תחנת המוצא של צוות דנה

צוות דנה - בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים אזרחיים, עו"ד שרית דנה - קבע מסמר במסגרת המאבק בהדרת נשים בקווי התחבורה הציבורית. בהמלצת הצוות, בקווים בהם נוהגת הפרדה בין המינים ("קווי מהדרין"), תתאפשר עלייה רק מהדלת הקדמית של האוטובוס. זאת, כדי למנוע מצב בו נשים תיאלצנה לעלות מן הדלת האחורית, ולהתנייד מיד לחלקו האחורי.

אין ספק שמדובר בקביעה נחרצת וחשובה, וטוב עשה היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שאימץ אותה. אולם מי שמכיר את המציאות ואינו נוסע בתחבורה הציבורית יודע כי אין בה כדי לפתור את הבעיה.

"לא ניתן לנתק בין המשך פתיחתה של הדלת האחורית בקווים בהם נוהגת הפרדה (ומתן האפשרות לשלם בלי לעבור בעמדת הנהג) לבין קיומה של ההפרדה. במציאות הנוכחית, פתיחת הדלת האחורית בקווים אלו אינה מעשה 'ניטרלי' אלא מעשה העשוי להרתיע נשים מלעלות ולהתיישב בחלקו הקדמי של האוטובוס. המשך פתיחתה של הדלת האחורית בתנאים השוררים תורמת תרומה משמעותית להנצחתם של הסדרי הפרדה באופן העשוי לכלול גם הבטים של כפייה מסוגים שונים", נאמר בדוח, ובצדק. אולם פרק המסקנות עוסק בסימפטומים במקום להילחם בבעיה מהשורש.

מה שצוות דנה אינו יודע זה שישנם קווי הפרדה רבים, אם לא רובם, שבהם העלייה נעשית רק דרך הדלת הקדמית. ההנחיה החדשה רק תקשה מעט על הקווים בהם נשים עולות מאחור, לא יותר מכך. המסקנות הרכות רק מנציחות את המשך התופעה ולא ימנעו את התרחבותה.

עיון מדוקדק בדוח מגלה מה נאמר בו ויותר מכך את מה שלא נאמר. הדוח אומר למשרד התחבורה להגביר את הפיקוח על חברות התחבורה ולפעול בנחישות. אבל הפיקוח מוגבל הוא עוסק אך ורק בהקשר אחד - פתיחת הדלת האחורית.

מעבר לכך, אין לצוות דנה שם דרישות ממשרד התחבורה, אלא רק המלצות: "ראוי שהמשרד ימשיך לקיים בקרות שוטפות ותדירות על הפרדה באוטובוסים, תוך שימוש מוגבר יותר בבקריות נשים ומיקוד משאבי האכיפה בקווי תחבורה מועדים להפליה". אתם הבנתם את זה? רק "ראוי". כבר שנה וחצי שמשרד התחבורה לא מבצע בקרות הדרה, ועכשיו רק "ממליצים" לו לעשות זאת. נזכיר, כי כבר ב-3.3.13 התחייב משרד התחבורה בפני ועדת השרים לקידום מעמד האישה, להגביר את הפיקוח והאכיפה בקווי ההפרדה באמצעות הפעלת פקחיות ובקריות בקרב מפעילי התחבורה הציבורית. עד היום לא שמענו ממנו על ממצאים בנושא, וגם לא פורסמו עדיין מסקנות הבדיקה בעניין הפגיעה בנעה קנטמן ובטניה רוזנבליט.

במהלך דיוני הצוות, הופיע בפניו מפקד מחוז משטרת ירושלים דאז, ניצב ניסו שחם. הוא סיפר כי ישנם מקרים בהם כבר בתחנת העלייה לאוטובוס מופעל לחץ על הנוסעים על-ידי "סדרנים מטעם עצמם" הנמנים על הקהילה החרדית. סוגיה זו, כך התברר, לא נבדקה על-ידי בקרי משרד התחבורה במהלך הבדיקות שערכו, ולכן במסקנת צוות דנה נאמר כי "נדרש שיתקיימו בקרות גם בתחנות העלייה עצמן כדי לבחון קיומם של אמצעי כפייה ולחץ כבר בשלב זה". היכרות עם המציאות הייתה מגלה כי הסדרנים האמורים צצים רק באירועים מיוחדים (כגון חגים), ואינם חלק מהקווים הרגילים בשגרת היום-יום.

כאן בדיוק ההחמצה של צוות דנה. בדוח הארוך כל כך לא נרשמה אפילו מילה אחת בנושא הדילוג, ובכך הפכה פרק זה בדוח לחובבני. כלומר, בעצם העובדה שמשרד התחבורה הוא זה ש"תופר" את קווי ההפרדה, ומתכנן את המסלולים כך שידלגו במסלולם על תחנות אסטרטגיות, כדי למנוע את עלייתם לאוטובוס של נוסעים שאינם נמנים על הקהילה החרדית. קווים מדלת לדלת שיוצאים משכונה בעיר א' ומגיעים לשכונה בעיר ב' הם בעצם קווי "ספיישל" ואינם מתיישרים עם עקרונות התחבורה הציבורית בכל העולם. הנחת המוצא של צוות דנה המתעסקת בספיחי התופעה במקום בשורש שגויה. כדי לרסק בקלות את ההפרדה, צריך לקבוע דבר פשוט אחד - להורות למשרד התחבורה לשנות את מסלול הקו כך שתחנת המוצא של הקו תהיה אסטרטגית, כלומר כזו שהאוכלוסיה המתגוררת בקרבתה תהיה לאו-דווקא חרדית.