ככה מאבדים מנהיגות

קודם כול העובדות. לאחר שאורי אריאל הסיר את הערר על הצעת החוק של אלעזר שטרן, עלתה ההצעה השבוע להצבעה טרומית כהצעה שבה תומכת הקואליציה. על כן, בלי קשר לעמדתו האישית של בנט, היה על חברי סיעת הבית היהודי להצביע בעד הצעת החוק.

ביום שני בישיבת הסיעה הבהיר נפתלי בנט שזה המצב. חברי הסיעה, הדגיש, מחויבים להחלטת הקואליציה - אבל מי שמסיבה מצפונית מתנגד להצעת החוק יכול להיעדר.

ביום שלישי בערב אמר לי חבר הסיעה מוטי יוגב שבסיעה לא נערכה הצבעה על הצעת חוק שטרן. אם לא נוכל להתנגד, אמר, נעדר. אלא שלא הייתה צריכה להתבצע הצבעה בסיעה: הסיעה מחויבת בכל מקרה לעמדת הקואליציה.

ביום רביעי בבוקר החלו חברי סיעת הבית היהודי - חוץ משלושת התומכים - לחפש קיזוזים. אורי אריאל התקזז עם אברהים צרצור מרע"מ-תע"ל. שאר הח"כים, רובם ככולם, אימצו את הרעיון והתקזזו עם חברי כנסת מהסיעות הערביות. ח"כים משס, שבמהלך היום הסכימו להתקזז עם חברי הסיעה בהצבעה על מרבית ההצעות, סירבו בתוקף להתקזז בהצבעה על חוק שטרן. שטרן גייס יותר מ-20 מהחתימות הדרושות להצבעה שמית ובשס רצו להתקיל את הח"כים מהבית היהודי. ההמשך ידוע. אגב, להתקזז עם חברי כנסת מהסיעות הערביות בהצעת חוק שעוסקת ברבנות הראשית זה כמו לשפוך מים מכוס ריקה. הח"כים הערבים לא מתערבים במלחמות היהודים. וכי מה לאברהים צרצור ולוויכוח כן הרב סתיו או לא הרב סתיו?

הח"כים הנעלמים של הסיעה הם גם נאלמים. מלשכתו של השר אורי אריאל נמסר שהשר היה עסוק בנושאים אחרים, חשובים יותר מהצבעה בקריאה טרומית - והוא הרי התקזז עם אברהים צרצור כנדרש. לפני שבועיים, כשהגיש את הערר, כנראה היה לו יותר פנאי. עמדתה של 'תקומה' ברורה, אך מה בדבר חמשת הח"כים הנוספים של הבית היהודי שנעדרו מההצבעה, שנבחרו בפריימריז ולא בידי גוף מצומצם שהגיש את רשימת המועמדים לאישור רבני המפלגה? מוטי יוגב ויוני שטבון המקורבים לרב טאו מתנגדים להצעה עקרונית. אשר לניסן סלומינסקי, אבי וורצמן ושולי מעולם, הם העדיפו לשמור מרחק. לא להסתכן. מקורבים לחברי הסיעה מספרים על יממה של לחץ בלתי פוסק. "מה את רוצה מאיתנו", שאל אותי אחד מהמקורבים, "מה היית עושה אם היו מפעילים עלייך לחצים במשך יממה שלמה, כולל שיחות אל תוך הלילה? לא היית חוששת שאחר כך התומכים של הרבנים שהתקשרו יסגרו איתך חשבון בפריימריז?" אבל גם בהנחה שח"כ יכול להתנהג כנחבא אל הכלים מחשש שיסגרו איתו חשבון בפריימריז - האם על חברי הסיעה לחשוש יותר ממתנגדי הרב סתיו או מאלה התומכים בו? מה גם שלמפלגה יש גם מצביעים. לא רק מתפקדים. אם המצביעים יברחו, מקומות רבים ברשימה יתגלו כלא ריאליים.

ד"ר אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה בבר-אילן קובע באופן חד-משמעי: בבית היהודי לא מפלחים נכון את מצביעי המפלגה. ד"ר כהן, שחוקר שנים רבות את הציונות הדתית, אומר שמתרחשת מול עינינו תופעה חסרת תקדים - משהו חדש מתחיל בציונות הדתית, והמשהו הזה הוא מעורבות הרבנים במפלגה. מעולם היא לא הייתה גדולה כל כך, ולשיטתו אין להתערבות הזאת הצדקה אלקטורלית.

מהמחקר שערך ד"ר כהן אחרי הבחירות משתמע שהבוחר החילוני הביא לבית היהודי כארבעה מנדטים. בריכוזים הציונים דתיים שנבדקו המפלגה קיבלה בממוצע כעשרה אחוזים יותר בהשוואה לבחירות הקודמות (לצורך המחקר חושבו הבית היהודי והאיחוד הלאומי ביחד). חלק גדול מהמנדטים, אומר כהן נחרצות, הביא בנט אישית.

