פרשת השבוע - כי תשא <br>

לֹא לְהַבְדִּיל
הַכֹּל שָׁוִים בְּעֵינֵי אֱלֹהִים אֵין חָשַׁש
עָשִׁיר, רָם וּמְיוּחַס, עָנִי, אֶבְיוֹן וְרַשׁ
כַּאֲשֶׁר צִוְתָה הַתּוֹרָה לַשּׁוֹפֵט וְלַדַּיָּן
לֹא חָשׁוּב בַּעַל הָעִנְיָן, חָשׁוּב הָעִנְיָן

לַעֲשׂוֹת צֶדֶק בַּמִּשְׁפָּט לַדָּל וְלַגְּבִיר
לִנְהוֹג כֶּאֱלֹהֵי הַצְּדָקוֹת לֹא לְהַבְדִיל
עָנִי דָּל וְרַשׁ אַל תַּצְדִיקוּ בְּחַטְאוֹתָם
עָשׁיר וְרָם אַל תְּזַכּוּ בְּשֶׁל מַעֲמָדָם

יְהֵא זֶה אָדָם רָם, אוֹ מִפְּשׁוּטֵי הָעָם
דִּין אֶחַד לְכֻלָּם,וְלֹא לַעֲמוֹד עַל הַדָּם
זֶה הַמִּבְחָן הָעִקָּרִי שֶׁחַל עַל הָאָדָם
עַל עֶקְרוֹנוֹת אֶלֶּה הָעוֹלָם כֻּלּוּ קָיָּם


ראשית הטלת המסים
המס שמדינה מטילה על אזרחיה , צריך להחשב בעיני כל אזרח כתרומה שלו לקיום תקין של מוסדות המדינה. כי תשא את ראש בני ישראל לִפְקֻדֵיהֶם ונתנו איש כֹּפֶר נפשו לה' בִּפְקֹד אֹתָם (ל/יא) הם חובה על אדם מגיל עשרים ומעלה כל יוצא צבא , לא בגלל המשכו של הפסוק: ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם (ל/יא) כלומר מחשש ספירת האנשים כפי שזה קרה בימי דוד (שמואל ב,כד/י-טו) , אלא פן יהיה בעם נגף כי לא יהיה כסף (תקציב בלשון ימינו) לנהל את עניני העם כמדינה מתוקנת. לאחרונה אנחנו שומעים איך המדינה שלנו מתרה המשתמטים מתשלום מס אמת וחי על חשבון המשלמים מס אמת. לא בכדי כבר בתום קביעת תפקידי הממשל -הכהנים והלויים לנהל את עניני העם באותה עת, נגש משה להטיל לראשונה בתולדות ישראל מס בשיעור קצוב של מחצית השקל. והסכום הקצוב מנומק בכך שבספירת מחצית השקל יודעים גם את מספר יוצאי צבא ולא מונים אותם אחד לאחד אישית, כי המנין שולטת בו עֵין הָרָע (רש"י) אולם גם נתן נימוק חשוב מאד נוסף ש: העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. (ל/טו) כמובן אנו עוד נקרא כי לא רק מחצית השקל נקבע כמס אלא שהמס נקבע כמס אמת לפי הכנסתו של כל אדם בישראל, על-ידי מתן מהמעשרות מצאנו ובקרו ומפרי אדמתו. שעליו להביא למקדש לכהן הגדול, וזה מתישב עם רעיון המס לפי הכנסתו של אחד ואחד. השקל נקרא שקל כי הוא נקבע לפי משקל , והוא שוה לארבעה זוזים, שהם עשרים גֵּרָה לשון מָעָה (ברבים מָעוֹת) כלומר אגורה דאז. בקהילת יוצאי אר"ץ (חלב) גם נותנים לזעטוטים דמי פורים, שנקראת פוּרִיֶּה-(בערבית) מלשון פורים ולאו דוקא דמי חנוכה כנהוג בארץ. ולמבוגרים משלוח מנות לסעודת פורים כך חנכו יהודי אר"ץ את הנער עוד בגיל הרך שנותנים תרומה למטרות צדקה ולמעשים טובים.

