התקנת מעקות בטיחות? לא בתל אביב

לא צריך להיות מומחה או להיות בוגר קורס מתקדם בתחום הבטיחות כדי להבין שמעקה בטיחות, גדר הפרדה או מחסום נדרשים להיות מוצבים במקומות אשר בהם ישנה סכנת החלקה או סכנת נפילה. עוד יותר ברור הדבר כאשר אפשרי להדרדר ולהחליק למקום שיש בו רעלים, חומרים מסוכנים וכיו"ב כפי שאלו נמצאים במים העכורים של נחל הירקון בתל אביב.

התקן הישראלי 1142 למעקים ומסעדים קובע שגובה המעקה במרפסת בניין שממנה באופן דומה לגדת נחל, אפשר גם כן להחליק, יהיה 105 ס"מ לפחות. הגובה נמדד מהמפלס הסמוך ביותר למעקה, היכול לשמש כמדרך רגל. כל זאת על-מנת למנוע כל אפשרות להחלקה ולנפילה. כמו-כן התקן קובע שהמרווחים בין רכיבי המעקה יהיו כאלה שכדור קשיח בקוטר 10 ס"מ, לא יוכל לעבור דרכם, זאת כדי למנוע נפילה של תינוקות וילדים קטנים.

ואולם דברים אלו אמורים בשטחים מבונים בלבד ולא בשטחים פתוחים. שם המצב פרוץ על כל המשתמע מכך.

תקנות התכנון והבנייה - התשס"ח - 2008 מגדירות "מעקה" - כאלמנט בבניין הנועד למנוע נפילת בני אדם ממפלס למפלס. והתקנות מוסיפות וקובעות כי הפתרון הבטיחותי להגנה מפני נפילה בשטחים הפתוחים יהיה על-פי דרישות ת"י 2142 חלק 1. ואולם תקן זה קובע פתרונות בטיחותיים להפרשי גבהים בשטחים פתוחים באזורים מבונים, במקומות המיועדים למעבר או לשהייה של הולכי רגל בלבד. אומנם משתמע מן הדברים הללו, שהשטחים הפתוחים הנידונים בתקן זה כוללים הן שטחים שבתחום הנכס (חצרות בניינים) והן שטחים שמחוץ לתחום הנכס. אבל התקן הזה בסופו של דבר, לא אושר ע"י משרד הפנים, איננו מחייב ואין לו מעמד חוקי.
מכון התקנים עומל בימים אלה על חלק שני לתקן 2142 שיכלול בין השאר מעקות לשטחים פתוחים כגון:

תחנות תחבורה ציבורית, תחנות רכבת, תחנות הסעה, מעברי חצייה, מתחמי תחבורה משולבים, שבילי מטיילים, שבילי אופניים, מדרכות, וכיו"ב. אולם זה עדיין בגדר טיוטא וטרם הבשיל לכלל תקן סופי. הדרכים והשטחים הפתוחים ובכללם אלו שפורטו, אינם מוסדרים ואין לגביהם כל הוראה מחייבת ושבתוקף. והם בעצם הופקרו.

במקרה זה כמו במקרים רבים אחרים, מסתבר שהמדינה בכלל, משרדי הפנים והתשתיות בפרט והרשויות המקומיות לא מבצעות את תפקידם באופן תקני. אין להם תקנון מוחלט ומחייב היכן להציב גדרות - והפועל היוצא הוא שמקומות שמועדים להחלקה ולנפילה נותרו מוזנחים ולעיתים ללא גידול כלל.

כך הוא המצב בקילומטרים רבים לאורך גדות הירקון, בנמל ת"א, באזורים שונים לאורך הטיילת ביפו וכיו"ב. בחלק מן המקרים סכנת הנפילה היא למים מזוהמים ומלאים בפסולת אשר השפעתם האיומה והקטלנית כבר הוכחה בעת קריסת גשר המכביה.

כמו להוסיף חטא על פשע, מאחר שאין כאמור מעקה הפרדה ואשר עליו ניתן להציב שלטי אזהרה, השלטים המזהירים מהחלקה ונפילה שכן מצויים, הוצמדו לרצפה ולכן הם לכן חבויים מהעין וכמעט בלתי נראים. ומלבד כך הם מחוץ לתחום הראיה עבור ילדים קטנים.
כך קרה שבתאריך 1.8.12 פעוט כבן שנתיים טבע בנחל הירקון בתל אביב וחולץ מהמים כשמצבו בינוני.

הנושא קיבל מעט תשומת לב כאשר הדבר ארע לרפאל איתן - (רפול) בשנת 2004. ההערכה היא כי איתן, בן ה- 75, ששהה בנמל אשדוד מתוקף תפקידו כאחראי פרויקט הקמת שובר הגלים בנמל היובל (תפקיד שאותו מילא בשנתיים האחרונות לחייו), מעד ונפל למים בשל תנאי מזג האוויר הקשים שכללו רוח עזה וים סוער.

ואכן בעת סערות ובמיוחד לאור העובדה שאין מעקה, המים עולים על גדותיהם ושוטפים את שבילי ההליכה. מאות הדגים שנסחפים ונותרים על הקרקע הם ההוכחה הטובה ביותר לעובדה שבעצם אין כל חציצה בין הנחלים והים מצד אחד ושבילי ומסלולי ההליכה והאזרחים מן הצד השני. הסלעים והבוץ החלקלקים שנוצרים ונותרים בשל ההצפות, רק מגדילים את סכנת ההחלקה והנפילה.

מאחר שהמחוקק לא קבע תקנות המחייבות לגדר או לשים מעקה שימנע החלקה ונפילה, נוצר מצב שבו הנושא הופקר לחסדי שמיים. למרות כל המקרים הטרגיים שנגרמים בשל ההזנחה, אין בכך כדי לשנות את המנטליות המתעלמת של משרד התשתיות, משרד הפנים ועיריית תל אביב - יפו. משרד הפנים מתעכב מלאשר את התקנים ולהפוך אותם למחייבים. משרד התשתיות ועיריית תל אביב - יפו מתמהמהים ולא מתקינים מעקות בטיחות כנדרש והמחדל נמשך עשרות בשנים וממשיך לגבות קורבנות.