הפעלת עסק הפועל באינטרנט בשבת

1. העסקת גוי כשכיר יום בשבת

לא ניתן לפתור את הבעיה על-ידי העסקת עובדים גויים בחברה בשבת,² כיוון שהדבר אסור. בגמרא (ע"ז כא,א-ב) ובפוסקים (שם) מבואר שאריסות והשכרה לגויים ניתן להתיר רק כאשר אין מראית עין שהעובדים הם שכירי יום בשבתות, ומכאן ששכיר יום בשבת אסור מעיקר הדין. טעם האיסור (ע"פ המשנה-ברורה רמג ס"ק ה) הוא כי אז הגוי הוא מעין שליח של היהודי לעשות מלאכה בשבת. ³

כאשר ניהול העסק נעשה על-ידי גוי, והיהודי הוא רק בעל מניות פסיבי - יש מקום לדון אם האיסור הזה חל או לא. ⁴ אולם מאמר זה יעסוק במצב שבו העסק מנוהל על-ידי בעליו היהודי.

2. שותפות עם גוי

פתרון נוסף שאיננו מועיל הוא ליצור שותפות עם גוי. בגמרא (ע"ז כב,א) נאמר שאין להתיר ששותפים יהודי וגוי יחלקו ביניהם את העבודה והרווחים כך שהגוי יעבוד בשבת ויקבל את רווחי השבת, והיהודי יעבוד באחד מימי החול ויקבל את רווחיו, ואת השאר יחלקו בשווה, כי אז הם נחשבים זה לשלוחו או לשכירו של זה. הפתרון הוא שמתחילת השותפות יתנו ביניהם שרווחי הפעלת העסק בשבתות שייכים רק לגוי, וכנגדם יום אחד מימות החול שייך רק ליהודי והשאר בשותפות שווה. דין זה נפסק גם בשו"ע (או"ח רמה,א-ג).

הר"ן (ע"ז ו,ב בדפי הרי"ף ד"ה ומהא) והרמ"א⁵ (או"ח רמה,א) מתירים גם באופן נוסף, והוא כשהגוי עובד בשבתות לפי החלטתו, ואז מותר להתחלק בשווה ברווחי השבוע (כולל שבת). היתר זה אפשרי אם היהודי אינו מחייב את הגוי לעבוד בשבת (ומבחינתו ניתן להשאיר את העסק סגור בשבת לגמרי), ואז הגוי נחשב כעובד בעבור עצמו. אבל בנסיבות שבהן אין אפשרות כלכלית שלא יעבוד אחד השותפים בשבת, והיהודי מסתמך על עבודת הגוי, ועבודת השבת כן מוטלת על היהודי כשותף שווה בעסק, נראה שהגוי ייחשב לשלוחו של היהודי והדבר יהיה אסור אף לפי דברי הר"ן והרמ"א. ⁶

דרך השותפות אינה מועילה אפוא במקרים שבהם אנו עוסקים. ההיתר של הר"ן והרמ"א אינו מועיל כאן, כיוון שהיהודי אינו יכול להסכים שהשירות לא יינתן בשבת.

גם האפשרות שבתחילת השותפות יוסכם שהשבתות אינן שייכות ליהודי כלל, וכנגדן אחד מימי השבוע אינו שייך לגוי כלל, אינה מועילה, וזאת משתי סיבות:
1. בשותפות כזו, שכל מטרתה להינצל מאיסור שבת, יש חשש מראית העין, כי ידועה הבעלות היהודית בעסק, ואילו השותפות של הגוי אינה מפורסמת. ממילא העובדים נראים כשכירים של היהודים ולא של השותף הגוי. ⁷ זאת בניגוד לשותפות אמיתית רגילה ומפורסמת, שבה ברור לכול שהגוי אינו פועל בעבור היהודי אלא בעבור עצמו.

2. כשהיהודי התחייב (בשם עצמו או בשם השותפות) כלפי לקוח לבצע עבודה מסוימת, זוהי מלאכה המוטלת עליו לעשותה. גם אם הוא יסכם עם שותפו הגוי שהגוי יעשה את כל המלאכה, כל עוד הוא לא פטר את עצמו מההתחייבות כלפי הלקוח, הרי הגוי השותף מבצע מלאכה המוטלת על היהודי, והוא כשלוחו או כשכירו.

בעיה זו היא מעיקר הדין, ולא משום מראית עין גרידא, ולכן יש איסור בזה אף אם המלאכה תיעשה שלא בפומבי (בבית הגוי בצנעה). נראה שזו אחת הסיבות שנדרש בהלכה⁸ בשותפות רגילה שהשותפות תפורק ותוקם מחדש בתנאי חלוקת הימים. כך היהודי לא יהיה מחויב כלפי הלקוחות לעבוד בשבת.

אם כן, אם רוצים לעשות כאן שותפות עם גוי, צריך לפנות אל הלקוחות שכלפיהם כבר התחייב היהודי בעל העסק, ולבקש מהם לפטור אותו מחלק השבתות של העבודה (בתמורה להתחייבות של השותף הגוי). כמובן שדבר כזה בעייתי מאוד ליישום. בעיה זו סותמת את הגולל על פתרון זה.

3. קבלנות

פתרון נוסף שלכאורה איננו מועיל במקרים הנדונים הוא דרך הקבלנות. "קבלנות" או "קציצה" היא הסכם שבו הגוי מקבל שכר גלובלי על תפוקה מסוימת שאותה מזמין היהודי, והגוי מחליט איך ומתי להפעיל את העסק (שו"ע או"ח רמז,א; רנב,ב).

בגמרא (שבת יז,ב) נאמר שלפי בית הלל (שהלכה כמותם) מותר לתת סמוך לכניסת השבת בגדים לכיבוס או עור לעיבוד לאומן גוי, אף על-פי שיש להניח שהגוי יעשה בהם מלאכה בשבת. כמו-כן נאמר בגמרא (שבת יט,א) שכאשר נקצב שכר לשליח, מותר (לפי בית הלל) לשלוח אתו איגרת מערב שבת, אע"פ שיש להניח שהוא יטלטלנה בשבת (ארבע אמות ברשות הרבים, שהוא איסור מהתורה).

