News1 גאים להציג
מבקרים ייחודיים (Unique Visitors):
אתר - 454,101  סלולר - 935,616
   |   15:07:40
דלג
בלוגרים / בעלי טורים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
עידן יוסף
עידן יוסף
כחול לבן "מתפשרת" ומוכנה לתמיכה מהרשימה המשותפת הצוררת את ישראל. לפשרות רכות בהרבה כגון הסכמה להמשך כהונת נתניהו או הימנעות מהפרת הסטטוס-קוו סירבה. כששוכחים מה זה להיות יהודים, קצר...
איתמר לוין
איתמר לוין
לרשם הבכיר אריה דורני-דורון יש נוסח ייחודי בו הוא פונה לצדדים בתביעות קטנות - ואולי ראוי שגם עמיתיו יאמצו אותו. את הדיונים הוא מנהל באווירה נינוחה, לצד התמקדות קפדנית בנקודות המרכז...
לשמור על תזונה מאוזנת [צילום: AP]
רותי אבירי
גם אם לא נחשוש מעודף משקל, הרי שבהחלט יש סיבות טובות לחשוש מאכילה לא בריאה בתקופה זו, ואין ספק שמדובר בתקופה לא קלה עבורנו ההורים, שצריכים להתמודד עם מגוון אתגרים הטמונים בילדים שמ...
סידן נמצא במגוון מזונות [צילום: עבד ראחים חטיב/פלאש 90]
ענת גרינשטיין
אחד המינרלים המשמעותיים ביותר בגופנו ובעיקר בקרב ילדים ובני-נוער הוא סידן    הספיגה מהמזון בגיל הינקות מגיע ל-60%, אולם במהלך ועד גיל ההתבגרות, הספיגה מגיעה ל-35%-25% וככל שאנו מתבג...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
ברחבי הרשת / פרסומת
מועדון+ / תגיות
אישים | פירמות | מגשרים
מוסדות | אתרים | מושגים
גרסטל. בוררת [צילום: פלאש 90]
בוררת ומגשרת
הילה גרסטל. ילידת 13.6.1955, ישראל. נשואה לראובן ולהם שני ילדים.

ב-1973 סיימה את לימודיה התיכוניים בתיכון עירוני בהרצליה. בשנים 1975-1973 שירתה בצה
איתן ששינסקי [צילום: פלאש 90]
כלכלן
איתן ששינסקי (נולד: 29 ביוני 1937), כלכלן ואיש אקדמיה ישראלי.
תום שגב [צילום: AP]
סופר, עיתונאי
תום שגב (נולד: 1 במרץ 1945), עיתונאי, פובליציסט והיסטוריון ישראלי.
לכל הערכים במועדון+
לך לך מארצך [צילום: יוסי צוויק]
האם התקווה היא לחם חוקו של התיאטרון?
בדרך להצגה עלו במוחי חששות שצעירי בית-צבי יציפו אותי בסצנות חובבניות שהכינו במהלך לימודים אך התבדיתי והופתעתי בהצגה מקצועית עשויה היטב שעוררה אצלי מחשבות רבות
[צילום: יוסי צוויק]

תלמידי שנה ג' של בית-צבי הזמינו את הקהל הרחב להצגה בשם "לך לך מארצך" שהעלו לקראת סיומם של לימודיהם.

ביים את ההצגה מחזאי ובמאי גור קורן (שבעצמו -בוגר בית צבי). הוא גם כתב את המחזה המבוסס על יצירתה של המחזאית הסרבית בילנה סרביוביץ' "הטרליוגיה הבלגרדית". כמו המקור המחזה של גור קורן מורכב ממספר אפיזודות לכאורה לא קשורות אחת לשנייה, המתרחשות בו-זמנית בכמה מדינות ערב ראש השנה האזרחית. כמובן, אם אצל סרביוביץ' הגיבורים הם סרבים, במחזהו של גור הם ישראלים שירדו מהארץ מסיבות אלו או אחרות ומנסים לבנות את חייהם רחוק מהבית - ברוסיה, באוסטרליה, בארה"ב ובגרמניה. להבדיל לטרילוגיה של בילנה במחזהו של גור קיימת גם היעד הרביעי - ברלין (האפיזודה החזקה ביותר יש לציין).

בדרך להצגה עלו במוחי חששות שצעירי בית-צבי יציפו אותי בסצנות חובבניות שהכינו במהלך לימודים אך התבדיתי והופתעתי בהצגה מקצועית עשויה היטב שעוררה אצלי מחשבות רבות.

