|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בהינתן שאין לנו דרך לדעת באיזה מן הווירוסים, הפראי, המצוי כיום בינינו או המוחלש, שיופץ אם הילדים יחוסנו, הסיכוי להידבק גדול יותר, עלינו להניח כי מי שנדבק, סיכוייו לחלות גדולים יותר, אם הווירוס שחדר לגופו אינו מוחלש ● לכן, לו אני היום הורה לילד צעיר מגיל תשע, הייתי מבקש שיחוסן
|
|
To be or not to be [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
המלט של שיקספיר רלוונטי כיום יותר מתמיד. לחסן או לא לחסן. זו השאלה, האם לחסן 200,000 ילדים הצעירים מגיל תשע בווירוס פוליו מוחלש (החיסון ע"ש סיבין), ולחשוף אותם לסיכון של אחד למיליון שמי מהם, או מסביבתם, יחלה בפוליו, או להימנע מחיסון. האם להמשיך לעקוב אחר הופעת הווירוס הפראי במערכות הביוב, באזורי הארץ השונים ולכוסס ציפורניים מפני האפשרות שיום אחד יתגלה החולה הראשון.
את הסיכון של החיסון אפשר להעריך, במגבלות החיזוי הסטטיסטי, על סמך ניסיון העבר במדינות רבות. את הסיכון להופעת מקרי מחלה כתוצאה מהדבקה בווירוס הפראי, שמספר הנשאים שלו אינו ידוע, קשה יותר להעריך. לעין הבלתי מקצועית זו נראית הסכנה הגדולה יותר. לעומת זאת, מחלה הנגרמת על-ידי פעולה רפואית (החיסון), קשה יותר לעיכול מאשר אירוע דומה שנגרם מידי שמיים.
הדילמה העומדת כעת לפתחם של מקבלי ההחלטות במשרד הבריאות, היא הדילמה הקלאסית שכל רופא עומד בפניה יום יום. רופא שירתע מתופעות לוואי של תרופות לא ירשום אנטיביוטיקה וחוליו עלולים למות מזיהום. קרדיולוג שירתע מסיבוכי הצנתור הכלילי, והם אינם מעטים, לא יצנתר וחוליו יסבלו מאוטם בשיריר הלב. כירורג שיחשוש מסיבוכי ניתוח, יהסס לנתח ויגרמו תחלואה ותמותה לחוליו.
משפט המפתח של שבועת הרופאים (Primum non nocere ראשית לכל, אל תגרום נזק) מפורש ברפואה המודרנית כצורך לשקול את הטובה מבין האפשרויות מבחינת תועלת / סיכון. זהו, ברוב המקרים, שיקול מורכב מאוד, כיוון שהסיכון לעולם אינו אפס ולעיתים הוא מאוד משמעותי. למרות זאת, הרופא רושם תרופות ומצנתר ומנתח כי להערכתו הסיכוי לעזור רב מן הסיכון להזיק. לשני הפרמטרים, הסיכוי והסיכון, אין, לעיתים קרובות, מימד כמותי ברור. לכן, הלבטים רבים, ההחלטות אינן פשוטות, יש הרבה כאבי בטן ויש גם טעויות קלות וחמורות. הבקרה והשיפוט שבדיעבד מועילים למערכת ללמוד ולהקטין את הסיכון בעתיד. אולם, הם אינם מועילים לחולה שניזוק מן הטעות. זהו אופיה של העשייה הרפואית ואין לנו חלופה בטוחה יותר.
שאלת החיסון מפני פוליו, היא שאלה רפואית קלאסית. היא כוללת הערכת סיכוי / סיכון ודורשת לקיחת אחריות מצד המחליט. הבעיה של מקבלי ההחלטות, במקרה זה, קשה יותר, כיוון שהם חשופים. פעולותיהם שקופות וגלויות לציבור הרחב בארץ ובעולם. הביקורת על החלטותיהם תבוא מאנשי מקצוע ומאנשים וגופים לא מקצועיים, בחלקם אינטרסנטיים ולא אוהדים. יקל על בכירי משרד הבריאות לקבל החלטות אם יפנימו כי כל החלטה שיקבלו תזכה לביקורת.
דהקארט כתב, כי אדם המגיע לפרשת דרכים, לעולם לא ידע אם הדרך שבחר היא הנכונה, כיוון שאינו יכול ללכת בשתיהן בו-זמנית. גם לגבי החיסון נגד פוליו, איזו החלטה שתתקבל, לא נדע בוודאות אם הייתה הנכונה. אם יוחלט על חיסון ולא יהיו חולים, לא נדע אם מנענו מחלה. אם יהיה חולה או חולים בודדים (אין סיכוי שיהיו רבים), לא נדע אם, ללא חיסון היו חולים רבים יותר. אם יוחלט לא לחסן ולא יהיו חולים, תשאר השאלה האם יתגלו מקרי מחלה בעתיד או בארצות אחרות, ואם ימצא חולה או מספר חולים, לא נדע האם חיסון היה מונע את מחלתם.
