געגועים לאירופה

"ואנחנו לא נשכח אותך, את פצעי האוהב ואת פצעי השונא לא נשכח. ועד יום מותנו נישא אותה בקרבנו, את הכאב הגדול הזה ששמו אירופה. אירופה שלכם, אירופה שלהם, וכנראה לא אירופה שלנו... - אף כי אנחנו היינו שלה, מאוד שלה" [לאה גולדברג, "אירופה שלכם", רשימה בעיתון "משמר" 30.4.1945].

כמו לערים אחרות באירופה, געגועיי נשאוני הפעם לווינה. בירת מרכז אירופה, שזאת לי הפעם הראשונה שאני מבקרת בה. בירת המוזיקה, מעוז הבארוק, עיר יפהפייה של ארמונות, מוזיאונים, גנים וכיכרות. וגם כמה בתי-קפה מיוחדים וטובים. עירם וביתם של מספר גדול של יוצרים יהודיים בתחילת המאה העשרים (מוצארט, בטהובן, שטראוס האב והבן, היידן, שוברט, פרויד, תיאודור הרצל), וגם כמה מגדולי האנטישמים (קארל לואגר, שהשפיע בנושאי הגזע רבות על היטלר, כפי שנכתבו במיין קאמפף).

ויותר מכל - געגועיי לכמה מבני משפחתי שלמדו בווינה הנאורה והתרבותית, ונספו בשואה. דוד אחד למד מתמטיקה, והאחר רפואה. שניהם היו פרופסורים בעלי שם עולמי.

ברשימה זו אני רוצה להתייחס לשלושה אמנים אוסטרים שעליהם גאוות האוסטרים, ובצדק. שניים מהם נמצאים במוזיאון ליאופולד. אגון שילה וגוסטב קלימט. לשלישי יש מוזיאון משלו ועל שמו.

מוזיאון ליאופולד

מוזיאון ליאופולד הוקם בשנת 2001 על בסיס אוסף אמנות פרטי קודם של רודולף ואליזבט ליאופולד. הוא נמצא ברובע המוזיאונים של וינה והוא הנצפה ביותר מבין המוזיאונים האמנותיים.

אגון שילה

במוזיאון נמצא האוסף הגדול ביותר של עבודותיו של אגון שילה (1918-1890), מגדולי האקספרסיוניסטים הווינאיים בתחילת המאה העשרים. רבים מציוריו עוסקים בתכנים ארוטיים, אשר בתקופתו נחשבו לדברי תועבה. נולד בעיר טולון הסמוכה לווינה. אביו, מנהל תחנת רכבת, נדבק במחלת עגבת ומת מות ייסורים, דבר שהשפיע רבות על בנו. נפשו הייתה קרועה בין מין למוות ונושא זה הפך למוטיב המרכזי ביצירתו.

הוא למד באקדמיה בווינה, שם פגש את קלימט שסייע לו בראשית דרכו, ולאחר מכן היה לחברו הטוב ביותר. שניהם השתייכו לתנועה האקספרסיוניסטית שפעלה בעיקר בגרמניה. תחילתה בימי מלחמת העולם הראשונה ושיאה בשנות העשרים. ביצירותיהם שיקפו האמנים את עולמם הפנימי כפי שהוא משתקף באופן ראייתם את המציאות. הדבר בא לידי ביטוי באמנות החזותית, בצבעים עזים וחריפים ובקומפוזיציות קיצוניות. הם השליכו את רגשותיהם והזיותיהם על המציאות.

גוסטב קלימט

גוסטב קלימט (1918-1862), אחד הציירים הבולטים בזרם של היוגנסטיל הווינאי, מחשובי הציירים בסגנון הארנובו (מצרפתית: אמנות חדשה). נולד בעיירה באומגרטן הסמוכה לווינה. אביו היה צורף שהתפרנס בדוחק. מגיל צעיר קלימט ואחיו ייסדו חברה שסיפקה ציורי פרסקו לגופים ולמוסדות שונים. כך החל לבסס את מעמדו כאמן מוכר ומבוקש. אך יחד עם זאת המרכיב הארוטי ביצירותיו עורר סערות רבות. הוא צייר נשים עירומות, וגם כאלה המתאחדות עם גבר.

קלימט השתמש בהרבה זהב וציוריו מאופיינים בססגוניות רבה. מומחים לאמנות מזהים ביצירותיו השפעות קלאסיות, יווניות, מצריות וביזנטיות. בין יצירותיו המפורסמות אפשר למצוא את הנשיקה, האישה בזהב, יהודית ועץ החיים, המשפחה ועוד.