הראשונים ביארו שגם במקרה הראשון מותר דווקא על-ידי קביעת שכר גלובלי (תוספות שבת יט,א ד"ה אלא), היוצרת קבלנות, ושטעם דינים אלה באופן כללי הוא שהגוי נחשב כעובד בעבור עצמו באופן כזה (רש"י שם ד"ה אלא אם כן קצץ לו דמים), בניגוד לשכיר לזמן הנחשב כעובד בעבור מעסיקו.

יש שתי דרכים להבין את הטעם להיתר זה: א) בקבלנות נחשב הגוי הקבלן כעוסק בשלו, ולא בשל היהודי. ⁹ לעומת זאת, בשכיר נחשב השכיר כעושה בשל המעסיק.
ב) בקבלנות הגוי מחליט בעצמו מתי הוא עובד, וליהודי לא אכפת אם הגוי עובד בשבת או בחול. לכן הבחירה של הגוי לעבוד בשבת דווקא היא בעבור הגוי ולא בעבור היהודי. ¹⁰

היתר הקבלנות מוגבל למצבים שבהם אין מראית עין שהגוי הוא פועל שכיר של היהודי. לכן ההיתר הוא דווקא בעבודה במיטלטלין, כשהגוי אינו עובד בבית היהודי ואין ניכר שהמלאכה היא מלאכת היהודי. וכן יש היתר בעבודה במחובר לקרקע של היהודי, אם העבודה היא מחוץ לתחום שבת, ויהודים אינם יכולים להגיע לשם בשבת. ¹¹

בענייננו, מצד מראית עין, אם מדובר בגויים קבלנים העובדים במשרדי החברה ובאים לעבוד בשבת כבחול, יש בעיה של מראית עין שהם שכירים של החברה. אבל אם העבודה נעשית על-ידי העובדים הגויים בקבלנות מבתיהם, לכאורה אין בעיה.

אולם הבעיה בענייננו היא מעיקר הדין, ולא רק בגלל מראית עין. בקבלנות שהותרה בגמרא ובפוסקים, לקבלן הגוי יש בחירה מתי לעבוד. לעומת זאת בענייננו העבודה חייבת להיעשות בשבת דווקא. אומנם יש מהראשונים שסברו שדבר זה מותר, ¹² אך להלכה¹³ נפסק כשיטות הראשונים¹⁴ הסוברים שאסור לומר לגוי לעבוד בשבת, אף אם מדובר באמירה מערב שבת והעבודה נעשית בקבלנות. ¹⁵

לכן, בענייננו, שבעל העסק אינו יכול לאפשר לקבלן שלא לעבוד בשבתות, לכאורה אין פתרון בדרך זו של קבלנות.

אמנם בשו"ע וברמ"א¹⁶ מובא שניתן להסתמך על היתר קבלנות במקום הפסד:

• יהודי הקונה מכס ומשכיר [=שוכר] לו א"י [=אינו יהודי] לקבל מכס בשבת, מותר אם הוא בקבולת, דהיינו שאומר לו לכשתגבה מאה דינרים אתן לך כך וכך... הגה... דבמקום פסידא כי האי גוונא לא חששו. וישראל הממונה על מטבע של מלך, דינו כדין הממונה על המכס...

בדומה לכך נפסק גם בעוד עסקים גדולים, ¹⁷ שהשבתתם בשבת היא הפסד גדול כל כך, שהפוסקים ראו לנכון להתיר, אף שככלל לא הותרה קבלנות כאשר המלאכה מחויבת להיעשות בשבת. הכוונה היא לעסקים גדולים מאוד, שבהם עשוי להיות רווח גדול כאשר הם מצליחים, ועלולים להיות הפסדים גדולים מאוד אם לא יימצא פתרון להפעלת העסק בשבת. ¹⁸

1. מקור ההיתר וטעמו

מקור ההיתר הוא במרדכי (שבת סי' רמו-רמז) בשם המהר"ם מרוטנברג: ¹⁹

• פסק רבינו מאיר על אודות היהודים הקונים מכסיים ומשכירין [=שוכרים] להם נכרי לקבל מכס בשבת ונראה דבקיבולת מותר... אבל בשכירות אסור.

המרדכי מנמק תחילה את ההיתר בקבלנות והאיסור בשכירות לפי המקורות שהבאנו לעיל המבחינים בין הקבלנות המותרת לשכירות האסורה. אבל אח"כ אומר:

• ואם תמצי לומר שיש לחלק בין הנך שאין ישראל קובע מלאכתו לנכרי לעשות רק בשבת וב[ין] ²⁰ נדון זה שקובע לו ליטול המכס בשבת? מכל מקום נראה להביא ראיה להתיר מדתניא מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי דמשום פסידא שרי ליה רבנן דאי לא שרי ליה אתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים הכא נמי לא שנא. וכל שכן להציל מידם דאי לא שרי ליה יפסיד כל חובו בדיחוי כל שהוא.

כלומר, המרדכי מעלה את הבעיה שהצבנו בפני פתרון הקבלנות, והיא שלא ניתן להתיר קבלנות כאשר היהודי קובע לגוי הקבלן לעשות מלאכה דווקא בשבת. לאחר מכן הוא מביא ראיה שכאשר יש חשש להפסד גדול, העלול להביא את היהודי לעבור עברה חמורה יותר, מתירים אמירה לגוי. אם כן טעם ההיתר הוא חשש זה²¹ ולא עצם הקבלנות.

לכאורה לפי מסקנת המרדכי היה מקום להתיר אפילו בשכירות רגילה ולא רק בקבלנות. אבל לא משמע כך בדבריו, וגם השו"ע והפוסקים שהביאו את המרדכי להלכה לא הרחיבו את ההיתר מעבר לקבלנות. ²²

נראה שיש שני הסברים אפשריים לכך:
הסבר אחד - גם לשיטת הראשונים שנפסקה להלכה שקבלנות אסורה כאשר הקבלן מחויב לעבוד בשבת, טעם היתר הקבלנות הוא שהקבלן נחשב כעושה בשלו. ²³ על-פי זה היה צריך להיות היתר בקבלנות אף כשהיא נקבעת בפירוש לשבת, ²⁴ אלא שהיא נאסרה מפני האיסור הנפרד²⁵ של אמירה לגוי לעשות מלאכה בשבת, החל אפילו על אמירה מערב שבת. ²⁶ במקום הפסד הותר אומנם איסור האמירה לגוי. אבל איסור ההעסקה של גוי בשכירות או בשליחות ישירה לא הותר. על כן יש היתר דווקא בקבלנות.