בהנתן שאין לנו דרך לדעת באיזה מן הווירוסים, הפראי, המצוי כיום בינינו או המוחלש, שיופץ אם הילדים יחוסנו, הסיכוי להידבק גדול יותר, עלינו להניח כי מי שנדבק, סיכויו לחלות גדולים יותר, אם הווירוס שחדר לגופו אינו מוחלש. לכן, לו אני היום הורה לילד צעיר מגיל תשע, הייתי מבקש שיחוסן.
ברפואה, כמו בפוליטיקה, כל החלטה טובה מאי החלטה.
|
| תאריך:
|
05/08/2013
|
|
|
עודכן:
|
05/08/2013
|
|
פרופ' מוטי רביד
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יהודה,
|
6/08/13 09:48
|
|
|
|
|
|
Liel Volf
|
6/08/13 23:24
|
|
|
|
2
|
|
מזכיר_המדינה
|
6/08/13 10:34
|
|
|
|
3
|
|
לכותב האינטרסנט?
|
6/08/13 10:46
|
|
החיסון ניתן בטיפות דרך הפה  תופעות הלוואי האפשריות כוללות תגובות "רגילות" לאחר חיסונים כמו: עליית חום, הקאות, שלשולים ותגובות אלרגיות באופן נדיר ביותר, תוארה תופעת לוואי המתבטאת בשיתוק בדומה למחלת הפוליו עצמה אצל המחוסן או מגעיו הקרובים
|
|
|
|
|
הצורר אדולף היטלר, ימח שמו וזכרו, היה מן הסתם מתהפך בקברו לו ידע שבמדינה היהודית, ישראל, תקום יום אחד מסעדה גרמנית, הנושאת בגאון את שם המחוז שבו הוכרז בשעתו "הפתרון הסופי".
|
|
|
|
|
אורון היה דחוי על-ידי הסוכנות וההנהגה היהודית, בגלל היחסים הטובים שהיו לו עם שלטונות המנדט ועם ערביי הארץ. אולי כתוצאה מכך ואולי מכיוון ששימש צלם-עתונאי בשירות עתונים וסוכנויות חדשות בעולם, הוא מציג את הפנים של ארץ ישראל הפחות מוכרת לנו, הניזונים מתמונות-קרן-קיימת. בתערוכה ראיתי שאלה היו פנים מאד מעניינים: קבלות פנים אצל הנציב העליון, ספורט (קריקט, ציד) של הבריטים בצד כינוסים ועצרות של הערבים וגם ההתיישבות העברית בארץ ישראל.
|
|
|
|
|
בחודש שעבר השתתף הנשיא שמעון פרס בחגיגות שבעים שנה להקמת קיבוץ רביבים בנגב. פרס אמר באירוע ש"אם רק חצי מתושבי ההתנחלויות היו באים ליישב את הנגב, מצבנו היה הרבה יותר טוב". פרס התעלם מכך שרק שעה לפני כן הוא ביקר בישוב הדתי רתמים, הסמוך לרביבים, שם הוא פגש לא מעט מבני הדור השני בהתנחלויות שהגיעו בשנים האחרונות ליישב את הנגב. אם הוא היה אוסף קצת נתונים ממועצת רמת נגב, הוא היה מגלה שהציונות הדתית היא המשאב המרכזי שממנו המועצה מגדילה את מספר תושביה בשנים האחרונות. לפני שפרס מחפש ילדי מתנחלים בנגב, שיחפש שם את ילדי החברים שלו.
|
|
|
|
|
תקציב המדינה לשנים 2014-2013 עומד על 388 מיליארד ו-405 מיליארד בהתאמה ומבטא המשך זינוק מדאיג בגודלו. מפרוץ המשבר הכלכלי החמור בעולם ב-2008 גם קצב הצמיחה בארץ הואט, אך התקציב המשיך לזנק בלי שום קשר אליה. כך למשל תקציב 2011 זינק ב-8.4% ותקציב 2012 זינק ב-5%. תקציב 2013 שאושר בשבוע שעבר זינק ביותר מ-6.5% ובפועל הוא מבטא עליה גדולה הרבה יותר בשל גירעון של 4.65% שאושר ולא מן הנמנע שבפועל הוא יהיה גבוה עוד יותר. בסביבה של צמיחה המסתכמת בשנים אלה בממוצע של שלושה אחוזים. המשמעות היא שהכסף עובר ממשקי הבית והחברות לקופה הציבורית.
|
|
|
|
|
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