הצוות יצר הצגה שרירית וקפיצית, מלאת הומור, עם מבחר נדיב של מציאות של השחקנים והבמאי, חרוזות בתשוקות וטרגדיות. החומר בשביל מסיימי הלימודים נבחר בצורה מושלמת. הרי המשימה העיקרית של ההצגה כזאת - לחשוף כושר המשחק של ה"הבשר הטרי" - ומחזהו של גור מספק הזדמנות מעולה לצורך זה.

כיאה לבוגרי המכללה השחקנים הצעירים שיחקו בלהט מרבי, גילמו את הדמויות בהשקעה מעוררת כבוד, תוך ביצוע כמה תפקידים בהצגה אחת. לא יודע - האם נעשה זאת במתכוון או יצא באקראי - אך השחקנים קיבלו תפקידים שהם הפוכים אחד לשני. חנון מהפרק הראשון מגלם את הבריון החמוש מהמערכה השלישית (ישראל גולדראט), מצ'ו וחרמן מהסיפור המוסקבאי הופך לבעל מתנשא, ממורמר ומושחת בסיפור הברלינאי (עידן סמדג'ה), נימפומנית יפיפייה מהסיפור השני באפיזודה הבאה מופיעה בתפקיד בחורה מדוכאת וחסרת ביטחון עצמי (לורין מוסרי), צעירה חסרת מעצרים ומלאת תשוקה ממוסקבה הופכת לבחורה שצמאה לאהבה אמיתית בארצות הברית (נטלי סמי פדני) וכו'. נקטר גפן המקסימה מתנדבת להיות הדיילת האולטימטיבית שלנו בטיסות בין המדינות - ובנוסף באפיזודה השנייה "מדובבת" את התינוק הבוכה בעוצמה בלתי רגילה.

חייבים לציין את התפאורה החסכונית והגדושה בו-זמנית של סלבה מלצב - שגם מכניסה לעולמם של המהגרים הגרים "על מזוודות" וגם מאפשרת במהירות מרבית להעביר אותנו ממדינה למדינה, מעיר לעיר. המציאה המוצלחת לדעתי - הוא כתם האור הגדול בצורת מפת ישראל שמופיע על הקיר ברגעי השיא . אותה המפה - אך בצורה ריאליסטית - מונחת על הרצפה וזוחלת על הקיר השני - ומשתתפת באופן פעיל בדיאלוגים של הדמויות.

לא בכדי כתבתי כי האפיזודות לא קשורות אחת לשנייה לכאורה - כבתכלית יש הקשרים פנימיים עמוקים בין הגיבורים והנסיבות - שמפעם לפעם מתפרצים החוצה בכמה פריטים ורמזים (הפן המוצלח ביותר בהצגה לשיטתי).

אך די עם המחמאות, יש בהפקה רבדים שלא בדיוק מצאו חן בעיניי. אני מת לדבר על המחזה. עם כל הכבוד לדיפלומות ועבודת הגמר - לא הלכתי לבחור שחקנים צעירים לתיאטרון שלי שלא קיים. גור קורן הזמין אותי להצגה תוך הבטחה של חוויה עמוקה ומהנה - ואני מתכוון לשפוט ללא פשרות וסייגים, בלי הנחות לגיל או חוסר ניסיון של הלהקה.

לי אישית תמיד חשוב עם מה אני יוצא מההצגה, מה לוקח איתי בתוך ליבי. אני משוכנע כי כל הגימיקים התיאטרליים מהלכים ומאמצים משמשים למטרה אחת בלבד: להעביר לקהל מסר זה או אחר. גם אם המסר הוא: באיזה עולם מצחיק ומשעשע אנחנו חיים...

כל הגיבורים של ההצגה "לך לך מארצך" - לוזרים קטנים, אף אחד מהם לא באמת הצליח בחיים. גם אם הוא הסתדר פחות או יותר בארץ זרה - חייו אישיים מכוערים ומתאפיינים בהתנהגות שפלה. אנחנו נעים מאפיזודה לאפיזודה - וכל פעם נתקלים באחד הדברים השפלים: או בגידה בלתי מוסרית, או רדיפת בצע כסף תוך הזנחה של עקרונות, או אומללות... ההצגה משדרת שפלות, שחיתות, שקר, אלימות... אם יש נוצצים של אהבה - אז היא מתרחשת בשירותי גברים מלוכלכים ומייד עוברת השפלה ועלבון.

