גם זו ישראל של שנת 2013: לכ-100 אלף ישראלים החיים בה אין קורת-גג קבועה משלהם ובעל-כורחם הם נאלצים להתגורר על ספסל בשדרה, בחדר-מדרגות, על שפת הים, במקלט, באוהל, או באוטובוס עזוב. לדאבון הלב זהו פרצופה העגום של המדינה בשנה ה-65 לקיומה.
בעגה המקצועית הם מכונים "חסרי-בית", ובשפת העם הם ידועים יותר כ"הומלסים" - כאלה שאין להם קורת-גג מוצקה מעל לראשם. יש מהם שנזרקו לרחוב משום שלא עלה בידיהם לשלם לרשויות המקומיות את מיסיהם; יש אחרים שברחו מן הבית מסיבות דיסקרטיות השמורות עימם, ויש שפשוט אינם מסוגלים לעמוד בהוצאות של רכישת דירה משלהם. יש ביניהם יחידים, או זוגות, ויש משפחות עמוסות ילדים.
ד"פ [השמות המלאים שמורים במערכת] (48), שעלה לפני שלוש שנים בגפו מגאורגיה, מוצא את לחמו מן היד אל הפה. במקרה הרע הוא מקבץ נדבות ובמקרה הטוב הוא עוסק בעבודה מזדמנת. את כל כספו הוא מוציא לאוכל בסיסי וקורת הגג שלו היא ספסל בגן ציבורי.
א"ג (43), אף היא עולה מחבר העמים, נוהגת לחטט בפחי האשפה כדי למצוא בהם מציאות. גם היא, ממש כמו ד', נוהגת לקבץ נדבות, וכשמאיר לה המזל פנים - היא עובדת כעוזרת-בית לעת מצוא. את לילותיה היא עושה בחדרי-מדרגות - פעם פה, פעם שם - עם שמיכה וכרית שדואגים לספק לה אנשים רחמנים.
ויש, מסתבר, גם מי שמוצא מגורים על שפת הים. ח"ל (55), עבריין בעבר, שריצה לא מכבר את עונשו מאחורי סורג ובריח, מתגורר בינתיים על שפת הים, כשאימתו הגדולה היא החורף הממשמש ובא. ביום "מוצלח" הוא מועסק בשמירה ארעית, ואת ארוחותיו הוא נוהג לאכול בבית-תמחוי.
א' (68) וא' (75) "נהנים" מעליית-מדרגה. שפר מזלם והם מתגוררים במקלט ציבורי, כך שיש להם, לפחות, קורת-גג מעל לראשם. השניים, יוצאי אריתריאה, הם עובדי-ניקיון לעת מצוא, מטאטאים רחובות ושוטפים חדרי-מדרגות.
גם חלקם של א' (74) וס' (72) "סביר למדי", יחסית, לעומת חייהם הקשים בעבר. קודם הם התגוררו ברחוב ועכשיו הם הקימו לעצמם קורת-גג באוהל, שאיתו הם נודדים ממקום למקום. השניים נוהגים לקבץ נדבות וכשנחה עליהם הרוח הם אפילו מנגנים בצוותא דואט בפינות-רחוב - הוא על מפוחית-פה והיא על חליל, שנתרמו על-ידי אנשים רחמנים.
ואחרונים-אחרונים, לא כל כך חביבים, הם בני משפחת ע"ל: אימא, אבא ושני ילדים קטנים. הם גרים יחד באוטובוס נטוש וחיים בסגנון של צוענים לכל דבר. במשך היום הם מדגימים להטוטי-רחוב, על תקן של קוסמים, כשקופסת-פח משמשת אותם לקיבוץ הנדבות שמשלשלים לתוכה עוברי-אורח.
קשה להאמין? אבל גם זו ישראל של שנת 2013.