הסבר שני - לפי השיטה (המוזכרת לעיל ליד הערה 14) שקבלנות המחויבת בשבת אסורה, ניתן היה להתיר במקום הפסד גם העסקה בשכירות רגילה. אבל לשיטת הראשונים (המוזכרת לעיל ליד הערה 12) המתירה קבלנות כשהקבלן חייב לעבוד בשבת, גם ללא חשש הפסד, אין מקום להתיר העסקה בשכירות אף במקום הפסד, כשניתן להעסיק בקבלנות. להלכה מחמירים²⁷ כשתי השיטות, ואיננו מתירים אלא קבלנות במקום הפסד.

2. היקף ההיתר

מסקנת האחרונים²⁸ היא שהיתר זה קיים, גם כאשר העבודה שעושה הגוי אסורה רק מדרבנן, ²⁹ וכן שההיתר הוא גם להיכנס לעסק כזה מלכתחילה. ³⁰ עוד הוסיפו האחרונים על דברי המרדכי, שבמקום הפסד ועסק גדול כזה הותר גם האיסור שמטעם מראית העין. ³¹ אמנם, מסתבר³² שכאשר ניתן שהעבודה תיעשה בצנעה, יישאר האיסור בתוקפו, ורק אם יש צורך שהעבודה תיעשה בפרהסיא דווקא - הדבר מותר.

3. התקבלות ההיתר למעשה

מלבד האחרונים שהזכרנו, ³³ שפסקו את דברי השו"ע להלכה, ניתן לראות כי בהיתר זה נעשה שימוש למעשה ע"י הרב משה פינשטיין (אג"מ או"ח ח"ד סי' נג) בעניין בנק שצריך לבדוק צ'קים, ועלול להפסיד אם ימשכו עליו צ'קים בלי כיסוי. וכן נעשה שימוש בהיתר זה בעניין דומה לשלנו ע"י הרב שלמה אישון (כתר ו, יד, ויותר קרוב לענייננו שם בסי' יח). אם כן נראה שהיתר זה הוא להלכה ולמעשה וניתן לסמוך עליו, אף שיש אחרונים המסתייגים משימוש נרחב בהיתר זה. ³⁴ פתרון זה הוא המתאים לעסקים הנידונים כאן, המצריכים רציפות פעולה בכל ימות השבוע. על כן יש לערוך הסכם קבלנות עם גוי, או עם חברה בבעלות וניהול של גוי, להפעלת העסק בשבת. האופן המעשי המדויק של יישום פתרון הלכתי זה יידון בפרק הבא של המאמר.

לאחר הקביעה כי היתר הקבלנות בעסקים גדולים הוא ההיתר הרלוונטי להפעלת עסק באינטרנט בשבת, יש לדון בפרטי היישום של ההיתר. בהקשר זה עולות מספר שאלות שבהן נדון להלן: התקשרות עם לקוחות ועובדים, דרך התמחור של עבודת הקבלן והשאלה אם מותר להגדיר לקבלן מה לעשות בשבת.

1. התקשרות עם הלקוחות

כאמור לעיל, בפתרון של שותפות עם גוי המחולקת לימים יש צורך ליידע על כך את לקוחות העסק, כדי שלא תהיה העבודה בשבת מוטלת מצדם על היהודי. לעומת זאת, בפתרון הקבלנות בעסקים גדולים, אין צורך לפנות אל הלקוח ולבקש להיפטר מההתחייבויות הנוגעות לשבת, כדי להטילם על הגוי, שכן כלפי הלקוח, היהודי בעל העסק מחויב במתן השירות אף בשבת. אלא שבפועל, השירות יינתן על-ידי קבלן משנה, ³⁵ ולזה אין צורך בהסכמת הלקוח, כי האחריות נותרת אצל בעל העסק. כך עולה גם מהפוסקים שהזכירו היתר זה ולא ציינו שיש ליידע את הלקוח על הקבלן. זהו יתרונו הגדול של פתרון זה והסיבה שדווקא הוא ניתן ליישום, בניגוד לפתרון השותפות הנ"ל.

2. התקשרות עם עובדים

שאלה דומה עולה לגבי ההתקשרות של החברה עם עובדיה, לגבי עבודה בשבת. ראשית, ברור שניתן להעסיק רק עובדים גויים בשבת, ויש לבחון כיצד יש לעשות זאת.

ברור שאם הגוי הקבלן מעסיק בעצמו גויים שכירים, אין בזה כל בעיה. מהותית - כי אין איסור לגוי להעסיק גויים כשכירים בשבתות. ומבחינת מראית העין כבר הבאנו את מסקנת האחרונים המתירים איסור זה של מראית עין בעסקים גדולים כאלה. ³⁶

אם מדובר על עובדים שנשכרו ע"י בעל העסק ולא ע"י הקבלן, הרי שלאחר הכנסת הקבלן הגוי, יש הכרח להבהיר לכל עובד גוי העובד בשבת שאין הוא עובד של בעל העסק או של החברה כלל, אלא רק עובד של הגוי הקבלן. העניין משמעותי הן לעניין מתן הוראות הן לעניין חיוב תשלום המשכורת.

