הפרויקט הוא חלק ממתחם בן 235 דונם, הידוע בשם "המשולש הגדול", בין אוניברסיטת בר-אילן לבית החולים שיבא. המשולש מיועד לבניית 980 דירות. הקרקע הייתה בבעלות פרטיים. לפני חמש שנים רכשו שלוש החברות כ-100 דונם, לבניית ארבעה מגדלי מגורים וכמה עשרות דירות בבנייה נמוכה, סך הכל 540 דירות. חלק מהפרטיים דרשו וקיבלו מזומן, חלק אחר מכרו את חלקם בקרקע בעסקה לפי 43%, וחלק מבעלי הקרקע חתמו על עסקת שירותי בנייה, שבה יבנו להם שלוש החברות מגדל בן 120 דירות.

אזורים-אשדר-המרמן מכרו לקבוצת רכישה, באמצעות האחים חג'ג', אורי דורי ורוני מאנה, אחד המגדלים, ל-120 דירות. כך נשארו עם קרקע ל-420 דירות. הבעלים האחרים הם כאמור קבוצת הרכישה (קרקע ל-120 דירות) וקבוצת בעלים פרטיים, שיש לה קרקע ל-440 דירות.

קנו-קנו, אבל התוכנית נסחבה, כמקובל בישראל, חמש שנים בוועדות התכנון ובעירייה, עד לקבלת היתר בנייה. השבוע חגגו את קבלת כל ההיתרים ותחילת עבודות הבנייה. דרור נגל הוא אחד משלושת החוגגים.

האמת היא, שנגל הוא כמעט טירון בשוק הנדל"ן, וכאשר מונה לפני חמישה חודשים למנכ"ל אזורים, היו שהרימו גבות. כדאי עוד לציין, שנגל מצטיין בכך שהוא קופץ מתפקיד לתפקיד, ברוב המקרים לאחר תקופת כהונה קצרה. הוא סיים לימודי מינהל עסקים לתואר שני באוניברסיטה העברית, ולאחר מכן מילא שורת תפקידים במשק, בעיקר בשוק ההון ולא בשוק הנדל"ן. הרשימה הארוכה של תפקידיו בעבר יכולה להלאות. לכן אסתפק ברשימה, אולי לא מלאה, של שבע השנים האחרונות.

• 2006 עד סוף 2008 - מנהל אגף ניירות הערך והנכסים הפיננסיים בבנק הפועלים.

• ינואר 2009 עד ינואר 2010 - מנכ"ל הפניקס-השקעות, ואז התפטר.

• יוני 2010 - יו"ר דירקטוריון קרן הנאמנות "קציר", בראשות רפי מנדולה, המתרכזת בהשקעה בקיבוצים.

• אוקטובר 2010 - איש האשכולות נגל, הבקי ככל הנראה בתחומים שונים, מונה ליו"ר חברת ספן.

• 2012-2011 - מונה גם ליו"ר ועדת ההשקעות של איילון-גמל, ליו"ר חברת מיינסטרים ולדירקטור בחברת התקשורת גלובליקום טרייד (חברה זו נקלעה לקשיים, ונגל פרש ממנה כבר לפני זמן ניכר).

• אפריל 2011 - דירקטור בחברת הבנייה אזורים, בתגמול לא-גבוה יחסית, כמקובל לדירקטורים. זהו בעצם נסיונו היחיד בענף הנדל"ן.

• ספטמבר 2012 - נבחר ל"דירקטור פעיל" באזורים, וקיבל 55,000 שקל לחודש. נקבע מראש שהמינוי יהיה לשנה. זה אולי היה רצוי לנגל, הרגיל לכהן תקופות קצרות בתפקידים שונים, כפי שכבר ראינו.

• ב-6 בפברואר השנה מונה נגל למנכ"ל אזורים, במקומו של אופיר גרינברג שפרש. ביום מינויו למנכ"ל התפטר נגל מתפקיד דירקטור פעיל. נקבע, ששכרו של נגל יהיה 120 אלף שקל לחודש ברוטו, כולל תנאים סוציאליים וביטוח מנהלים, שכר זהה לזה של גרינברג.

• 14 במאי - נגל חזר לתפקיד דירקטור באזורים, ללא שכר, לתקופה שנקבעה מראש לשלושה חודשים, כדי למלא תקנה לגבי מספר הדירקטורים בחברה.

• 14 באוגוסט, לפני כשבועיים - שלושת החודשים תמו, ונגל התפטר כפי שסוכם מראש.

זוהי, לעת עתה, ככל הידוע, התנועה האחרונה בלוח התפקידים שלו. יודגש, כי אין כל רע או פסול במעבר מהיר מתפקיד לתפקיד.