"הציבור שבחר בבית היהודי", אומר כהן, "לא העלה על הדעת שבשאלה עקרונית כזו שקשורה לבחירת הרב הראשי חברי הסיעה יצאו מהאולם. מה הם מבלבלים לנו את המוח עם הצבעה מצפונית שהיא בריחה? אני רוצה לדעת מי בעד ומי נגד, כי אני רוצה לדעת בעד מי להצביע בפריימריז בפעם הבאה. המתפקדים לא ידעו למשל שיוני שטבון מקבל הוראות מחצר הרב טאו. לא היה כאן גילוי נאות. ויש גם מגזר נוסף ששכחנו לשאול את דעתם - החילונים. להם לא מגיע לדעת במי תומכים הח"כים בבחירות לרב הראשי? הם לא משתמשים בשירותי הרבנות?"

מדוע לדעתך נפתלי בנט שהביא הרבה קולות נשאר במיעוט בסיעתו?

"יש תכונה בעייתית מאוד לרוב הבורגני הדומם. הוא מצביע אבל אין לו נחישות, אין לו הנהגה ברורה. זה בא לידי ביטוי בחינוך, בבתי הספר הממלכתיים דתיים, למשל. אבל אם בחינוך הממ"ד אין להורה לאן ללכת, בבחירות הוא יכול ללכת למפלגה פוליטית אחרת. הבעיה של נפתלי בנט היא שהוא נגרר. הוא יכול היה להגיד: אני תומך ברב סתיו. אולי היה מפסיד. מותר גם להפסיד בפוליטיקה. אבל על המנהיג להיות ברור ולנקוט עמדה. והוא יוצא נגרר. הח"כים בורחים. משהו חדש מתחיל בציונות הדתית? בהחלט. שנים רבות אני לא זוכר מעורבות כזאת של הרבנים בפוליטיקה הדתית לאומית. ארבעה כינוסים נערכו תוך פחות מארבעה חודשים מאז הבחירות - להצלת עולם התורה מהברית עם לפיד, בעד חוק עמאר-אריאל, נגד חוק שטרן ועוד. זה החדש שמתחיל".

שלא לייחוס מודים בסיעה: בנט לא דפק על השולחן. כשהוא רוצה הוא יודע לדפוק. הפעם זז הצידה. אפשר "היעדרות מצפונית". כשיו"ר המפלגה זז הצידה והרבנים מפעילים לחץ, מה רוצים מחברי הסיעה? הם בסך הכול בני אדם. המלחמה שמתנהלת היא לא מלחמה בעד חוק זה או אחר או נגד הצעה זו או אחרת. המאבק הוא מאבק פרסונלי. ברור לכל בר דעת שהצעת החוק של שטרן משתלמת מבחינת הבית היהודי. נציג חילוני שאין לו מחויבות פוליטית תמיד יעדיף רב שמתמודד מטעם הציונות הדתית על פני רב חרדי. כמו שמצביע דתי-ימני יעדיף בתור ברירת מחדל את שלי יחימוביץ' אם יציעו לו לבחור בינה לבין זהבה גלאון.

הקמפיין נגד החוק לא נועד לחסום רב רפורמי דמיוני שיתמודד פעם על התפקיד. כל עוד הכנסת לא תכיר בתנועה הרפורמית נציגיה יישארו מחוץ לגדר. המאבק מכוון נגד בחירתו של הרב סתיו. אבל במגזר הדתי-לאומי יש מי שמעדיף לשפוך את התינוק יחד עם המים. בנט מצדד בבחירתו של הרב סתיו. בנט תומך בחוק שטרן. רק שבמקום לקום ולהכריז 'זוהי עמדתי', הוא מצפה שהנסיבות יובילו לתוצאה המיוחלת. שהליכוד ויש עתיד יקדמו את חוק שטרן. שיש עתיד וישראל ביתנו יכשילו את עסקת עמאר-אריאל. הבעיה היא שבינתיים הוא מצטייר כמי שמאבד מנהיגות. מנהיג לא יכול לאפשר לרוב גדולי מחברי סיעתו לצפצף על עמדתו בשידור ישיר.

מתברר, אמרו השבוע בכירים בליכוד וביש עתיד, שהשלישייה שהובילה את קמפיין הבחירות של הבית היהודי - בנט, אורבך ושקד - היא רק כרטיס ביקור. היא לא מייצגת את המפלגה ואת הסיעה. הרוב בסיעה נגדם. ואולי הרוב לא נגדם. הרוב הולך אחרי החזק. נכנע ללחץ. כשהמנהיג משאיר חלל ריק, לחלל נכנסים גורמים אחרים.

