הפוליטיקה של פוריות המין האנושי

עיון בדף הפייסבוק שהוקם במיוחד למען מטרה זו "לכולנו מגיע להיות הורים" מעלה כי אכן תגובות הגולשים תומכות והנושא הוא רגיש ונוגע באבני היסוד של כל אדם. הזכות להורות היא זכות יסוד, וכבר קבעה השופטת שפרה גליק בהחלטתה מיום 5.3.2012 כי "אין ספק שהזכות להורות ולמשפחה היא זכות יסוד של הקיום האנושי".

בפסק דין נחמני כתב בית המשפט העליון: "האינטרס בהורות מהווה ערך בסיסי וקיומי, הן עבור הפרט והן בעבור החברה כולה".

התקנה החדשה היא ניסיון של המדינה והמנהיגים להתערב באוטונומיה ההורית. בכתב העת "רפואה ומשפט" התייחסו לעניין זה שתי המשפטניות מירי בומבך ורונלי שקד [רפואה ומשפט, גיליון מס' 26 – מאי 2002]. במאמר פרי עטן הן כתבו שרעיון זה, של התערבות המדינה בתא המשפחתי, קיים כיום במדינות המכתיבות הגבלה חקיקתית על תכנון המשפחה ואפילו קובעות מהי המכסה הראויה להולדה. הגישה הדמוקרטית דוגלת בכך שהמדינה לא תתערב בזכויות היסוד של הפרט ובזכויות הנגזרות מהן דוגמת ההתערבות בזכות להורות.

סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו קובע כי הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט היא החרות של ההחלטה העצמית בעניינים הנוגעים לחיים הפרטיים. הזכות להוליד ילדים נחשבת כזכות יסוד הנגזרת מן הזכות להקים משפחה שהיא תא היסוד של חיי החברה. שינוי של חוק יסוד יכול להתבצע רק בחוק יסוד אחר. סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו מדבר על כך שניתן להגביל את הזכות להעמיד צאצאים רק בחוק אחר אשר עומד בפסקת ההגבלה.

חייבים להבין כי החלטת משרד הבריאות מובילה מדיניות ברורה של צמצום הילודה. הפעלת מנגנוני התערבות ופיקוח מנהליים בעלי אפקט ענישתי כגון אלו מהווה פגיעה אנושה בציבור גדול מאד של צעירים (בני 45-25) וגזירת גורל אכזרית שלא תעלה על הדעת בייחוד במדינת ישראל של שנות האלפיים.

"אנו נחושים יותר מכל מארגני מחאה אחרת. מתברר כי הרצון לחוות הורות הינו חזק מכל כוח אחר אשר קיים ביקום ושום דבר לא יעצור אותנו. אנו נמשיך במאבק זה עד ששרת הבריאות תבין שהיא נגעה בפרה הקדושה, בחלום האולטימטיבי שאסור לפגוע בו. ישנה רשימה ארוכה מאוד של מקומות בהם ניתן לקצץ עוד הרבה לפני מטופלי הפוריות", אומרת בלהט קארן ספילמן.

הקבוצה הוקמה לפני כשלושה ימים וכבר מונה מאות אנשים. אין מדובר רק בנשים, אלא גם בבני זוגן הגברים, אשר טוענים בתוקף כי החלום לילד הוא משותף לשני המינים. "הכי חשוב לי שיובן מהמאבק שלנו כי היחידים שיוכלו לקבוע אם הם רוצים להפסיק את טיפולי הפוריות הם הזוג המטופל בלבד ולא אף אחד אחר. לא ייתכן שהמדינה לה הקרבתי את מיטב שנותיי, לחמתי ותרמתי ועדיין תורם ומחנך ילדים רכים – תגזור את גורלי לחיות את חיי ללא ילדים".

ש' בן ה-40, גם הוא מראשי המאבק, אינו מוכן לקבל את החלטת הוועדה העלומה שהוציאה את החוזר. "מי זו הוועדה הזו? מי הקים אותה? מי ישב בה? על סמך אלו נתונים הם החליטו את אשר החליטו? למה דווקא 8 טיפולים? למה לא הגבילו ל-6 או ל-7 או ל-10? מהיכן שאבו מספר שרירותי זה?"