אמנם מותר לקבלן לבחור להעסיק בשבתות את עובדי העסק או החברה הגויים, הרגילים לעבוד בה בימות החול ומועסקים בהם ישירות. אבל אסור שהחברה או בעל העסק יקבעו בעבור הקבלן מי יהיו העובדים השכירים שלו, כמה שכר הם יקבלו ומה יהיו תנאי עבודתם. כמובן שניתן לדרוש מהקבלן דרישות מקצועיות ביחס לאיכות עבודת העובדים, אבל לא מהעובדים באופן ישיר. וכן חובה על בעל העסק לדרוש מהקבלן שכל העובדים בשבתות יהיו לא-יהודים, ושהם יקבלו שכר ראוי ותנאי עבודה הולמים. אבל זה לא ייעשה על ידו כמעסיק ישיר של העובדים, אלא מתוקף האחריות של כל מי שיכול להשפיע על זולתו להתנהלות ראויה במה שניתן להשפיע עליו. ³⁷

נראה שגם מותר לקבלן להיעזר בחברה לצורך הנהלת החשבונות וביצוע התשלומים לעובדים, ובלבד שיהיה ברור לכל המעורבים בעניין שהעבודה של העובדים בשבתות אינה באופן ישיר בעבור העסק או החברה אלא בעבור הקבלן, ושהתשלומים הם מהקבלן ולא מבעל העסק.

3. הגדרת שכרו של הקבלן לפי תפוקה או לפי פעולה

בדרך כלל קבלנות פירושה שכר קבוע מראש בעבור תוצאה מסוימת, ללא תלות בשאלה מתי היא נעשית. הגדרה זו אינה מתאימה כאן, כיוון שזמן העבודה ורציפותה הם קבועים וידועים. לפיכך המרדכי (שבת סי' רמו) הגדיר זאת כך:

• והיכי דמי קיבולת גבי מכס? כגון שהשכירו [=שכרו] כך: לכשתגבה בה ק' ליטרין אתן לך כך וכך...

כלומר, הגדרת הקבלנות כאן היא שבניגוד לשכירות רגילה שבה העובד השכיר מקבל שכר לפי שעות או לפי ימי עבודה, כאן העובד מקבל שכר על-פי תפוקה, וככל שהוא מפיק יותר כך שכרו עולה. לכן יש לקבוע בהסכם הקבלנות ששכר הקבלן לא יהיה ע"פ משך הפעלת העסק על ידו אלא ע"פ התפוקה שיפיק הקבלן מהעסק במהלך הפעלתו.

מבחינה מעשית, יש לקבוע סכום שישתלם לשני הצדדים: מצד אחד, הסכום צריך להספיק לכיסוי ההוצאות הצפויות של הקבלן, במיוחד ההוצאות הקבועות (כגון שכר), וכן שיישאר לו רווח גבוה מספיק כדי שישתלם לו להסכים להפעלת העסק בקבלנות. מצד שני הסכום צריך להיות כזה שנשאר לבעל העסק רווח מספיק לאחר התשלום לקבלן, כך שישתלם הדבר גם לו. לפעמים התפוקה אינה יכולה להיות ידועה מראש בדיוק, וצריך להעריך היטב כדי לקבוע שכר שיתאים לדרישות אלה.

יש מצבים שבהם אין תפוקה ממשית הניתנת למדידה כספית פשוטה, ומתעוררת השאלה כיצד יש להגדיר את השכר במקרה כזה, ולהישאר בגדרי ההיתר. הפתרון במצב כזה הוא להגדיר את השכר לכל פעולה הנדרשת לביצוע בשבת על-ידי הקבלן. כל פעולה כזאת, גם אם לא הפיקה ממש דבר הניתן למכירה (ע"פ אג"מ או"ח ח"ד סי' נד), ואפילו אם לא הניבה ערך ישיר לעסק, ³⁸ ניתן לשלם עליה סכום שיוגדר מראש, והקבלן המבצע ייחשב כעושה זאת בעבור עצמו (כדי לקבל את השכר שהובטח לו על ביצוע הפעולה).

4. הסיכון הכלכלי של הקבלן ופתרונו

לא תמיד ידוע מראש מה תהיה התפוקה או מה יהיו מספר הפעולות שיידרשו לביצוע במהלך השבת. למשל, חברת שמירה הנדרשת לפעול בכל מקרה של התראה, או קבלן שירות לקוחות הנדרש לפעול בכל פנייה של לקוח. הבעיה קיימת גם כאשר השכר ניתן לפי תפוקה שאינה ידועה מראש, כגון במקרה של איש מכירות. במקרה כזה, עובד שצריך לעמוד הכן במשך זמן רב, ולא מובטח לו שכר ראוי על כך - לא ירצה להסכים לתנאים כאלה. כמובן, שתשלום לפי זמן ההעסקה הוא בעייתי, כיוון שהוא בגדר שכירות ולא בגדר קבלנות.

כיצד ניתן לפתור בעיה זו? השאלה מחריפה כאשר הקבלן מעסיק עובדים שכירים, ומתחייב לשלם להם משכורות, והכנסתו עצמה היא בספק, וייתכן שהוא יפסיד ולא ירוויח. קשה להניח שיימצאו בקלות גויים רבים המסכימים לתנאי הסכם כאלה.

לכאורה ניתן היה לפתור זאת על-ידי הבטחת משכורת מינימלית שאינה תלויה בתפוקה. כלומר, יהיה שכר בסיסי לפי זמן, ויינתנו בונוסים לפי התפוקה או הפעולות. וכך אכן כתבו כמה ממחברי זמננו. ³⁹

אבל נראה שהדבר אסור, ⁴⁰ כי כאשר יש רכיב שכר שהוא לפי הזמן, ואינו נובע מביצוע פעולות או מתפוקה, מוגדרת העבודה המתבצעת כנעשית בשכירות ובשליחות של היהודי המעסיק, וההיתר בטל. אמנם, אם רכיב השכר לפי הזמן הוא על דברים שאין בהם איסור ליהודי בשבת, כגון נוכחות ושמירה, והבונוסים הם על הפעולות האסורות - יש מקום להקל בזה. אולם לא תמיד זהו פתרון מעשי. למשל ייתכן שדרישה להיות זמין לפניות במחשב, שבכך כרוך צורך להפעיל תוכנות מסוימות במחשב וכדומה, תיחשב לדבר שאסור ליהודי לעשות בשבת, ויהיה אסור לשלם על זה לגוי שכר לפי זמן.

