קיימים שלושה זרמים: הקיצוניים, המרכז והמתונים כביכול. מורסי מפגין מתינות ומחוייבות להסכמים הבינלאומיים בגלל מצבה הכלכלי המתדרדר של המדינה. ואילו המדריך הכללי אומנם מצהיר הצהרות, אך בשום פנים ואופן אינו מושך בחוטים ואינו מוביל את ממסד הנשיאות או את הממשלה. נראה כאילו שיש כאן חלוקת תפקידים..
בחוגים לפסיכולוגיה מלמדים שיעור הנקרא שינוי עמדות ושינוי התנהגות. משמע אדם לא ישנה עמדה, אלא ישנה התנהגות בגלל האילוצים. זה בדיוק מה שעושה מורסי. הוא אינו שונה כהוא-זה מהמנהיג הרוחני בדיע ומסגנו עריאן בנוגע לקיצוניותם כלפי ישראל. אך הוא משנה את התנהגותו בשל אילוצים כלכליים.
הסופרת אמינה חיירי לועגת לאלעריאן ושואלת: "יהודי שנולד בישראל, שירת בצה"ל והתחנך על ברכי הציונות, איך הוא ישוב למצרים ויתאקלם בה? ואיך אפשר להבין את קריאותיהם ואיומיהם של 'האחים המוסלמים' לפני עלייתם לשלטון:
"חייבר חייבר הוי היהודים. צבא מוחמד יחזור', ואילו אחרי עלייתם לשלטון, הם קוראים ליהודים לשוב למצרים ולקבל את רכושם חזרה".
עיתונאי אחר שואל את אלעריאן: "מניין יש ל'אחים המוסלמים' 335 מיליארד דולר להחזיר ליהודי מצרים, הסכום שתובעים אלה מהם החיים כיום בצרפת?".
ואילו עורך עיתון "אלקודס אלערבי", עבד אלבארי אטוואן כותב במאמר מערכת: "יהודי מדינות ערב ישובו אליהן לאחר שישובו ששה מיליון פליטים פלשתינים לאדמתם".
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