תחליף עבודת המקדש בתפילה
יום יום אנו אומרים את הקטרת בבקר ובערב , כפי שחז"ל קבעו לפי: ונשלמה פרים שפתינו (יהושע יד/ג) זה בא להחליף את אשר נאמר בפרשה זו (ראה ל/לד-לח) קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְחֶלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְבַד יִהְיֶה וכו'... וכאן המקום להבהיר כי צריך לאמר שְׂרַף ולא ׁשְׁרַף (כפי שמופיע בחלק מסדורי התפלה) זה חומר הנוטף מעצי הקטף , וגם עבודת הקרבנות המשכן או במקדש מובאים בתאורם ובאופן הקרבתם ומטרתם בתורה בספר ויקרא ובאופן פחות בספר במדבר. ונזכיר עוד לקוראים כי למרות החשיבות הרבה שבהקמת המשכן , כולל המועד שנקבע לסיום הקמתו באה הפרשה ומזהירה את עושי המלאכה, בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה שעליו אמר הקב"ה : וָאֲמַלֵּא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. (לא/ג). וגם את אהליאב בן אחיסמך למטה דן כעזר לצדו, ובכלל זה כל הָאֻמָּנִים וְהָאֹמָּנִים הרבים שנטלו חלק בהקמת משכן שיזהרו לבל יעשו את המלאכה בשבת למרות חשיבות המשכן וקדושתו. וכך נאמר: ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו ... ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם ... (לא/יג) לסיכום פרק זה ניתן לאמר כך: אף כי אין בית המקדש עומד על תלו, עם ישראל עומד על תלו, והוא אומר תפלה שבאה להחליף את עבודת הקרבנות וטקסי קרבנות על כל הסמים שפורטו . דבר נוסף איסור המלאכה עולה על הזכות להקים את המקדש בעשית מלאכה בשבת. וכי רק פיקוח נפש דוחה שבת .

חטא העגל
תמהים חכמינו מדוע מובאת פרשת חטא העגל כאן שהרי החטא קדם לצווי מלאכת נמשכן ימים רבים היה, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות וביום הכפורים , נתרצה הקב"ה לישראל ולמחורת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן . דבר זה מובא וכתוב בפרשת תרומה (ראה רש"י) וכך מתרץ רש"י את הכנסת חטא העגל לא במקומו ואומר: אין מוקדם ואין מאוחר בתורה. למעשה חטא העגל נסמך לדברות : אנכי ה' אלהיך ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שאמר אותם הקב"ה לעם במישרין מפיו. ובכך החטא היה חטא חמור ביותר ונאמר: ועל כן נאמר לבני שבט לוי מפי האלהים: שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו .(לב/כז) את העונש הזה בהריגת שלשת אלפי איש נוטל הקב"ה על עצמו שנאמר: וַיִּגֹּף ה' את העם על אשר עשו את העגל , אשר עשה אהרן. (לב/לה) חכמינו מצאו תמיד סיבה לזכות את ישראל מחטא , כאן בחטא העגל, הפילו את החטא על הערב רב שנסתפח אל ישראל בצאתם ממצאים, ויש אומרים כי מיכה (שמסופר עליו בספר שופטים) יש אגדה בקשר למיכה זה , שהושם (במצרים בעת הגזרה של פרעה) בבנין במקום לבנה. אמר לו משה להקב"ה אתה הרעות לעם הזה , שעכשיו אם אין להם לבנים משימים בניהם של ישראל בבנין ! אמר לו הקב"ה: קוצים הם מְכַלִּים , שגלוי לפני אילו הם חיים היו, היו רשעים גמורים. ואת תרצה - תנסה והוצא אחד מהם. הלך משה והוציא את מיכה. על כן אמר רש"י כי: זה מיכה, רשע שהביא את ישראל לחטוא בחטא העגל.(סנהדרין דף קא/עמוד ב') מיד בסמוך לקבלת התורה ולאחר שהקב"ה הבטיח לישראל לרשת את ארץ כנען.

טעם אחר מפי רבי יהודה הלוי לגורם החטא
דברים אלה כבר נכתבו באחת השני בפרשת השבוע כי תשא ויש טעם לשוב ולהביאם, כי יש בהס סנגוריה על עם ישראל, שלפי מהותו וטבעו, איננו כפי שמופיע בפרשה ולאורך השרך במדבר. ההנחה היא כי צאצאי יעקב -ישראל לעולם אנשי אמונה הם ואין דבר שיסיט אותם מאמונתם, אלא אם מתערבבים בהם ערב רב שנסתפחו אליהם בצאתם ממצרים או לטה שאינם צאצאי יעקב אשר הסתפחו לישראל כגרים. דברי רבי יהודה הלוי בשאלת כוח אמונתם של בני ישראל, לא ניתנת לערעור. בספרו הכוזרי: אמר רבי יהודה הלוי בדמות "החבר" (יצחק סנגרי)למלך כוזר, כי אלה שהסיטו את העם מאמונתו היו הערב רב שנסתפח אל ישראל בצאתם ממצרים, שלא חָווּ את חֲוָיַת מעשי הנסים שנעשו לישראל. (הכוזרי הוא מלך ממוצא טורקי שממלכתו הייתה בדרום מזרח רוסיה באזור הוולגה קווקאז שהתגייר בתקופתו של הרון אר- רשיד , ונודע בשם המלך עובדיה, שעשה את דת ישראל כדת מדינתו הרשמית. הכוזרי הנהיג לימוד התורה והתפילות ובנה בתי כנסת). הדרך לגיורו של מלך כוזר נעשתה לאחר שהמלך בחן בשיחות שניהל עם נציגי שלוש הדתות היהדות הנצרות והאיסלאם, כמצוטט על-ידי רבי יהודה הלוי בספרו . ומסביר לכוזרי כי מי שמתנתק מעם ישראל ומאמונתו הוא איננו מצאצאי יעקב, אלא מערב רב שנסתפחו לישראל בצאת ישראל ממצרים (כיום ניתן לקבוע זאת לפי הַגֵּן), הוא דִּמָה זאת לְעָלֶה שֶׁיָּבַשׁ ונשר מעץ שלא כיתר עליו שמוסיפים להיות ירוקים ולא נושרים, כי הם נִזּוֹנִים מִשָּׁרְשֵׁי העץ, כך הם צאצאי יעקב. לכן החוטאים והמחטיאים אינם מזרע יעקב.