לכן נראה שעדיף לפתור זאת על-ידי הלוואה בעירבון מוגבל. ⁴¹ כלומר, ייקבע סכום מסוים האמור להספיק לקבלן בעבור ההוצאות הנדרשות לביצוע קבלנותו, כולל שכר העובדים, ואולי בתוספת סכום נוסף ("מלגת קיום"). בכל חודש שבו יתברר ששכר הקבלנות אינו מגיע לסכום זה, יוסיף המעסיק על שכר הקבלנות המגיע לקבלן הלוואה להשלמת הסכום האמור, שפירעונה יבוא משכר הקבלנות שיגיע לו בחודשים הבאים. כאשר שכר הקבלנות יהיה גבוה מסכום זה, ינכה המעסיק משכר הקבלנות את העודף על הסכום, כפירעון על חשבון יתרת ההלוואה הנזקפת לחובת הקבלן, עד לפירעון מלא של ההלוואה. עוד יוסכם ביניהם שפירעון ההלוואה יהיה רק משכר הקבלנות, ושאם תיפסק ההתקשרות ביניהם, ולא יהיה בשכר הקבלנות כדי לפרוע את החוב, יימחק החוב. ⁴²

כל זה בתנאי שצפוי ששכר הקבלנות יהיה גבוה מסכום ההלוואה, שזהו המצב הרגיל בעסק רווחי, שהרווח צריך להספיק כדי לכסות את ההוצאות ויישאר עדיין רווח המספיק לבעל העסק לפרנסתו. אבל אין לעשות הערמה כך ששכר הקבלנות לא יבוא לידי ביטוי, והכל יהיה "הלוואה" שאינה עומדת להיפרע לעולם שהיא בעצם משכורת. ⁴³

5. דיני אמירה לגוי בהיתר הקבלנות

האם יש בעיה שיהודי יאמר מערב שבת לעובדים השכירים לעבוד בשבתות בעבור הקבלן הגוי? בפשטות אין איסור ליהודי לומר לגוי לעבוד, כשהוא אומר לו לעבוד בעבור גוי אחר, ⁴⁴ ובלבד שהגוי העובד יודע שהוא עובד בעבור הגוי הקבלן ולא בעבור היהודי. ⁴⁵

אם כן, יכול הקבלן הגוי לבקש מהיהודי בעל העסק שבערב שבת יטפל בעבורו בהעסקת העובדים בשבתות. אך נראה שעדיף בכל זאת שכל ההעסקה של הגויים תיעשה בפועל על-ידי גוי, ולא על-ידי יהודי. בוודאי שאין להעסיק בשבתות את הגוי השכיר ישירות על-ידי החברה, שהיא בבעלות יהודית ובניהול יהודי.

לגבי השאלה אם מותר לומר במפורש לקבלן מערב שבת מה נדרש ממנו לעשות בשבת, ובאופן מעשי יותר: להגדיר לקבלן מהי איכות השירות הנדרשת ממנו במונחי זמן, ⁴⁶ אם ניתן להימנע מלומר לו בפירוש לעשות בשבת מה שאסור ליהודי לעשות - כך עדיף (מ"ב סי' רמד סקל"ג, אג"מ או"ח ח"ד סי' נג). אמנם, אם יש צורך לומר לו בפירוש מה מוטל עליו, נראה שהדבר כלול בהיתר של המרדכי שנפסק בשו"ע (כך משמע גם באג"מ שם שרק לכתחילה יש עדיפות בזה).

מהאמור לעיל בעניין טעם ההיתר בקבלנות בעסקים גדולים עולה שלחלק מהראשונים האמירה מותרת מערב שבת בקבלנות בכל אופן, ולחלק מהראשונים האיסור שהותר בעסקים גדולים הוא דווקא איסור האמירה, ולחלק מהראשונים מסתבר שיש להתיר אז אפילו שכירות רגילה. על כן, לא נראה שיש טעם משמעותי להחמיר בעניין אמירה בקבלנות עסקים גדולים, וככל הנראה אין שיטה הסוברת שהאיסור שהותר בעסקים גדולים הוא דווקא קביעת הקבלנות בשבת, ולא איסור האמירה. וכך משמע מפשט לשון המרדכי והשו"ע, שלא סייגו את ההיתר להעסקה בדרך רמז דווקא. יש להוסיף שכל איסור האמירה לגוי הוא מדרבנן. על כן נראה שבמידת הצורך יש להקל לומר בפירוש לגוי הקבלן לעשות את המוטל עליו בשבתות, בעסקים גדולים. ⁴⁷

1. חברה הפועלת באינטרנט וצריכה לפעול ברציפות, והשבתתה בשבת תגרום להפסד גדול, אין אפשרות לשכור גוי לביצוע העבודה בשבת בשכירות רגילה, וגם לא מעשי לעשות שותפות עם גוי באופן המועיל על-פי ההלכה. על כן, בנסיבות כאלה יש להתיר להסתמך על היתר "קבלנות בעסקים גדולים" המובא בשו"ע (או"ח רמד,ו), העוסק במקרים כאלה, ולשכור קבלן גוי שינהל את מה שצריך להתנהל בעסק בשבתות.

2. שכרו של הקבלן לא יהיה לפי זמן העבודה אלא לפי התפוקה שלו, או הפעולות שאותן הוא מבצע, באופן שצפוי להשתלם לקבלן מצד אחד, ועדיין יישאר גם רווח לבעל העסק. כמובן ששכר הקבלן צריך להיקבע תוך התחשבות בהוצאות שהקבלן יצטרך להוציא, ובכלל זה ההוצאות על העובדים.

3. אסור שרכיב משכר הקבלן יהיה בלתי תלוי בתפוקה או בפעולות הנדרשות לביצוע, אלא אם כן מדובר בתשלום על דברים שמותר ליהודי לעשותם בשבת. אולם מותר לבעל העסק היהודי להלוות לקבלן סכום שיספיק לו להוצאות תפעול העסק בשבת, ושפירעונו יהיה רק משכרו כקבלן, ובתנאי שאכן שכרו כקבלן צפוי להיות יותר מההלוואה, כדי שלא תהיה הערמה בעניין זה.

