רוזין בחוסר איזון

האם שופט בית משפט השלום בבאר שבע, עידו רוזין, נטה חסד בצורה חד-צדדית לטובתו של תובע בדואי? התחושה הזו, שלא לומר החשש הזה, מתעוררת לנוכח מקרא פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר גם ביטל את זה של רוזין וגם קבע שהוא פגע בהגנתה של המדינה.

עלי אבו-גלידאן, תושב הפזורה הבדואית, נכנס באוגוסט 2008 לשטח אש של צה"ל ליד בסיס שבטה ונפצע קשה מפצצת מצרר. רוזין קיבל את תביעתו נגד המדינה, לאחר שקבע שהיא התרשלה בצורה חמורה בכך שלא גידרה ולא סימנה את השטח. הוא דחה את בקשת המדינה להגיש חוות דעת של מומחה לחבלה, בנימוק שהוגשה באיחור, ומנע ממנה גם להגיש את עדותו של אבו-גלידאן במשטרה. רוזין קבע שאין להטיל על אבו-גלידאן אשם תורם כלשהו, וחייב את המדינה לשלם לו 850,000 שקל ועוד הוצאות של 200,000 שקל.

בית המשפט המחוזי לא הותיר אבן על אבן מפסק דינו של רוזין. השופטת רחל ברקאי אומרת תחילה, כי לא היה מקום למנוע מהמדינה להגיש את חוות הדעת (ולפסוק נגדה הוצאות בשל האיחור), ולא היה מקום למנוע ממנה להגיש את העדות במשטרה. בלי חוות הדעת, היא מעירה, לא היה איזון בראיות שהוצגו לרוזין. "בית המשפט קמא הקשה עם המערערות שלא לצורך והייתה קיימת הצדקה עניינית, לעניות דעתי, להתערב בחלק מהחלטות הביניים שיצאו תחת ידיו של בית המשפט קמא", היא קובעת.

ברקאי גם מעירה, כי רוזין הקציב לצדדים פרק זמן בו נכללה הפגרה לצורך הכנת תצהיריהם - אך לא נמצא שהייתה עילה לחרוג מהכלל לפיו ימים אלו אינם באים בחשבון. אך בעוד בא-כוחו של אבו-גלידאן קיבל ארכה של עשרה ימים להגשת תצהירו בלא שזה יעלה לו אפילו אגורה אחת, המדינה חויבה בהוצאות כאשר ביקשה וקיבלה ארכה. "נסיבות העניין יש בהן כדי לעורר חשש שמא חרג בית המשפט קמא במלאכת האיזון הנדרשת", היא קובעת ובאופן חריג מבטלת חיוב זה. לבסוף מעירה ברקאי, כי בעוד לאבו-גלידאן ניתנו 58 יום להגשת תצהירו - המדינה קיבלה 40 יום בלבד.

לאחר מכן עוברת ברקאי לפסק הדין עצמו, וקובעת שרוזין פסק בניגוד לראיות שהוצגו בפניו. כבר בבית משפט השלום הוכח, כי היו שלטים שהזהירו שמדובר בשטח אש: "המשיב ירד מכלי הרכב שנעצר על הדרך המובילה לשטח המצרר ותוך התעלמות מן השילוט שעמד לנגד עיניו לרבות תלולית העפר המוגבהת מעל פני השטח, נכנס לשטח המצרר, שם נפגע. לא היו אלה נסיבות של כניסה לשטח מצרר משטח פתוח בלתי מסומן".

מה בכלל חיפש אבו-גלידאן בשטח האש? רוזין קיבל את עדותו, לפיה חיפש גמלים. אבל ברקאי חושבת אחרת: "נסיבות כניסתו לשטח מעוררות חשד של ממש אודות כשירות כוונותיו". אבל זה בעצם לא משנה, היא מוסיפה, כי החוק קובע במפורש שהמדינה תשא באחריות רק אם ידעה על הכניסה לשטח האש - והיא בהחלט לא ידעה. אין די בכך שהמדינה ידעה באופן כללי שבסופי שבוע נכנסים רועים לשטחי אש, אומרת ברקאי; הכניסה לשטח הספציפי הזה אסורה לחלוטין כל ימות השבוע וכל ימות השנה.

השופטים שרה דברת ואריאל ואגו הסכימו עם ברקאי, ורק לפנים משורת הדין לא חויב אבו-גלידאן בהוצאות. את המדינה ייצג עו"ד אורן גולדברג, ואת אבו-גלידאן - עו"ד אשרף שייח יוסף.