ד"ר איליה בר, מנהל המרכז הרפואי לפוריות, עונה חד-משמעית: "אין לי מושג ולאיש אין מושג למה החליטו לעצור דווקא בטיפול השמיני. הדבר אינו מסתדר עם שום הגיון רפואי. המערכת זקוקה לשינוי חשיבה יסודי. במקום להסתער על בני הזוג עם אינספור מחזורי טיפול מתישים ויקרים, יש לבצע, בטרם מתחילים בטיפולים עצמם, בירור מקיף ויסודי של שני בני הזוג, על-פי עקרונות הרפואה המיושמים בכל תחום אחר. קביעת אבחנות מדויקות עשויה להתוות את הטיפול הנכון לזוג הנכון ולמנוע טיפולים הנעשים כיום לפי שיטת 'ניסוי וטעיה', שגובה מחיר יקר", דברי בר.

התומכים במאבק מוסיפים כי יש לעצור בדחיפות את מימוש מסקנות הוועדה, בעיקר משום שההחלטה הינה גורפת ואינה מתייחסת למורכבות הנושא. "אי-אפשר לקחת אוכלוסייה שלמה ולהכניס אותה לאותה העוגה", ממשיכה ספילמן, "בין מטופלי הפוריות יש מגוון רחב של בעיות ואם כבר רוצים להסדיר את העניין יש להתייחס לכל בעיה בנפרד ולקבוע לגביה את הכללים המתאימים לה. יש נשים שהבעיה שלהן היא איכות הביציות, ויש זוגות שהבעיה שלהן היא בכלל בזרע של הגבר ויש אינספור סוגים של בעיות שמצריכות טיפולי פוריות. אי-אפשר וזה לא מקצועי ורציני להחליט שלכל הבעיות הרפואיות יש רק פתרון אחד והוא הגבלת הטיפולים לשמונה בלבד. אנו סבורים שההחלטה צריכה להיות אינדיבידואלית לזוג המטופל ורק כאשר ברור שאין יותר כל סיכוי להריון".

ד"ר בר מסכים עם טענות אלו ומוסיף כי "יש מקרים שבהם יש כשל במערכת הרבייה של האישה, של הגבר או בעובר הנוצר מהחיבור ביניהם. בחלק מהכשלים ניתן ומחויב בטיפול בטרם ביצוע ההפריה. אם הבעיה לא תטופל תחילה לא יעזרו אינסוף מחזורי טיפולים".

ידוע כי טיפולי הפוריות הם עניין לא קל ותהליך כואב לנשים וגם לגברים העוברים אותם. מומחים מעידים כי לחץ נפשי הוא הגורם הראשי לאי-הצלחת הטיפולים. "הפחתת הלחץ היא גורם בעל חשיבות רבה להגדלת סיכויי ההצלחה של הטיפול", קובע בר.

"לשים לנו תקרה, גרדום מעל הראש לא מועיל בכלל. גם כך הלחץ והמתח הנפשי הינם עצומים בכל טיפול. אין צורך להוסיף עוד ממד מאיים שכזה. אני מקבלת עשרות פניות של נשים וזוגות אשר מעידים כי דווקא הטיפול העשירי, האחד-עשר, השנים-עשר הוא זה שהצליח ואשר בזכותו זכו לחבק את ילדם. אותם אנשים נחרדים להבין כי לו התקנות החדשות היו מונהגות בזמנם הם לא היו זוכים להיות הורים", אומרת קארן ספילמן.

ד"ר בר טוען כי לו היו מבצעים לפני התחלת הטיפולים בדיקות מקיפות לשני בני הזוג, ניתן היה לחסוך מספר רב של טיפולים וזה אף היה משפר את סיכויי ההצלחה. "מניסיוננו, בדיקה מקדימה ומקיפה יכולה להקפיץ את אחוזי ההצלחה בכל מחזור לפחות בכפליים, תוצאה המביאה אותנו לאותם שיעורי הצלחה ומניעת הפלות כמו העולם המערבי".

"נכון" - הוא מוסיף - "בדיקה מקדימה עולה כסף ולא מעט. במיוחד אם היא כוללת גם בירור גנטי (פי-ג'י-די). אבל מה שנראה יקר בהתחלה מתברר כזול ונכון אם משקללים את עלות מחזורי הטיפול הכושלים".

ספילמן, שהפכה לפעילה ומובילה כמעט בעל-כורחה, מבקשת להדגיש: "מדובר באנשים נחושים ביותר שנגעו להם בחלום הבסיסי: להיות הורים. ואנחנו לא נוותר עד אשר החלטה אומללה זו תבוטל על הסף ויגלו קצת יותר הבנה למצבנו הרגיש ממילא. אנו קוראים לכל מי שהעניין חשוב לו לחתום על העצומה ולהצטרף למאבקנו הבסיסי, האנושי והצודק".