4. מותר שהקבלן יעסיק עובדים גויים בשכירות, ובלבד שכל הצדדים הנוגעים בדבר (בעל העסק, הקבלן והעובדים) ידעו שהמעסיק של העובדים האלה העובדים בשבת הוא הגוי הקבלן ולא היהודי בעל העסק. במידת הצורך מותר שהעסקת העובדים מערב שבת תיעשה על-ידי היהודי בעל העסק, בעבור הקבלן הגוי, ובלבד שיהיה ברור לכל הצדדים שהקבלן הוא המעסיק ולא היהודי, וכך גם לגבי תשלום המשכורות שיכול להיעשות על-ידי היהודי, אם ברור שהוא עושה זאת בשליחות הקבלן. ומותר גם שהעובדים של הקבלן יהיו עובדי העסק בימות החול.

5. אם ניתן שהיהודי לא יאמר בפירוש לקבלן הגוי לעשות מלאכה בשבת, הדבר עדיף, אך אם יש צורך להגדיר לקבלן את משימותיו בשבת, מותר לומר לו אותן מערב שבת בפירוש ולא רק ברמז.

1. הרב ישראל רוזן ("שותפות עסקית עם מחללי שבת", תחומין יב, עמ' 413-399) עסק במאמרו בהתמודדות עם הקושי שיצר החילון הנרחב בעם ישראל, המצריך לשתף פעולה עסקית עם יהודים מחללי שבת. הרב רוזן בוחן במאמרו הנ"ל איזו מהאפשרויות הקיימות בהלכה לפעולה משותפת עם גוי בשבת, קיימות גם ביהודי המחלל שבת. בשונה מכך, מאמר זה עוסק ביהודים שומרי מצוות שאין להם כל אילוץ לשתף פעולה בעסק עם גוי או חילוני, אבל צורכי העסק עצמו ולקוחותיו הגויים מחייבים רציפות פעולה גם בשבתות וחגים. הפתרון המוצע כאן הוא שיתוף פעולה עם גויים באופן מסוים, וכמובן שאין כל מקום לפתור בעיה זו על-ידי שימוש ביהודים.
2. בכל מאמר זה כשמדובר על שבת, הוא הדין ליום טוב. לגבי חוה"מ, מכיוון שמדובר כאן בדברים שהם בגדר "דבר האבד" מותר ליהודי לעשותם בחול המועד, וראו תוספות ב"מ צ,א ד"ה אבל בעניין ההשוואה בין שבת, יום טוב וחול המועד.
3. מרש"י (ע"ז שם; שבת קכא,א ד"ה כבה) משמע שזהו חלק מאיסור "אמירה לגוי שבות" (וכן משמע מהמשנה-ברורה רמג,ה), לעומת זאת, משמע בשו"ת הר-צבי (או"ח ח"א סי' קכ) שאלה שני איסורים שונים.
4. ראו שו"ת אג"מ או"ח ח"ד סי' נד שמקל בכך; וראו הרב ישראל רוזן במאמרו הנ"ל, עמ' 405-403, ואכמ"ל.
5. לגבי שיטת השו"ע והפוסקים ההולכים בדרכו נחלקו אחרוני ימינו, ראו בעניין זה: שו"ת שמחת-כהן או"ח סי' סב; שו"ת משיב-משפט או"ח סי' ג.
6. כך מדברי הרמ"א שם: "ואין הישראל נהנה במלאכתו בשבת, כיון שאין המלאכה מוטלת עליו לעשות". וכן מהמ"ב סי' רמה סקי"א משמע שאם היהודי צריך שהמלאכה תיעשה, אין ההיתר קיים. וכן גם משמע באג"מ בנוסח השותפות שלו (או"ח ח"ד סי' נו), וכן מפורש באג"מ יו"ד ח"ב סי' סג.
7. שו"ת שבט-הלוי ח"ג סי' כג, וכן משמע בשו"ת חתם-סופר או"ח סי' נח.
8. שו"ע או"ח רמו,ג.
9. ר' למשל רש"י שבת יט,א ד"ה אלא: "דכיון דקוצץ לו דמים - בדידיה טרח"; וכן ר"ן ז,א בדפי הרי"ף ד"ה ת"ר אין משלחין; רמב"ן בתורת-האדם שער האבל - ענין האבלות, נו,ב; רמב"ן עבודה זרה כא,ב; רשב"א עבודה זרה כא,ב; כלבו קמו; אור-זרוע ח"ב הל' ערב שבת סי' ב אות א; שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שסח; שו"ת דברי-חיים או"ח ח"א סי' ו.
10. מ"ב סי' רמד סק"ב, וכן משמע מדברי התוספות-ישנים המובאים בסוף התוספות בשבת יז,ב ד"ה אין נותנין עורות. ואולי יש קצת משמעות כזאת גם ברמב"ם הל' שבת ו,יב.
11. שו"ע או"ח רמד,א-ב, ד; רנב,ב-ג.
12. יש ראשונים שמהם נראה בפירוש שמותרת קבלנות גוי גם כאשר היא מחויבת בשבת, ובחלקם מפורש שגם האמירה בפה מותרת. כך מובא בראבי"ה (ח"א - הלכות עירובין סי' שצא) בשם הרא"ם: "ואחרי [ש]איסור אמירה לגוי <מותר בקצץ> מותר לומר לגוי בחול עשה בשבת בקצץ". וכן משמע בראשונים הבאים: הגהות מרדכי שבת פ"ד סי' תנט; שיטת ר"ת המובאת באו"ז ח"ב הל' ע"ש סי' ב אות א; שו"ת התשב"ץ ח"ב סי' נד. נראה שלפי ראשונים אלה אין איסור באמירה לגוי כשהיא מערב שבת שלא בשליחות או בשכירות. ור' רא"ש ב"מ פ"ז סי' סו בעניין אמירה מערב שבת ובעניין זיקת היהודי האוסרת אמירה לגוי.
13. שו"ע או"ח רמז,א; רנב,ב; רמה,ה; שז,ד; משנה-ברורה סי' רמד ס"ק ב; סי' שז ס"ק טו.
