דון פסקואלה: קומדיה עם סוף טוב

שלא כרגיל הפעם שמענו אופרה עם סוף טוב, בלי רציחות ובלי שהגיבורה הראשית, הסופרנו, מתה בסוף או מישהו נרצח. אין הרבה אופרות עם סוף טוב כי רובן מבוססות על טרגדיות גדולות.

דון פסקואלה הנה אופרה שדוניצטי הלחין בשנת 1842 תוך 11 יום בלבד. זאת אופרה בופה-קומית והמלחין אמר עליה שאם נכתבה בפרק זמן כה קצר היא חייבת להיות מצחיקה כי "קצר הוא מצחיק".

נכון האופרה מצחיקה אך הצחוק עדין, תרבותי. היא מבוססת על הקומדיה דל ארטה.

דוניצטי שמת בגיל 51 הספיק לכתוב כ-70 אופרות אך רק כ-7-6 ידועות ומבוצעות היום. למרות שכתב גם מוזיקה אינסטרומנטלית הוא מוכר ככותב אופרות בעיקר.

האופרה נכתבה בטכניקת ה"בל קאנטו" השמה דגש על האיכויות הקוליות של הזמרים. אין הגדרה מדויקת למונח. מקובל להגדירו כטכניקה בה הזמרים שרים בקול מלא ופה פתוח כדי להפיק צליל חזק ורב גווני. יש הטוענים ששירה זו התפתחה במאה ה-19 באיטליה כי השפה האיטלקית התאימה לה ביותר.

דוניצטי, רוסיני ובליני נחשבים למלחיני הבלקנטו המפורסמים ביותר. שמענו מוסיקת בלקנטו נהדרת. הביצוע היה טוב. היה זה ערב קליל ומבדר.

המבנה המוסיקלי של האופרה מעניין. יש באופרה זו כמה דברים שלא מקובלים באופרות של מלחינים אחרים. דון פסקואלה הוא הדמות המרכזית; הוא נמצא כמעט כל הזמן על הבמה אך יש לו אולי רק אריה מרכזית אחת בהתחלת האופרה. למרות זאת, ברור לכולם שהוא המרכז.

באופרה יש דואטים, שלישיות וגם רביעיה אך לא כולם שרים ביחד אלא שניים שניים. דוניצטי כתב מוזיקה יפה ביותר לכלים מיוחדים. יש אריה מקסימה של ארנסטו-המאהב הצעיר כאשר הוא מגורש מבית דודו; הוא שר וחצוצרה הממוקמת על הבמה מנגנת קטע נוגה יפה ומרגש. יש סרנדה ששרים לנורינה-בה ארנסטו מאוהב בלווי שתי גיטרות הנמצאות מחוץ לבמה.

אפשר לומר על האופרה שהיא בעצם שיחה מושרת אחת בין האנשים כאשר לכל אחד מהדמויות המרכזיות אריות יפות מאוד.

האופרה בהפקה אחרת הוצגה כאן בפעם האחרונה בשנת 1991
. מדובר על דון פסקואלה-(ג'ורג'יו סוריאן) אדם מבוגר רווק עשיר וקמצן הרוצה להתחתן.יש לו אחיין (אלסנדרו סקוטו די לוזיו)-ארנסטו המתגורר איתו שהוא יורשו היחיד. הוא רוצה להתחתן עם נורינה-(הילה בג'יו), אלמנה עניה. פסקואלה מתנגד לנישואין אלו, מגרש את האחיין מביתו ומנשל אותו מכל ירושה.

ד"ר מלטסטה (דייויד אדם מור), רופאו של דון פסקואלה וידידו של ארנסטו, רוצה לעזור לאחרון והוא-הרופא כפיגרו אצל רוסיני מסדר הכל הוא מציע לדון פסקואלה: בחורה צעירה שהיא כביכול אחותו אך בעצם זו נורינה ופסקואלה רוצה לראותה מיד. היא מגיעה מציגה את עצמה כתמימה, שקטה, ביישנית, נכנעת. דון פסקואלה מחליט להתחתן איתה מיד. מלטסטה מסדר נוטריון פיקטיבי (עודד רייך) והם "מתחתנים".

באותו הרגע נורינה הופכת את עורה לשתלטנית ואומרת לדון פסקואלה- אתה אומנם האדון אך בידי השלטון. מיד היא מגדילה את צוות המשרתים, משפצת את הבית, מתנהגת בצורה חוצפנית עם דון פסקואלה, מבזבזת כספים על ימין ועל שמאל. פסקואלה סובל בשקט עד שאשתו נותנת לו סטירה. הוא גם מוצא מכתב ממאהב שיפגש איתה בחצר הבית. הוא רוצה להפרד ממנה בכל מחיר. בסופו של דבר הסוף טוב הוא נותן את הסכמתו לחתונת אחיינו עם נורינה כשהתברר לו שחתונתו לא הייתה חתונה.

האופרה מסתיימת במשפטים "מוסר השכל עוזר רק לחכם. לעת זיקנה לא צריך לחפש לך צרה. קשיש צריך לקושש לו קשישה".

סוריאן היה טוב מאוד הן בשירתו והן במשחקו אם כי בתפקידו הוא צריך היה להיות זקן אך התנהג כאדם עם רוח צעירה ומרץ רב. הוא היה זקן חביב, נחמד ואהדת הקהל הייתה איתו.

לא ברור מדוע על-פי הליברטו התנהגו איתו כפי שהתנהגו למרות שלא עשה רע לאף אחד. רק היה זקן ובסך-הכל רצה להתחתן. תנועותיו, הבעות הפנים, כל צעד שלו, הכל היה מחושב.

בג'ו הייתה נהדרת. קולה נקי ומצויין. במשחקה היא עברה מתמימה לשתלטנית, מנכנעת לנותנת סטירה הכל תוך פרק זמן קצר ביותר. מעבריה מקיצוניות אחד לשניה היו טובים מאוד אם כי לא הורגש שינוי בשירתה אלא בהתנהגותה בלבד.

מור הוא בעל קול בריטון טוב.הוא היה תחמן גדול. די לוזיו יש לו קול חזק וטוב אך כאשר הוא שר סולו היה נהדר ומעולה וכאשר שר בהרכב כל שהוא כמעט ולא שמעו אותו. עודד רייך בתפקיד אפיזודי קטן כנוטריון שיחק מצויין. קולו טוב מאוד. אני מקוה לראותו בתפקידים גדולים יותר בהמשך.

הורגש שהייתה כימיה בין כל המשתתפים. בחירת הקאסט היה טוב, דבר שהשתקף על הבמה.

גרישה אסגארוף ביים את האופרה בקצב הנכון, העלילה זרמה, ההעמדה של השחקנים הייתה מעולה.

דייויד שטרן היה המנצח. זו כנראה האופרה האחרונה שהוא מנצח עליה כמנהל מוסיקלי של האופרה מאחר שהחוזה איתו לא חודש, לדבריו בגלל התחייבויות קודמות שלו.

מעצב התפאורה והתלבושות לואיג'י פרגו השתמש בבמה מסתובבת, התפאורה הייתה יפה מאוד, מגוונת ושונה כמעט בכל תמונה; רובה הייתה בסגנון פומפאי.יורגן הופמן עיצב את התאורה הנאה.

לראות או לא לראות: אופרה קלילה, מבוצעת ומבויימת היטב, מוזיקה מצוינת. ערב מהנה. מומלץ.