בעוד דרור נגל מדווח על כמה עסקות נדל"ן של חברתו, קרה משהו מאחורי הקלעים, שרק חלקו נחשף עד עתה לציבור: המאבק על הבונוס של נגל, העשוי להגיע ל-600-500 אלף שקל לשנה, כלומר תוספת של ארבע עד חמש משכורות.

המנכ"ל הקודם, גרינברג, קיבל בשתי שנות כהונתו מענק של 1% מהרווח לפני מס, החל מהשקל הראשון של הרווח. בעל השליטה באזורים, חיים הרש פרידמן מקנדה, לא אהב כנראה את הרעיון. סביר להניח, שלדעתו יש לתת מענק למנכ"ל רק אם החברה הגיעה לרווחיות נאותה. הוא קבע, שיש לשלם מענק רק אם החברה תרוויח לפחות 20 מיליון שקל לשנה.

בחודש מאי, אולי קצת קודם, הציע פרידמן לנגל את המנגנון הבא: אין מענק של רווח של 20 מיליון שקל ראשונים. אחר כך יהיו מענקים של 2.5% על הרווח בין 20 ל-30 מיליון שקל, ו-2% על הרווח בין 30 ל-40 מיליון שקל. אם הרווח יהיה גבוה יותר, יעמוד המענק על 1% מההפרש. שיטה זו הייתה אמורה לפעול רק השנה, ואשר לשנה הבאה, נראה בעתיד.

ממבט ראשון נראה, שאין הבדל מהותי בין המענק שקיבל גרינברג, לבין מה שהוצע לנגל. אזורים סיימה את 2012 ברווח לפני מס של כ-60 מיליון שקל. במחצית הראשונה של 2013 היה לה רווח ברוטו של 26.4 מיליון שקל. נניח שלא חל שינוי מהותי במחצית השנייה של השנה, והחברה תסיים את 2013 ברווח ברוטו של כ-53 מיליון שקל. לו המשיך גרינברג בתפקידו, היה מקבל מענק של 600 אלף שקל. נגל, לעומתו, היה מקבל מענק של 580 אלף שקל (קצת פחות, כי הוא נכנס לתפקידו בפברואר, כך שמגיע לו מענק על 11 חודש). אין הבדל של ממש - ונגל הסכים.

אולם אי שם בארבעת השבועות שבין 22 במאי ל-20 ביוני, כנראה בתוך חודש יוני, חל מהפך, לא אצל נגל אלא אצל הרש פרידמן. הבוס החליט לבטל כליל את שיטת המענק המובטח מראש. מכיוון שפרידמן מחזיק ב-64 אחוז ממניות אזורים, לא היה קשה לו להעביר את ההחלטה במוסדות החברה. פרידמן הודיע לנגל על ביטול המענק הקבוע מראש. במקום זאת, האסיפה הכללית, שבה יש לפרידמן כמובן רוב, היא שתחליט בבוא העת, כלומר במרס 2014, אם מגיע לנגל מענק, ומה יהיה שיעורו.

אפשר לנחש שדרור נגל אינו אוהב את השינוי, אבל צריך לציית לבוס. הוא הסכים, ואכן, ב-7 ביולי התכנסה אסיפה כללית של אזורים, ואישרה את משכורתו, תנאי עבודתו וביטול המענק, ברוב של 98%. כדאי להעיר, שמשכורתו של נגל אושרה חמישה חודשים לאחר שהתחיל לכהן בתפקידו.

פרידמן גם ביטל, בדרך אגב, הטבה קטנה נוספת שנגל היה אמור לקבל - כיסוי הוצאות דלק על רכבו הפרטי.

כרגע נראה שדרור נגל אינו מוטרד מסיפור המענק. הוא מאמין ביושרו ובכוונותיו הטובות של הבוס. אולם עליו להרהר בפרישתם של בכירי החברה, בזה אחר זה, ובמניעים ובדרך שבה פרשו. ב-10 ביוני פרשו הסמנכ"ל עינת זקריה והחשב אביחי פיונטק, מהיום להיום, והסיבה איננה התפטרות אלא "סיום כהונה", שזה ביטוי פחות נעים. זקריה עבדה בחברה 22 חודש, ופיונטק רק 11 חודש.

קצת אחריהם, ב-3 ביולי, התפטר סגן המנכ"ל לענייני פיתוח עסקי, רונן כהן-שוב, גם הוא מהיום להיום, לאחר שבעה חודשים (!) בלבד בתפקידו. לפחות נאמר עליו שהוא התפטר, ולא "סיים כהונה".

האם תפקיד בכיר מאוד בחברה מגן על נושאו. התשובה: לא! רותם רביבי היה יו"ר דירקטוריון אזורים במשך קרוב לשנתיים. ב-10 במרס התפטר, פינה את מקומו לבעלים פרידמן, ומונה לסגן יו"ר. לאחר פחות מארבעה חודשים התפטר גם הוא. מדוע התפטר? אין הסבר.