14. ב"י בסי' רמז בשם מהר"י אבוהב בשם הרשב"א, כלבו, הסמ"ג והתרומה, וכן בב"י בסי' רנב.
15. מכיוון שכשהקבלנות אינה קבועה לשבת והיא מותרת, ההיתר מותנה בכך שלא תהיה מראית עין כנ"ל ליד הערה 11, ברור שכשאנו אוסרים קבלנות שבה הקבלן חייב לעבוד בשבת, האיסור הוא גם כאשר היא נעשית בצנעה ואין בה מראית עין. מכאן יש לתמוה על העולה ממאמרו של הרב ישראל רוזן בתחומין יב בעמ' 402, שכאשר העבודה נעשית בקבלנות, ואין בעיה של מראית העין, הדבר מותר גם כשהיא מחויבת להיעשות בשבת. וכל שכן שיש לתמוה על העולה שם, שמספיק שיש רכיב מהשכר שהוא לפי התפוקה, אע"פ שחלק מהשכר הוא לפי הזמן, כשאין בעיה של מראית עין. וכך עולה לכאורה גם מהספר אורחות-שבת ח"ב פכ"ג סעיף קנז בשם "יש מהפוסקים". וכן כתב גם הרב אליעזר מלמד בספר פניני-הלכה שבת ח"ב פכ"ה ו הע' 7. אבל שם בח"ב פכ"ה ח ליד הערה 10 אסר קבלנות המחויבת בשבת. וכן משמע לאיסור באורחות-שבת פכ"ג בהערה שיב, וצ"ע. וכמקור להיתר זה הובא שו"ת נודע-ביהודה תניינא או"ח סי' כט. אך נראה שכוונתו שם להקל דווקא במקום הפסד, או בעסקים גדולים. וגם זה אינו פשוט להתיר. וראו לקמן הערה 40.
16. או"ח רמד,ו.
17. הביטוי "עסק גדול" כמגדיר את המקרים שבהם ניתן להשתמש בהיתר זה מופיע בט"ז או"ח סי' רמד סק"ו וכן בט"ז או"ח סי' רמה סק"ג, ובלשון רבים "עסקים גדולים" באגרות-משה או"ח ח"א סי' נג כמה פעמים וכן באג"מ יו"ד ח"ב סי' סג.
18. בתשובת הרב שלמה אישון בכתר ו סי' יד הביא מחלוקת בין המהרש"ל לאג"מ אם מניעת רווח גדול הוא גם כן כמו הפסד גדול לעניין היתר זה. אומנם נראה שמכיוון שמותר להיכנס לעסק גדול וליצור "מקום הפסד" כמסקנת האחרונים המובאת לקמן ליד הערה 30, אין החילוק בין הפסד למניעת רווח מעשי כל כך, כי ההוצאות וההשקעות הרגילות בעסקים גדולים הן בדרך כלל כאלה שמניעת הרווח תביא גם להפסדים בחשבון הכולל, ובוודאי ביחס לחשבון השבתות בפני עצמן. וראו גם מ"א סי' רמד סקי"ח ושו"ת חת"ס או"ח סי' נח.
19. בשו"ת מהר"ם מרוטנברג, מהדורת מוסד הרב קוק, ח"א, פסקים ומנהגים סי' קצד הובאו הדברים מהמרדכי. ושם גם הפנו לכך שדברי המהר"ם מרוטנברג בעניין זה הובאו בקצרה גם בספר האגודה שבת פ"א סי' כו.
20. הצעת תיקון הנוסח לתיקון הלשון וע"פ הנוסח המקביל בהגהות-מרדכי שבת רמז תנב.
21. וכן כתב גם המשנה-ברורה סי' רמד ס"ק לב.
22. משנה-ברורה סי' רמד ס"ק לה.
23. וכפי הטעם הנזכר לעיל ליד הערה 9. מכאן הוכיח בשו"ת דברי-חיים או"ח ח"א סי' ה שזהו הטעם ולא הטעם האחר. ויש להוכיח מדברי הראשונים הנזכרים לעיל בהערה 14 שאכן כך הם סוברים. ואכמ"ל.
24. וייתכן שכך יש לפרש את הלשון הכתובה במ"א רמד,יז ובמ"ב רמד,לב "דאז שרי מדינא", כלומר שאין איסור ההעסקה בשכירות חל על העסקה בקבלנות (ור' לקמן בהערה 27 אפשרות אחרת לפרש ביטוי זה). אבל אין לפרש ש"מדינא" כאן הוא בניגוד ל"משום מראית עין" כפי שמתפרש ביטוי זה במ"א רמג,א ובמ"ב רמג,ג. וראו לעיל הערה 15. ובמרדכי שממנו מקור הדין לא נזכר עניין הפרהסיא כלל. וראו לקמן הערה 27 אפשרות אחרת לפרש ביטוי זה.
25. הסבר זה מתאים לאפשרות המובאת לעיל בהערה 3 בשם שו"ת הר-צבי.
26. בניגוד לשיטה הנזכרת לעיל ליד הערה 12.
27. ניתן לומר שאנחנו מסופקים כמי ההלכה, או שהעיקר כשיטה שקבלנות אסורה בקובע לשבת, וסומכים במקום הפסד על השיטה שהיא מותרת. אך מסתבר יותר שבמקום הפסד הולכים כעיקר הדין (וראו הקדמת הרמ"א לספר תורת-חטאת), במיוחד בדין דרבנן. ולכן מסתבר שהעיקר כשיטה המתירה את הקבלנות בכל אופן, ולכן מחמירים במקום הפסד שלא להתיר יותר מזה. וכשאין מקום הפסד חוששים לשיטות המחמירות. וכך נשמע מלשון המרדכי הפותח בהיתר מטעם קבלנות, ורק לאחר שהוא מקשה בלשון "ואם תמצי לומר" שיש לחלק בין קבלנות המחויבת בשבת לשאינה מחויבת בשבת, הוא אומר שיש להקל במקום הפסד. וייתכן שכך יש להסביר את הלשון "דאז שרי מדינא" הכתובה במ"א ובמ"ב שהבאתי לעיל בהערה 24. ור' שם את הדיון בפירוש לשון זו.