לכאורה המסר הוא חד וברור: אלה גורלם של כל מי שעוזב את הארץ, יורד למדינות של גויים. לכאורה. כי הצגת הסטודנטים הזאת הרי לא קיימת בחלל ריק, היא - חלק אורגני של הפסיפס הענק הנקרא "התיאטרון הישראלי". אני מגלגל בזיכרוני את כל ההצגות שראיתי בשנה האחרונה ב"הקאמרי", ב"בית-ליסין", ב"הבימה"... גם בתיאטראות ה"מבוגרים" האלה אותם הנושאים עם אותם המסרים ומסקנות: טרגדיות אישיות, סמים, בגידות, ריקנות, שפלות... למרות שהפעם הגיבורים לא עזבו את המדינה, נשארו נאמנים לה... לא, לו גיבורי ההצגה "לך לך מארצך" היו נשארים בארץ - גורלם לא היה פחות מר, לא ציפו להם חיים יותר טובים - אם לשפוט לפי ההצגות.

וכאן אני נוגע באחת הסוגיות החשובות והמורכבות ביותר מבחינתי: מה זה הראייה הזאת של החיים ע"י המחזאים הישראלים? אין במדינה דבר משמח, שלו, מספק, אין שום נחת כלל וכלל?

זה בהגדרה גזרה רעה להיות ישראלי? לא טוב להיות בן אדם בכלל?

המסר שמשדר בעקביות התיאטרון הישראלי, המסר שמחדיר למוחנו וליבנו (ולא משנה איפה ביקרתם: בתיאטרון לאומי או תיאטרון עירוני, בתיאטרון סטודנטיאלי או בתיאטרון עתיר עיטורים) - זר לי לגמרי, לא מקובל עלי. מה, שואל אני את עצמי, אין אהבה אחת במדינה שהגיעה לסוף טוב - גם אם עברה דרך ארוכה של טרטורים וכישלונות? אין זוגיות אחת, שהצליחה?

או אולי זה טיבעו של התיאטרון כז'אנר? ההצגה לא קיימת ללא בוץ, שפלות, אומללות וייאוש טוטאלי ללא אור בקצה המנהרה? תיאטרון יאבד את הקהל שלו, אם יעז לספר על דברים חיוביים ומשמחים?

הניסיון שלי מלמד שתיאטרון יכול להיות מונע ממסרים אופטימיים - ועדיין ליהנות מאהבתו של הקהל....

אך נחזור להצגה של בית צבי. הדאיג אותי מאוד צחוק שפרץ באולם כאשר באפיזודה השנייה אישה זרקה ברגע של כעס לבעלה: "נשרף כמו סבתא שלך במיידנק". לא, אין לי טענות למחזאי גור קורן - אני מקדש את זכותו של היוצר לבדיקת גבולות תמידית. נבהלתי מתגובתו של הקהל. ספק אם ראשי אני לבוא בטענות לקהל. כל מה שמותר לי לעשות במקרה כזה - להזדעזע... ולשקוע בתוך המחשבות: האומנם כבר עברו מספיק שנים ואנחנו די התרחקנו מהאירועים הנוראיים ההם, מהתקופה הטרגית ההיא והשואה יכולה לשאת בדיחות מסוג זה?

ולבסוף - שתי הערות קטנות ולא משמעותיות. זה מצחיק שבמוסקבה אורחים באים לחבריהם בליל של השנה החדשה עם עץ אשוח ביד כאילו זה מתנה או צעצוע. נו, בסדר, נסלח לגור החמוד חוסר הבנה של מנהגי הגויים, זאת הערה באמת קטנונית.

שנית: נשימתי נעתקה כששמעתי את המונולוגים ברוסית של הגיבורה באפיזודה הראשונה (המוסקבאית). הדיבור שלה מורכב רובו ככולו מניבולי פה הגסים ביותר שקיימים בשפה הרוסית. אין לי מושג מי כתב בשביל השחקנית את הקטע ברוסית, אך לדעתי הוא עשה למחזאי ולהצגה שירות דוב. נבולי פה כאלה על הבמה - כלל לא במסורת הרוסית. אני לא אחת הייתי עד להלם בו נתקפים הרוסים בארץ כאשר בנות שיחם באמצע הפגישה פתאום קמות עם הכרזה שחייבות לעשות פי-פי. אפילו האמירה התמימה כזאת נחשבת לגסות וחוסר נימוס ונמצאת במסגרת הטאבו גם אצל נשים שמקצוען נחשבת לעתיקה ביותר. אם כן - ייתכן שדווקא בנקודה זאת אני טועה; עזבתי את רוסיה לפני 20 שנה, יכול להיות שהחיים שם השתנו מקצה לקצה - והקטע בהצגה משקף את השיח האמיתי במוסקבה של היום. יכול להיות. אז נייחס את ההערה הזאת שלי לכך שאני מהדור הישן שלא מתקדם יחד עם הזמן...

