היא, אומנם, כבר בת 54, רבת-שנים ובעלת-ותק לא-מבוטל בשוק המסעדנות, ובכל זאת לא נס עדיין ליחה. בקרב יוצאי רומניה בארץ הפכה כבר מזמן מסעדת "חיים נלו" (דרך אילת 11) התל אביבית ליעד קולינרי קבוע ומבוקש, אלא שגם מי שאינם נמנים עם יוצאי קהילה זו נוטרים לה חסד רב-שנים בזכות מאכלי הגריל שלה, ששמם יצא לפניהם.
דרך ארוכה עברה "חיים נלו" המיתולוגית מאז ראשיתה כדוכן רומני עממי וצנוע, שהסטייק הוגש בו בפיתה והחמוצים נשלפו מהחבית. הזמן, מסתבר, עשה את שלו והיא השתדרגה והפכה למסעדה מרווחת ומעוצבת היטב, עם פינות-ישיבה בטוב-טעם.
הגענו אליה לעת צהריים ומתפריט המנות הראשונות החלטנו להפיל את הפור על סלט חצילים ופלפל, ביחד עם איקרה, בצלים קצוצים, זיתים שחורים, ולחם הבית. שתי המנות אכן היו עשויות במיטב המסורת הרומנית ולא ביישו במאום את הפירמה.
לעשות למענם
מן המנות העיקריות בחרנו במנת הדגל של "חיים נלו": שלוש יחידות של קבב רומני, שהיו מעולות, בתוספת של אורז לבן, שכבר טעמנו טוב ממנו. בת הזוג קיבלה 350 גרם של אומצת-בקר, בטעם שהיה בינוני למדי. לצד שתי המנות הוגשו לרווייה קנקן-לימונדה וסודה צוננת. הקינוחים היו מוצלחים יותר: קרם-ברולה וקרם-בווריה, שבצידם הוגש אספרסו כפול, ממש איכותי.
החשבון לשניים הסתכם ב-280 שקל והוספנו עליו תשר של 10% לשרות קשוב ומהיר למדי. את "חיים נלו" זיכינו ב-7 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו. אלא שעם יד על הלב ראוי להודות כי במעט יותר השקעה - עשויה "חיים נלו" לשפר את איכות הקולינריה שלה ולחזור אל ימי-תפארתה הקודמים. לדעה זו שלנו הצטרפו, תוך תחינה של דחילו-רחימו, גם יושבי השולחן הסמוך לידינו, שכסועדים רומנים מושבעים מרבים לפקוד את המקום האהוב עליהם. אז אם לא למעננו - לפחות טוב יעשו שם ב"חיים נלו" למענם ולמען השם הטוב של הפירמה!.
