סוכרת מסוג 1 ומניעת חמצת סוכרתית

סוכרת היא מצב שנגרם מחוסר מוחלט או יחסי של אינסולין בגוף. היות שתפקידו של האינסולין הוא לאפשר את כניסת הסוכר מהדם אל תוך תאים לצורך ניצולו, הרי שבחוסר אינסולין לא מתאפשר ניצול הסוכר על-ידי תאי הגוף. כתוצאה מכך, יש עלייה של סוכר בדם ואילו בתאים יש מחסור בסוכר. מצב זה גורם לחולשה, חוסר אנרגיה, רעב, ירידה במשקל, תחושת צמא ניכרת והשתנת יתר.

בחוסר ממושך של אינסולין, הגוף מפרק שומנים ליצירת אנרגיה, במחיר יצירת חומצות בדם. הפרעה בחומציות הדם גורמת לבחילות, הקאות, כאבי בטן ולנשימה מאומצת שיכולים להביא לאיבוד הכרה ולמוות. מצב זה מכונה חמצת סוכרתית. חמצת סוכרתית היא סיבוך חד של סוכרת, ומהווה, כאמור, מצב מסכן חיים. על-ידי אבחון מוקדם של סוכרת, ניתן למנוע חמצת סוכרתית. למרות שסימני הסוכרת הם ברורים, הרי שקרוב למחצית הילדים והמתבגרים עם סוכרת חדשה מגיעים לחדר מיון עם חמצת. בחלק גדול של ילדים אילו הסימנים הופיעו שבועות לפני האבחנה ויוחסו על-ידי המשפחה ו/או הצוותים הרפואיים למצבים אחרים כגון: זיהום ויראלי, זיהום בדרכי השתן, דלקת במעי, אסתמה או אנורקסיה.

הגברת המודעות בקרב צוותים רפואיים והקהל הרחב לסימני סוכרת ובצורך בהפניה מיידית לחדר מיון של כל מי שיש לו סימנים אלו, תפחית באופן משמעותי את שיעור החמצת הסוכרתית.

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בהיארעות סוכרת מסוג 1 בארץ ובעולם. שיעור היארעות הסוכרת בישראל, בגילאים 17-0 שנים, עלה מ-7:100000 מקרים בשנה ל-14:100000 מקרים בשנה.

לילד אחד מתוך 600 ילדים בגיל בית-הספר יש סוכרת. עלייה משמעותית בשיעור סוכרת נצפתה בקבוצת הילדים הצעירים בגיל הגן ואף בתינוקות. קבוצה זו הינה הקבוצה שנמצאת בסיכון הגבוה ביותר לפתח חמצת סוכרתית וסיבוכים שלה.

בישראל בכ-35% עד לכ-45% מהמקרים ישנה חמצת סוכרתית בזמן האבחנה (שכיחות יחסית גבוהה בהשוואה לשכיחות במדינות המערב). מצב זה שיש בו אלמנט מסכן חיים, מחייב אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ, הגורם להתחלה מאוד טראומטית של הטיפול בסוכרת, הן לילד והן ולמשפחתו. למרות השיפור העצום בהבנה ובטיפול בחמצת סוכרתית בעשורים האחרונים, והזמינות הגבוהה של היחידות לטיפול נמרץ, אין ירידה בשיעורי התמותה מחמצת סוכרתית במדינות המערב בעשורים האחרונים. הסיבה השכיחה ביותר לתמותה בילדים עם סוכרת מסוג 1 היא חמצת סוכרתית.

ילדים עם סוכרת מסוג 1, הם ילדים בריאים הזקוקים לטיפול חלופי ובקבלתו מתפקדים ככל ילד אחר ולכן יש לראות בכל מקרה מוות או נזק נוירולוגי קשה אירוע מיותר, שכן הוא ניתן למניעה.

הדרך העיקרית למנוע את התמותה והנזקים הנוירולוגיים היא על-ידי מניעת החמצת הסוכרתית.

בעוד ששכיחות החמצת בישראל בעת האבחון היא סביב 40% ומעל 50% בילדים מתחת לגיל חמש שנים, הרי שבמדינות בהן נעשה מאמץ ממוקד להפחתת החמצת, שכיחותה בזמן האבחון הוא סביב 12%-15%.