הכינוי יהודים בָּפרָס וּמָדָי
אחרי חרבן בית ראשון גורשו או הגרו חלקים מעם ישראל, לארצות אחרות , גם לפרס. אנו יודעיםכי בתקופת עזרא ונחמיה כורש מלך פרס עודד או אפילו דחק בבני ישראל לשוב לארץ יהודה משם הגרו לפרס ולבנות את המקדש מחדש-הבית השני בחסות פרס ששלטה בארץ. השבוע קראנו אתמְגִלַּת אֶסְתֶּר ושם מדובר היה ביהודים שהגרו לפרס מממלכת יהודה ולא נזכר שם בני ישראל. הכינוי יהודים איננו מופיע בתורה ולא בנביאים אלא בתקופות מאוחרות בחלק מהכתובים. יהודי הוא כל מי שהגר מיהודה כמו צרפתי מצרפת או רוסי מרוסיה וכך הלאה. לפי זה הכינוי יהודי הוא לאום וכי דת של לאום זה היא דת משה וישראל. הזהות בין הלאום ודתו - דת משה וישראל ,יצרה אצל עמנו זהות מוחלטת ועל כן הכינוי יהודי הפך להיות כינוי לדת בלבד. מכאן כל אלה המבקשים השוללים כל קשר שלנו לארץ נחלתנו, אשר הם פלשו אליה ממדבריות ערב, משתמשים בכינוי יהודי כדת כנשק נגד עמנו בְּאָמְרַם בכתובים שלהם כי יהודי זה דת ולא לאום, תוך התעלמות מתולדות עמנו, ובכך מבקשים הם לשלול כל קשר בין היהודי לבין העם שישב בארץ זו. ולכן הם מתיחסים בכתובים שלהם לעולים השבים לארצם ומולדתם, כזרים (דוח'ילאא בערבית), שאין בינם לבין הארץ ולא כלום. לכן חשוב שכל אחד ואחד מאתנו בן דת משה וישראל לדעת להבחין בין לאום לדת, כפי שזה מקבל ביטוי כשמקדשים בני זוג כבעל ואשה כדת משה וישראל (לא כדת יהודית). חיבור הדת עם הלאום, נוצר בגולה כהגנה על הזיקה לארץ ישראל ובכדי למנוע התבוללות, שלא יקרה שיהודי, יוכל להיות בן דת אחרת. (היה מקרה של האב דניאל יהודי מומר שבקש להכיר בו כיהודי למרות שהוא כומר נוצרי בית המשפט העליון דחה בקשה זו ויש הנמקות חשובות בעניין זה)

שַׁנֵּן נְשַׁנֵּן בְּכֹל פּוּרִים בְּדִיּוּק מִלָּה בְּמִלָּה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הָמָן, מָרְדְּכַי וְאֶסְתֶּר בַּמְּגִלָּה
עַל הַמְזִמָּה לְאַבֵּד וּלְהַשְׁמִיד עַם סְגֻלָּה וְאֵיך הָרָשַׁע וּבָנָיו עַל הָעֵץ שֶׁהֵכִין נִתְלָה
וְלַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן עַל הַמַּהֲפַּך מְאָז הוּא נִשָּׂא עַל כֹּל לָשׁוֹן
שֶׁיֵדַע כֹּל צַר וְאוֹיֵב שֶׁיִּשְׂרָאֵל קַיַּם לָעַד וְכִי גָּם בִּמְזִימָתוֹ אַחְמַד אִנִּיגָ'אד יֹאבַד
מוּטָב שֶׁיְּשַׁנֵּן בַּּמְּגִלָּה אֶת אֲשֶׁר הִתְרָחֵׁש וְיִבְרוֹר הַדֶּרְֶך בָּהּ בָּחַר מֶלֶךְ פָּרָס כּוֹרֶשׁ.