אופרה בה המחלה מנצחת את האהבה

האופרה הישראלית מעלה כעת את האופרה לה בוהם מאת פוצ'יני. זאת ההפקה השלישית של האופרה כאן.

הבכורה של האופרה בכלל הייתה בטורינו בשנת 1896 ובארץ ב1987
על ההפקה עכשיו מנצח דניאל אורן והבמאי הוא סטפנו מצוניס די פראלפרה.

הפקה זו הנה בשיתוף בית האופרה המלכותית של וולוניה -ליאז'-בלגיה.

אחרי הבכורה בארץ תוצג האופרה בליאז'.

לה בוהם אינה האופרה היחידה בשם זה. גם לאונקבלו-שכתב גם את "הליצנים" כתב אופרה בשם זה.בהתחלה הוצע לפוצ'יני לכתוב אופרה זו אך הוא דחה את ההצעה קבלו הסכים, כתב ולאחר מכן כתב גם פוצ'יני.

האופרה של קבלו שהייתה מאוד יפה בפני עצמה והרבה יותר קרובה למקור לא זכתה בפרסום והיום כמעט ואינה מוצגת. בקושי אפשר להשיג הקלטה אחת או שתיים ממנה.

הליברית של האופרה נכתב ע"י לואיג'י איליקה וג'וזפה ג'קוזה על-פי רומן מאת אנרי מורז'ה שסיפר על חיי הבוהמיינים בפריז.

פוצ'יני אינו מלחין אופרות וריזמו אך לה בוהם היא דוגמה מובהקת לזאנר הזה של הוריזמו. היא מתארת סיפור מחיי היום יום של אנשים פשוטים. מוצרט 150, שנה לפניו, קרא למלחינים להפסיק לכתוב אופרות על רוזנים ומלכים אך לא הצליח לשכנע את המלחינים ופוצ'יני הגשים קיראה זו בלה בוהם.

העלילה של האופרה מתרחשת בפריז של המאה ה19. הבמאי בהפקה זו העביר את העלילה לפריז אחרי מלחמת העולם השנייה לשנת 1946.
פרט לתפאורה, התלבושות והופעת חיילים בסוף אין משמעות אחרת להעברת העלילה.

דבר אחד מאפין אופרה זו: אין בה אנשים רעים.ל הדמויות הן חיוביות ועושות הכל כדי לעזור לזולת. זאת אופרה עצובה עד כדי כך שלרבים בקהל נרטבו העיניים...

ארבעה בחורים צעירים, כולם מהבוהמה, ידם אינה משגת כסף לשכר הדירה והחימום. מימי-מריה אגרסטה, השכנה, נכנסת כאשר אחד הבחורים-רודולפו-ג'ורג'יו ברוג'י לבד בחדר והם עוזבים את המקום ביחד. אהבה מתפתחת ביניהם אך רודולפו רוצה לעזוב אותה כי היא חולה, זקוקה לטיפול ותרופות והוא אין באפשרותו לעזור בכך.

מימי שבורה אך היא מחליטה לעזוב את רודולפו. במערכה האחרונה נפגשים שוב ארבעת החברים, מגיעה גם מימי שיודעת כבר שהנה חולה מאוד, מודה לחברים שקנו לה תרופות ועוד כאשר מכרו חפצים שלהם כולל מעיל ואז החברים מבחינים שבינתיים מימי אינה כבר בין החיים.

שמעתי בתפקיד מימי הן את מריה אגרסטה בבכורה והן את אירה ברטמן בקאסט אחר; שתיהן בעלות קול מעולה, שתיהן הצטיינו ביותר בתפקיד אך אגרסטה הייתה רגשנית יותר, אוהבת יותר, תשוקתית יותר במשחקה. בתום האופרה, אם אני משוה את מחיאות הכפיים של הקהל, ברטמן זכתה למחיאות סוערות וממושכות יותר.

בנוסף לברטמן הופיע גם הישראלי גיא מנהיים בשני תפקידים אפיזודיים בהם היה נהדר כבעל הבית והמממן של מוזטה-אלצ'ינדורו. כן הופיעו בתפקידים ראשיים בקאסטים השונים נח בריגר כשונאר המוסיקאי ואלה וסילויצקי כמוזטה ושניהם היו טובים מאוד.

דנאל אורן, המנצח, הצליח ללהק צוות נהדר בכל הקאסטים. בבכורה, בנוסף למוזכרים, הופיעו גם סימונה פיאצולה כמרצ'לו, ג'ורג'יו ברוג'י כרודולפו, קרלו סטריולי כקולין הפילוסוף ויונוץ פאסקו כשונאר המוסיקאי ונדין סיירה כמוזטה שהיו מעולים.

אורן ניצח בלהט שהתבטא בניפנוף רחב של הידיים, כיפוף הגוף עד דוכן המנצים וגם קולות שנשמעו היטב בשורות הראשונות. השתתפה גם מקהלת אפרוני הצעירה בהדרכת שלי ברלינסקי ומקהלת האופרה שהודרכה ע"י מנצחה איתן שמייסר.

מעצב התפאורה, קרלו סאלה, בנה תפאורה יפה על קומות כאשר העלילה בהתחלה ובסוף מתרחשת בחדר הגג של הבחורים. הכל אפור, הכל עלוב, הכל כמעט מתפורר כיאה לתקופה, שהיא סוף מלחמת העולם השנייה, ובפריז עדיין מרגישים את ההפצצות של בנות הברית עליה.
התלבושות עוצבו על-ידי פרננד רואיז בסגנון התקופה; לא התלהבתי מהתאורה שעיצב פרנקו מארי.

הבימוי היה מצוין, קצבי סצנות הקאמריות בוימו בצורה טובה נאוד והסצנה ההמונית מחוץ לקפה מומוס ובקפה עצמו הייתה טובה נראתה עמוסה מדי והורגשה צפיפות מסוימת על הבמה.

התרגום של ישראל אובל כרגיל היה מעולה, רהוט, ברור ותחליטי; הוא היה קל קריאה, שוטף, תענוג לקוראו. לדעתי אין מתרגם טוב ממנו בארץ לאופרות בהן מוקרנות כיתוביות בין אם הן אופרות קונצרטנטיות או עם תפאורה ובימוי. כאשר מסיבות כל שהן הוא אינו המתרגם - מיד מורגש הדבר.

לראות או לא לראות: אופרת וריזמו מעולה עם מוזיקה מוכרת מעולה, מבוצעת טוב מאוד ומבויימת היטב. ההפקה זוכה להמלצה חמה ממני.