בשבוע הקרוב עולה לדיון בוועדת השרים לחקיקה הצעת החוק שמאפשרת את הדיל עמאר-אריאל: הצעה שמאפשרת להתמודד על תפקיד הרב הראשי למי שכבר כיהן בתפקיד וגם למי שכבר מלאו לו 70 שנה.

את הצעת החוק הניח השבוע על שולחן הכנסת ח"כ זבולון כלפא. כפי שכבר יצא לנו לציין בעבר, היא חסרת סיכוי. 13 שרים חברים בוועדת השרים לחקיקה. יו"ר הוועדה ציפי לבני מתנגדת להצעת החוק. שלושת שרי ישראל ביתנו - יאיר שמיר, יצחק אהרונוביץ וסופה לנדבר - מתנגדים. כך גם שלושת שרי יש עתיד - יאיר לפיד, שי פירון ויעל גרמן. ביום שלישי השבוע מספר רבנים מהציונות הדתית התומכים בהצעה הרימו טלפון לרב פירון בניסיון לשכנעו שלא להתנגד. הוא לא שינה את עמדתו. שני שרי הבית היהודי, אורי אריאל ואורי אורבך, תומכים.

אם כן, גם אם נתניהו יגיע בשבת למסקנה שעל הליכוד לתמוך בהצעת החוק והוא יצליח לשכנע את ארבעת נציגיו בוועדה (שנוטים להתנגד) - לא מסתמן רוב להצעה. גם יו"ר הקואליציה יריב לוין מעריך שסיכוייה קלושים. הקואליציה מחויבת לחוק עמאר, כי הבית היהודי הכניס אותו להסכמים הקואליציוניים, אך לא לחוק עמאר-אריאל. כשכלפא כרך את שתי ההצעות יחד, הוא למעשה שחרר את הקואליציה מהמחויבות לחוק עמאר.

מן הפה ולחוץ, הבית היהודי עדיין מגלה עניין בהצעת החוק. איילת שקד מדברת עם השרים שהם חברי הוועדה. ומה עם שס? אלי ישי ניסה לשכנע את גדעון סער, כי אלי ישי רוצה את הרב עמאר. אבל לא נפתלי בנט ולא אריה דרעי רוצים את הדיל. שתי הסיעות נותנות פול גז בניוטרל.

אלא שהבית היהודי ושס אינם השחקנים היחידים במגרש. אם שכחתם, יש מפלגה נוספת בזירה הפוליטית. מפלגת השלטון. יריב לוין אומר שחוק שטרן לכשיאושר יעבור שינויים רבים. הוא לא יאושר במתכונת הנוכחית. שלא כמו הח"כים של הבית היהודי שערקו מההצבעה, בליכוד משוכנעים שההצעה טובה לבית היהודי. אז מי אמר, שואלים בכירים בסיעה, שניתן לבית היהודי לקבוע את הגוף הבוחר לפי צרכיו? למה, לליכוד אין אינטרסים? אין מצביעים מסורתיים ודתיים?

לליכוד יש אינטרסים. ללא ספק. ויש גם נציגים מוניציפליים בגוף הבוחר ומחוצה לו שפועלים בזירה. דוגמה אחת להמחשה - יו"ר הקואליציה מתגורר בעיר מודיעין. בדרך הטבע הינו בעל זיקה לשניים - לראש העיר חיים ביבס ולרב העיר דוד לאו. כן, הרב דוד לאו שמתמודד על התפקיד של הרב הראשי האשכנזי. גם אם לא היה ללוין קשר לרב לאו, בתור חבר כנסת הוא לא יכול להתעלם מהתשתית המוניציפלית בעיר שבה הוא גר. בלשון פשוטה, הוא זקוק לתמיכתו של ראש העיר, וראש העיר תומך ברב העיר.

ועוד משהו: לא רק לוין מושפע מחיים ביבס. ביבס היה ראש המטה של נתניהו בפריימריז האחרונים ונחשב מקורב לרה"מ. נתניהו לא מתעניין במלחמות בציונות הדתית. יתר על כך, הוא עדיין חש עלבון לאחר שהמצביעים הסרוגים נטשו אותו בבחירות לטובת בנט. זאת ועוד, הוא מעוניין לשמור על ערוץ פתוח עם המגזר החרדי שאת מציגיו נאלץ להשאיר מחוץ לקואליציה. בציונות הדתית ימשיכו להתקוטט. מלחמת החורמה שמנהלים פלגים במגזר נגד הרב סתיו תוביל בסופו של יום לבחירתו של הרב דוד לאו.