בשנת 1897 היה ממייסדי הסצסיון בווינה. פירושה של תנועה זו הוא היבדלות או פרישה. תנועה זו צברה כוח במוקדים רבים באירופה. אמנים יצאו נגד המסורת האמנותית שהנהיגה האקדמיה. הם העדיפו ליצור במסגרות אמנותיות חדשות של תקופתם: האימפרסיוניזם, הסימבוליזם והארנובו. קלימט מילא תפקיד חשוב בתנועה זו והיה לנשיאה הראשון. יצירתו השפיעה רבות על אגון שילה ואוסקר קוקושקה. בשנת 1902 יצר ציור קיר שנושאו הוא בטהובן, והוא נמצא בבניין הסצסיון בווינה.

ביקורת האמנות בשפה הגרמנית במחצית הראשונה של המאה העשרים התעלמה מקלימט, יצירתו תוארה כקישוט בלבד. רק מאוחר יותר הוא קיבל את ההכרה המגיעה לו בשל יצירותיו, ואף בשל השפעתו על התפתחות הציור המודרני.

פרידנסרייך הונדרטוואסר

אמן נוסף הוא פרידנסרייך הונדרטוואסר (2000-1928), צייר, פסל ואדריכל יהודי. נולד בווינה למשפחה יהודית. היה ידוע בפעילות חברתית וסביבתית, הציג ברחבי העולם ובין השאר גם בתל אביב. מרבית חייו התגורר בניו-זילנד, השכלתו הרשמית היא רק שלושה חודשים, באקדמיה לאמנויות יפות בווינה. תרומתו המשמעותית לאמנות היא הבניינים הא-סימטריים והצבעוניים שהשאיר אחריו.

השקפת עולמו האמנותית הייתה קוים לא ישרים ולא סימטריים, כמו-כן היה חסיד של צבעוניות, טבע ואינדיבידואליות. יצירתו הססגונית מזכירה לנו את האדריכל אנטוני גאודי.

בנייניו מפוזרים בכמה ערים בעולם. בעיקר באוסטריה ובגרמניה. הבית הידוע שבנה הוא בית מגורים זול בווינה. בשנת 1987 בית הונדרטואסר הפך למוקד תיירות חשוב. הבית נבנה לפרבר ממעמד נמוך, בסבסוד העירייה, הוא לא דרש כסף עבור עבודתו. כמו-כן הוא עיצב את המוזיאון הקרוי על שמו, שם נמצאת תערוכת קבע משלו, במוזיאון הרצפות הן עקומות, ואין בו שום קווים ישרים. על-פי תפיסתו של האמן קו ישר הוא אויבו של האל. בטבע אין קווים ישרים ולכן האדם חייב להתחבר לטבע, כי הוא חלק ממנו.

הונדרטואסר היה אמן פרובוקטיבי ופעיל סביבתי נחרץ. בציוריו כמו בבנייניו, השתמש בצבעים עזים ובקווים בלתי ישרים. רבים מציוריו הפך לקולאז'ים, בהם שילב אבקות מתכת וזהב, פיסות בד, נייר חרס, זכוכית ואדמה. בגימור הסופי מרח את ציוריו בשמן. את תפיסת עולמו והאידיאולוגיה שלו פיתח באופן ברור. הוא האמין בשילוב הצמחייה בבניין, כמו-כן לכל אדם יש זכות להוציא את ראשו מהחלון ולצבוע או לעצב בצורה אחרת את קירות דירתו. אנשים על-פי דעתו לא אמורים לגור בקופסאות אחידות.

את רעיונותיו הפיץ בכל העולם לפני יותר מחמישים שנה. תפישות אקולוגיות, איזון בין צרכיו של האדם לבין שמירה על היקום. מאחר שהיה צייר, הוא יצר כרזות בנושאי שמירה על הסביבה. סיכול כריתת יערות, הפסקה של גזים רעילים ממכוניות, שמירה על חיות שהולכות ונכחדות. לדעתו אין אמנות לשם אמנות. העיקר הוא הקשר בין האדם לבין הטבע. בחצר המוזיאון נמצאת גינה קסומה של פרחים ועציצים וניתן לשבת בפנים או בחוץ וליהנות ממטעמי המסעדה והקפה המיועדים למבקרי המוזיאון.

מאז 1991, מלבד התערוכה התמידית של הונדרטואסר, מתקיימות תערוכות אמנות בינלאומיות של אמנים שונים. כמו אנדי וורהול, דויד הוקני, קית' הארינג, מאן ריי ואחרים.

בביקורי במוזיאון הקסום הזה הציגה לינדה מקרתני צילומים פואטיים, רגישים ומעניינים שלא הבליטו את בעלה ג'ון, כי אם עסקו בצילומים שונים של דמויות שעסקו במוזיקה, כמו ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון, אריתה פרנקלין ואחרים. התערוכה החלה ב-6 ביוני ותיסגר ב-6 באוקטובר.