[צילום: יוסי צוויק]
תאריך:  17/03/2013   |   עודכן:  17/03/2013
יורי מור
מועדון הבלוגרים עוקבים: 9 לקבלת רשימות יורי מור לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
האם התקווה היא לחם חוקו של התיאטרון?
הודעות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
עמית9
18/03/13 09:29
2
ברוסית מעוררי קבס
18/03/13 16:52
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
בעבר צפינו בהצגה של סטודיו ניסן נתיב ירושלים כמדומני, שהייתה כמו סרט אילם, בשם "חי בסרט". הצגה שכה צלחה, עד שאומצה לחיק אחד התיאטרונים הרפרטואריים. כעת מפתיעה מאד ההצגה "בבל", שהיא ההיפוך הגמור למה שמתחולל כיום בתחום הקולנוע. בסרטים היום כבר לא נותר איך להרשים, אלא בעזרת משקפי תלת מימד, מפלצות וסיפורים דימיוניים ותו לא. הקולנוע כאילו הגיע לדד אנד. לכן בחירתו של אמיתי מילוא בז'אנר הסרט האילם היא הצד השני של המטבע. כאן - עיקר ההוכחה על גופו ומשחקו של השחקן, ויכולתו להעביר לצופה את הרעיונות בלא הצורך להשתמש בטקסט כלשהוא. רק מפעם לפעם מבליחה המילה "בבל" מפי אחד מתשעת השחקנים המוכשרים.
17/03/2013  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
בשנים האחרונות התרענו כאן רבות מפני "גנבי הקרדיטים". המדובר בעיתונאים-פרשנים המוסרים לקוראים-צופים-מאזינים דיווח מטעה, במגמה ליצור אצלם את הרושם כאילו מוגש-נחשף בפניהם, לראשונה, מידע בלעדי, בעוד שהאמת פשוטה: המידע נחשף קודם לכן בכלי תקשורת אחר, על-ידי עיתונאי אחר.
17/03/2013  |  יואב יצחק  |   כתבות
ביום רביעי בצהריים ישב בנט עם אנשי צוות המו"מ שלו בביתו ברעננה. בוותיקן המתינו בקוצר רוח לעשן לבן ובירושלים עלו אדים מהבִּיצה שבה נתקעה העגלה הקואליציונית. במשך יומיים שום דבר לא זז.
16/03/2013  |  סופיה רון-מוריה  |   כתבות
ב-4 באוגוסט 1920 נפל דבר בתולדות ביקורת העיתונות בארצות-הברית: המגזין האמריקני "ניו-ריפבליק" פירסם באותו יום מוסף מיוחד, שהוקדש כולו למאמר אחד. תחת הכותרת "מבחן החדשות", ועל פני 42 עמודים, בחנו שני מחבריו, וולטר ליפמן וצ'רלס מרץ', את הדרך שבה סיקר ה"ניו-יורק טיימס" את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה במשך שלוש שנים, ממרס 1917 ועד מרץ 1920.
16/03/2013  |  רפי מן  |   כתבות
האם מידע ששמור בידי אנשים פרטיים יכול להביא לעידכון היסטוריוגראפי, דוגמה: תולדות מלחמת העצמאות? להלן פרשה לא ידועה ממלחמת הקוממיות שמעלה את השאלה הזאת, כאשר תחילה רקע:
16/03/2013  |  יורם מרקוס  |   כתבות
סיפורים חמים(72 שעות)
בעז שפירא
שלושה גנרלים דהויים וריקא אחד
יוסי דר
כחול לבן באיבוד עשתונות
היום לפני
[צילום: זולטן קלוגר, לע"מ]
יום למדינה [1949]
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
תקלות אפשרויות במחשבי מק
כתיבת המומחים
ד"ר אליהו לביא מסביר על זיהוי וטיפול בבעיות במערכת העיכול
יום הולדת
רבין-פילוסוף דליה 19/3
דורון אפרים 20/3
אור תאודור 20/3
לי-רן חיים 20/3
שוחט שאול 20/3
ניסנקורן אבי 20/3
לנדאו אלי 21/3
חברי מערכת News1 (דוא''ל)
   ארד מירבעיתונאית
   גדות יפעתעיתונאית
   דנון יצחקעיתונאי
   וולף איציקעיתונאי
   יוסף עידןעורך חדשות
   יצחק יואבמו"ל ועורך ראשי
   יצחק-אוגנוב גליתעיתונאית
   לוין איתמרעורך משפטי
   מגנזי שרוןעיתונאית
   פישביין איילתעיתונאית
   רויכמן ינוןעיתונאי
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il