הסיבה לאיחור באבחון הסוכרת בילדים ובבני נוער בארץ ובעולם הינה מורכבת ונעוצה במספר גורמים, הניתנים למניעה:

• חוסר פניה של המשפחה לטיפול רפואי במועד, עקב ייחוס התסמינים לתופעות שונות, שבהן: הילד שוב מרטיב בלילה לאחר שנגמל כי נולד לו אח קטן; החיתולים ספוגים כי הם בגודל לא מתאים; הילדה שותה המון כי חם וזה בריא לשתות. במקרים רבים ההורים שמים לב לתסמינים ואף חושדים בסוכרת זמן רב לפני האבחון, אך בגלל הדחקה והכחשה, נמנעים מלפנות לטיפול רפואי;

• חוסר עירנות של הצוותים בגנים ובבתי-הספר לתסמינים של ילד עייף מהרגיל או ילד היוצא הרבה פעמים לשירותים או לשתות;

• חוסר עירנות של הצוותים הרפואיים בקהילה לתסמיני הסוכרת: אחיות שאינן מודעות לתסמינים, עומס העבודה של הרופאים בקהילה שאינו מאפשר להם לשאול שאלות מכוונות אודות צמאון, שתייה מרובה, השתנה לילית וירידה במשקל. מעניין לציין בהקשר זה שכ-50% מהילדים המגיעים לבתי-החולים כשהם סובלים מחמצת סוכרתית היו אצל הרופא המטפל בשבוע שקדם לאבחנה, ונשלחו לביתם עם אבחנה אחרת, כמו: זיהום ויראלי, בעיות אכילה, דיכאון, או חשד להתעללות מינית במקרים שהסימן המייצג היה אודם וגירוי בפות;

• העדר גלוקומטרים מכוילים (מכשירים לבדיקת סוכר מיידית באמצעות דקירה באצבע) ומקלונים לבדיקת סוכר ואצטון בשתן במרפאות בקהילה.

לדעתנו, יש וניתן למנוע מצבים מסכני חיים אצל ילדים עם סוכרת בארץ. על-ידי העלאת המודעות של הורים, גננות, מורים וצוותים רפואיים לסימנים הראשונים של הסוכרת, כך שהאבחנה תעשה מוקדם וניתן יהיה להתחיל טיפול במרפאת סוכרת (ללא צורך באשפוז במחלקות הטיפול הנמרץ).

בכל אחד מהמצבים שיפורטו להלן, יש לפנות מייד לרופא המטפל ולבצע בדיקת שתן לסוכר במקלון בדיקה או בדיקת סוכר בדם באמצעות הגלוקומטר (מכשיר ביתי לבדיקת סוכר). אם יש סוכר בשתן או שרמת הסוכר בבדיקה באצבע היא מעל 200 מ"ג/דל, יש להפנות את הילד מייד למיון ילדים בבית-החולים לאבחנה ולתחילת טיפול. לא מומלץ לשלוח בדיקות דם ושתן למעבדה מרכזית בקופת-החולים לשם אישור האבחנה, מאחר שהזמן לקבלת התשובות מעכב את תחילת הטיפול.

עשרת התסמינים הנפוצים ביותר לסוכרת בקרב ילדים ובני נוער:

• צמאון מוגבר;

• השתנה מרובה; תכיפות במתן שתן;

• השתנה לילית או הרטבה לילית חוזרת אחרי שהילד כבר נגמל (ולא לתרץ זאת בכך שאבא יצא למילואים או כי קר בלילה או כי נולד אח קטן); חיתולים ספוגים, כך שעולה הצורך להחליפם רבה יותר (ולא לייחס זאת לגודל לא מתאים של החיתול);

• ירידה במשקל (ולא לומר הוא גדל ולכן נראה רזה יותר או יש לו/לה בעיות אכילה);

• קוצר נשימה אצל ילד שאיננו סובל בדרך-כלל מבעיות נשימה או החמרה או חוסר תגובה לטיפול בילד עם בעיות נשימה ידועות;

• כאבי ראש, חולשה, עייפות, ישנוניות או סחרחורות;

• זיהומי עור (מורסות במקומות שונים בגוף, במקביל לטיפול כדאי לשלול סוכרת);

• זיהומים פטרייתיים כולל זיהום / גירוי בנרתיק אצל בנות (ולא לייחס להתעללות מינית לפני ששוללים סוכרת);

• זיהום בדרכי השתן;

• כאבי בטן והקאות;

• כל ילד שנראה חולה, כדאי לשאול את ההורים לגבי שתייה והשתנה מרובים, השתנת לילה, ולבדוק סוכר באצבע וסוכר בשתן. במידה ואחד מהם חיובי, יש להפנות את הילד בדחיפות למיון.

הגדילה, התפקוד, ההתפתחות המינית והפוריות, תקינים אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם סוכרת מסוג 1, שאיזון הסוכרת שלהם סביר. בזכות האמצעים הקיימים כיום בארץ ובעולם, ניתן לטפל בסוכרת מסוג 1 בצורה מיטבית המאפשרת לילדים ולבני הנוער אורח חיים בריא ורגיל. מטופלי סוכרת מגיעים לשיאי ביצועים בספורט, בפוליטיקה, ובתרבות. על מטופלי סוכרת מסוג 1 להיות במעקב של צוות רב מקצועי מומחה בטיפול בסוכרת זו. טיפול אינטנסיבי באינסולין, תפריט מתאים ופעילות גופנית, מאפשר איזון רמות סוכר שמונע התפתחות סיבוכי סוכרת בכלי הדם, ומאפשר אורח ואורך חיים דומה לשאר האוכלוסייה.