"איש קטן - מה עכשיו?": חוויה טוטאלית

הנהלת התיאטרון הקאמרי ומנהלו האמנותי עמרי ניצן בבחירתו, נתנו את ההזדמנות לבימאי המחונן והשחקן הפנומן איתי טיראן להעלות הצגה שכולה משהו שונה בהחלט מהמקובל. שונה - אך לא פחות ואולי יותר מרתק. "איש קטן - מה עכשיו?” הוא מחזה שתורגם בידי דורי פרנס מספרו של הנס פאלאדה הגרמני (1893-1947), ועובד למחזה בידי הבימאי של ההצגה איתי טיראן יחד עם פרנס. התוצאה - הצגה שהמבנה הכה מיוחד של התפאורה שעיצבה פולינה אדמוב, מעניק את מלוא האפשרויות להחליף מיקום סצינות מבלי לבזבז דקה, על גבי הבימה העגולה המסתובבת. פאלאדה כתב את הספר ב 1932, ונאסר בעטיו על-ידי הגסטפו. ב1933 הוסרט הספר, וב 1935 הוא הוכרז כבלתי רצוי והוכנס לרשימה השחורה של סופרים מתנגדי המישטר הנאצי. פאלאדה מכור לסמים, אלכוהוליסט, גנב, שיצא ונכנס לבין כתלי בתי סוהר ובתי חולים לחולי נפש, נחשב לאחד מגדולי הסופרים במאה העשרים. על-אף כל הסבל שחווה וההתעללויות - נשארה בו האמונה באדם הקטן, ההגון והאנושי. וזוהי תמציתו של המחזה הזה.

וכך אנו צופים בפסיפס של קרעי חיים של זוג צעיר, (ערן מור "קטן" ודנה מינרט, מה-מה) הנאבק עם האינפלציה האיומה של 1930-31, שהגיעה לגרמניה לאחר התמוטטות הבורסה בניו-יורק ב-1929. מאבק שכה מוכר לנו מההווי המקומי וממה שקורה בארה"ב ובאירופה כיום. יחד עם הזוג אנו מתוודעים לעשרות טיפוסים מגוונים, שרק גאוניותו של טיראן יכולה הייתה ליצור קשת כה ססגונית של דמויות, עם איפיונים כה מדויקים ובאותה מידה כה שונים, למרות כשמגלמים אותן רק 11 השחקנים שבקאסט. עושר חזותי בביטוי עז ומרשים. כשהאלמנט הקומי הנמסך במצבים הלא כ"כ שמחים, נובע בין היתר משימוש בגברים בתפקידי נשים, ועל כך יש לשבח בין אלה במיוחד את יוסי גרבר, שבין תפקידי הגברים שהוא ממלא, עושה גם תפקיד זקנה , רופא, ואשה מבוגרת, (וקשה להבחין שאלה אותם השחקנים). יוסי גרבר הוא כקצפת על העוגה.

כך גם גיל ווינברג בתפקידים השונים בצורה מהותית אחד מרעהו, גם של נשים, והנוקב ביותר - של שוטר נאצי הבועט ומתעלל בגיבור.; כך גם יוסי צברי שנחן בכושר גופני (שנחשף בעירום מפואר בקטע מסוים) ובקול מדהימים; דודו ניב העושה קריקטורה מדמויות בעל חנות הבגדים המופרע, כאדון, וגם בתפקיד ילדה; גדי יגיל הנפלא מתמיד כמאהב אמו של הגיבור, וגם כלקוחה מבוגרת. מאד אנושי ונוגע; יואב לוי בין היתר בתפקיד אחות, שגורף צחוקים רבים; גיא אלון בתפקיד רעיתו של יצרן הבגדים, וכמזכירה במפעל, כגברת, כמוכר והכי הכי: כשחקן מפורסם שבא לקנות בגדים בבית המסחר בו עובד הגיבור.בסצינה הזו, הוא מדגים את יכולת התנועה הנהדרת שלו, אותה ניצל גם לעיצוב התנועה בכל ההצגה. כשרון ברמות.

ערן מור מעורר האמפטיה הוא הגיבור המאוהב בדנה מינרט החמודה. אהבתם עוברת משברים כלכליים קשים, הוא מפוטר, היא בהריון ויולדת, והם נאלצים לעזוב את דירת החדר ולעבור למחסן לא חוקי על גג. שניהם עם האהבה החזקה מכל שלהם, הם היחידים המשחקים את אותה דמות לאורך כל ההצגה ואליהם מתחברים כל היתר. אמו של "קטן", מיה (הלנה ירלובה האחת והיחידה) משחקת שרלילה המארגנת ערבי מסיבות לגברים ומספקת את הבחורות. קטעי השירה שלה (בין יתר שירי שנות השלושים המשובצים במחזה) מדגימים שהלנה אינה רק השחקנית המשובחת שאי-אפשר לחדול ולהתפעל מכל תפקיד שלה, אלא גם זמרת מחוננת, אשה סקסית ויפהפיה מדהימה. עירית קפלן משחקת רק נשים ועלמות, גם היא משנה את דמותה בעזרת שינוי טוטאלי של התלבושות והתסרוקות או הפאות. על אלה יש לשבח את מחלקת הפאות, המאפרות, ואת עיצוב התלבושות של פולינה אדמוב, שאף עיצבה עם קטיה שפלביה את המולטימדה שברקע ההצגה.

לסיכום: הצגה שהנושא שלה בוער בעצמותינו (יוקר המחיה אצלנו, והאינפלציה - שם), ונוגע לכולנו, בהעמדה בלתי רגילה של הבימאי-שחקן המחונן איתי טיראן, שיצרה מהפסיפס הצבעוני-האנושי-הרבגוני קשת צבעים דרמטיים וקומיים עם אתנחתות מוסיקליות שגם את המוזיקה היפה להן כתב דורי פרנס. ממש שיא גינס.

השעתיים וארבעים עוברות ביעף, ואי-אפשר להישאר אדיש למתרחש. חוויה תיאטרלית טוטאלית.