|
|
"שירת חב"ד. במרכז: אמיר הלל. מאחוריו משמאל: ישראל רנד, עופר גולן ויונתן רוזן [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
|
נשמה וחוש הומור [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
קובי אריאלי [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
הצגת "שירת חב"ד" נכנסת לנשמה של הצופים כיין הטוב, כקצפת על עוגה, עם שורת מבצעים, כולם כוכבים. הבימאי הוותיק יצחק שאולי , יצר מהסיפורים שמהם ארגו אבי קורן וקובי אריאלי את המחזה, רצף מקסים, מדהים של סיפורים בעברית, שאת רובם מספר דני שטג הכה מלוטש ובוטח, וכן גם קובי אריאלי - שנחון בנשמה ובחוש הומור גם יחד. בין סיפור לסיפור, מהם אנו, הבורים, לומדים כיצד צמחה החסידות במזרח אירופה, וכיצד בעזרת המוזיקה, השירים והריקודים הביאו שמחה לבני ישראל הנאנקים בגולה מגזירות ופוגרומים לרוב.
כוראוגרפיה סוחפת
אנו לומדים כיצד אהבת הזולת והעזרה ההדדית הם שעמדו לנו בתנאים הקשים בהם חיו אז היהודים. הכל בחיוך, בשמחה, ובאהבת הזולת. את השירים הנפלאים, שחלקם גרמו לעיניים לדמוע, בצעו זמרים ברמה מופלאה. בראשם - החזן הנודע ישראל רנד, האחד ואין שני לו. כך גם הזמיר של תאטרון היידישפיל - יונתן רוזן, שמשחק את הצעיר הישראלי הנודד בעולם, ומגיע במקרה לבית חב"ד, נכנס להציץ, ונלכד ברוח האהבה של החסידות.
אל שחקני היידישפיל הוותיקים כמו אנדרה קשקר, שבקטע הריקוד שלו ביצבץ הקאזאצ'וק שהביא ממורשת אבותיו, וכן עופר גולן, עם הקסם האישי שלו, אמנון פישר, שגם הוא, כמו כולם היה נעים זמירות - אל כל אלה התוסף אמיר הלל, כוכב בהתהוות, שתוצאות לימודיו בעבר בבית צבי, ועבודת הכוריאוגרפיה הסוחפת של צחי פטיש המופלא, ניכרו בתנועה שלו בריקודים, כמו גם בקטעי השירה שלו עם קולו הנפלא.
ככלל - כולם שרו עם קסם של קולות, התנועעו בחדוות הרוח החסידית, וגרמו לצופים נחת רוח שאין כמותה. התפאורה הכה מקורית ובעלת משמעות של אבי שכווי, הזכירה לי את ציורו של פיליפ גאסטון, בו רואים ברקע קיר לבנים אדומות המרמזות על השואה של היהודים במלחמת העולם השניה. את המוזיקה הידישאית הנפלאה עיבד לטעם של ימינו אריאל קשת הכה מחונן, ותרם בכך למארג של הבימוי של יצחק שאולי, התאורה המצוינת כרגיל של מישה צ'רניאבסקי, התפאורה של אבי שכווי, התלבושות של ענת מסנר ,והכתיבה של אבי קורן וקובי אריאלי, והתזמורת החיה על הבמה עם הקלרניטן חנן בר סלע - להיות ליצירת תרבות מיוחדת במינה - הן כחוויה מאלפת, הן כתזכורת מהיכן הגענו, והן לדעת כיצד לנהוג.
שאפו למנהל החדש של היידישפיל, ששי קשת, שמצעיר את התיאטרון, מערה לתוכו כוחות צעירים ותוססים, ויחד עם זה - מכניס את תרבות היידיש לקאנון הלאומי שלנו. הרבה גאווה גורמת הצגה זו לצופים ולמבצעים.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
