זו כבר עובדה מוכחת: שכיחות המחלות הפיזיות והנפשיות גבוהה יותר אצל דייריהם של רבי-קומות מאשר אצל מי שמתגוררים בבתים נמוכים. מסקר שנערך בארץ על-ידי מכון "סקרים" מגלה כי לרבי-הקומות יש השפעה מזיקה על אקלים העיר, מאחר שהם חוסמים את זרמי האוויר.
הבשורה הרעה לדיירי מגדלי המגורים, בעיקר בתל אביב, היא שרבי-הקומות הם שאחראים להיווצרות של מה שמכונה "מערבולות-רוח", הזורמות כלפי מעלה והמונעות מדיירי הקומות העליונות את ההנאה שבישיבה על המרפסת.
מן הסקר עולה גם שמחלות מידבקות שכיחות יותר בקרב דיירי הקומות העליונות. מסתבר שהמעליות ומערכות האוורור "סוחבות" את הנגיפים אל-על. התוצאה היא בכך שלמעלה מתעטשים יותר, משתעלים יותר, וגם סובלים יותר מנזלת.
עוד מתברר, כי מחלות הקשורות בשאיפת אוויר נגוע, או בתופעות אלרגיות, שכיחות יותר בקרב דיירי רבי-הקומות, לעומת דיירי החד-משפחתיים. בעיקר אמורים הדברים במחלות-ילדים, מאחר שדרכי הנשימה שלהם רגישות ופגיעות יותר לזיהומים למיניהם.
המחשבה המקובלת, לפיה האוויר שלמעלה טוב וצלול יותר, היא בסך-הכל דעה קדומה. יתר על כן: ריכוזם של חומרים מזיקים לבריאות גדול, לאין שיעור, בגובה של 70 מטר, מריכוזם בגובה של 10 מטרים, מעצם העובדה שלמעלה מצטברים חלקיקי הפיח והעשן הנפלטים מארובות של מפעלים סביבתיים.
שכיחות גבוהה
אלא שעל המעמסה הפיזית מתווספת גם המועקה הנפשית. הרופאים מרבים לדבר על "תחושת הקסרקטין", הנגרמת מחמת הצפיפות. מומחים לבריאות הנפש מטעימים כי בנייתן של דירות קטנות בבנייני הענק - רק ממחישה לדייר את עובדת היותו לא יותר מנמלה.
מומחי הדיור קובעים במחקר כי קיימת התעלמות גלויה מצרכי הגנתו של הדייר המצוי. כך, למשל, במקום לשכן אותו ב"מאורת-מגורים" בטוחה - מושיבים אותו על בימה הפרוצה לכל עבר. בדרך זו מאלצים את הדייר לצמצם את תחום חיי הפרט שלו, נוכח החדרים הקטנים והקירות הדקיקים הנבנים כיום.
מלבד הממצא שלפיו התחלואה ברבי-הקומות גדולה במיוחד - הרי שגם שיעור המתאבדים בהם גבוה יותר מהממוצע. באירוניה סרקסטית אפשר גם לומר שהפסיכיאטרים רואים ברבי-הקומות שדה-פעולה מקצועי נרחב למדי עבורם, וגם מקור מצוין לרכישת לקוחות נאמנים.
בשורה התחתונה עולה מן המחקר כי רבי-קומות אינם משמשים אלטרנטיבה הומאנית כמקום-מגורים. הוכחות לכך מצויות למכביר במדינות שונות שעל פני הגלובוס. בצרפת, למשל, ארץ ריכוזי המגורים הגבוהים, הסתמנה כבר אשתקד מגמה שיש בה מפנה קיצוני, שעל-פיו אין משרד השיכון המקומי מעודד עוד, כבעבר, מפעלים להשתכן ברבי-קומות. במקביל, גדל והולך בצרפת הביקוש לבתים קטנים, חד-משפחתיים.
בבלגיה החליטו מוסדות השיכון הסוציאלי להימנע ממתן דירות ברבי-קומות למשפחות. בדנמרק ובשבדיה עומדות כיום אלפי דירות ריקות ברבי-קומות, חרף מצוקת הדיור הקשה בשתי המדינות. ומסתבר שאפילו בארה"ב מתחילים כבר להרוס רבי-קומות, וביניהם אף כאלה שמבחינה כלכלית עודם נחשבים רנטביליים.
