הגיס ניסה לתת ביס

בתי המשפט למשפחה רגילים לשמוע טענות שונות ולעיתים גם משונות. אך דומה שאפילו השופטת שפרה גליק לא יכלה להימנע מהרמת גבה כאשר הגיעה לשולחנה התביעה בה פסקה לאחרונה (27.4.14).

התובע היה אדם מסוים, והנתבעים היו אחותו וגיסו-לשעבר - או שמא לא לשעבר? זו בדיוק הייתה טענתו: השניים התגרשו רק למראית עין, כדי להבריח ממנו נכסים משום שהוא נושה של גיסו. "הנתבע לקח את כל כספו, והשאירו ללא אגורה, וכל זאת כאשר התובע לא עובד לאחר תאונת עבודה, ואין לו כל הכנסה, ואילו הנתבעים 'חוגגים עם משכורתו השמנה' של הנתבע 1, 'ואף עושים צחוק' מן התובע 'ע"י שימוש פסול במערכת להימנע מתשלום חובותיהם ו/או של מי מהם'", תמצתה גליק את הטענה.

אלא שהתובע לא הצליח להוכיח דבר מכל טענותיו. היו לו שורה של מה שמכונה במודיעין "סימנים מעידים" לכך שהגירושין היו פיקטיביים, גליק ניתחה אותם בזה אחר זה ודחתה את כולם. למשל: הבעל לא שינה את כתובתו והוא עדיין רשום בדירה המשותפת. מדובר ברישום טכני במשרד הפנים - משיבה גליק - והוא אוסף דואר בבואו לבקר את הילדים שנותרו בחזקת אמם. התובע ניסה להוכיח את המגורים המשותפים מכך שהפלאפון של הבעל פעל סמוך לדירה המשותפת - אך התברר שטווח האנטנה הוא 1.5 ק"מ והבעל מתגורר עם אמו, במרחק של פחות מקילומטר מהדירה המשותפת.

טענה שנייה: הסכם הגירושין הוגש לבית המשפט למשפחה מבלי שקדמה לו תביעה של אחד הצדדים. על כך אומרת גליק, כי הוכח שהנישואין עלו על שרטון ודווקא כן היו הליכים משפטיים בין השניים לפני הגירושין. התובע טען שסכום המזונות מופרז; גליק אומרת: לא, הוא סביר בהתחשב בנסיבותיהם של הילדים.

התביעה הזו עלתה לתובע בהוצאות של 20,000 שקל - סכום יוצא דופן למדי בבית המשפט למשפחה. את התובע ייצג עו"ד משה פולק, ואת בני הזוג לשעבר - עו"ד ורדה אפרת.