28. מ"א רמד,יז. וטעמו שהוא שבות דשבות שיש מתירים משום הפסד. ואף לאוסרים - יש להתיר כשהוא מציל מיד הגויים כבמכס או מטבע. והמ"א עצמו בסי' שז ס"ק ז מתיר אמירה לגוי בדרבנן במקום הפסד גדול. וכן הט"ז או"ח רמד,ו וטעמו שאיסור דרבנן של אמירה לגוי הוא קל מאיסור דרבנן שיעשה היהודי בעצמו, ולכן גם במקרה כזה יש להתיר לעשות את האיסור הקל יחסית כדי שלא יעבור על האיסור החמור יותר. דבריהם וטעמיהם הובאו גם במשנה-ברורה סי' רמד סקל"ב ובשער-הציון ס"ק לב.
29. אף שלכאורה אז אין חשש שהיהודי יבוא לעשות איסור דאורייתא, שהוא טעם ההיתר.
30. אף שלכאורה טעם ההיתר מצדיק רק להתיר למי שכבר נכנס לעסק ועלול בבהילותו לעשות בעצמו, אם לא תתיר לו. כך נראית המסקנה בבית-יוסף או"ח סי' רמד ד"ה כתב המרדכי. וכך נראה גם מלשון השו"ע או"ח רמד,ו. וכן משמע מלשון הט"ז, המ"א והמ"ב שלא סייגו את ההיתר דווקא למי שכבר נכנס אל העסק. ובערוך-השולחן או"ח רמד,טז הוסיף טעם להיתר: "דא"כ ינעלו כל העסקים בפנינו וא"א לעמוד בזה", ומלשון זה מובן שההיתר הוא להיכנס לעסק מלכתחילה. ייתכן שלאור שיטת הראשונים הנזכרת לעיל הערה 12 המתירה קבלנות בשבת לגמרי, מובן יותר כיצד הקלו בזה האחרונים בשעת הדחק גם ללא החשש שיבוא היהודי לעשות איסור בעצמו.
31. בית-יוסף או"ח סי' רמד ד"ה כתב המרדכי; ט"ז או"ח סי' רמד סק"ו; מ"א או"ח סי' רמד סקי"ז; משנה-ברורה סי' רמד סקל"ב.
32. כך לענ"ד. יש לציין שבמרדכי לא הוזכר בפירוש שההיתר הוא גם בפרהסיא, והבית-יוסף חידש זאת. לכאורה ניתן להעמיד את דברי המרדכי במכס שהוא מחוץ לתחום, או שיש פרסום באופן העסקת הגוי, השולל את מראית העין. ולפי זה אין ראיה מהמרדכי להיתר זה.
33. השו"ע והרמ"א, המ"א, הט"ז, המשנה-ברורה וערוך-השולחן.
34. בהם שו"ת חת"ס או"ח סי' נט. וגם בשו"ת דברי-חיים או"ח ח"א סי' ז; או"ח ח"ב סי' ל. בשו"ת שבט-הלוי ח"ג סי' כג כתב שיש לסמוך על היתר זה דווקא למי שזקוק לכך כדי להתפרנס וכדומה, אבל לא למי שכבר עשיר ורוצה להתעשר יותר. ומכל מקום, בנסיבות אחרות משמע שגם הוא מתיר זאת למעשה. נראה קצת מלשונו שהסתייגותו מההיתר היא מבחינת מראית העין, ולא לגבי היות הקבלנות מחויבת בשבת. ולפי זה, כשהעובדים הגויים עובדים בבתיהם מהמחשב, ההיתר יותר מרווח גם לדעתו. וראו לעיל הערה 32.
35. ורצוי לפרסם שהדברים נעשים בדרך היתר, כדי להקטין את בעיית מראית העין.
36. בעניין עובדים שכירים של קבלן גוי באופן שהותרה קבלנות - מביא הרב עובדיה יוסף מחלוקת אחרונים אם יש בזה בעיה משום מראית עין או בעיה אחרת (שו"ת יביע-אומר ח"ח או"ח סי' כוח אות ו) ומסקנתו להתיר. בענייננו - אף אם יש נסיבות של חשש מראית עין, הרי כבר הבאנו לעיל ליד הערה 31 שבמקום הפסד הותר האיסור שמטעם מראית העין.
37. ר' מאמרו של הרב אורי סדן, "העסקת עובדים של חברת כוח אדם", תחומין כו, עמ' 400-394.
38. ע"פ אג"מ או"ח ח"ד סי' נז - שם מדובר בתשלום על העברת הזמנות לבעל העסק. באורחות-שבת (ח"ב פכ"ג קצד) הביא דוגמה של תשלום בעבור סיור של חברת שמירה, אע"פ שלכאורה אין בזה כל תוצר ממשי, וזו רק פעולה בעלמא. הרב אישון בשו"ת כתר ו סי' יד לא הציע פתרון של קבלנות בדבר שאין בו תפוקה, אלא הציע שבמקרים כאלה יועסקו העובדים שאין תפוקה ברורה מעבודתם בשכירות רגילה, על-ידי ראש צוות או מנהל גוי, שהוא יהיה קבלן, ויינתן לו תקציב מוגדר לצורך זה, והוא ישתמש בו לפי ראות עיניו (ור' לקמן הערה 43).
39. אורחות-שבת פרק כג סעיף קעו. והביאו כמקור את נוב"ת או"ח סי' כט. וראה לעיל הערה 15 מקורות בני זמננו שהתירו ע"פ מקור זה גם ללא מקום הפסד, ושיש לתמוה על כך. וראה לקמן בהע' 40 דיון בנו"ב הנ"ל.
40. כך מפורש באג"מ או"ח ח"ד סי' נג. וכן משמע לאיסור גם בשו"ת הר-צבי או"ח ח"א סי' קכג. ואע"פ שלכאורה נראה מדברי הנו"ב הנ"ל הערה 39 שמתיר שילוב כזה אף בלא מקום הפסד - אין לפרשו כך. המציאות בשאלה המתוארת שם היא בוודאי עסק גדול הנחשב למקום הפסד. ויש להוכיח כך גם מזה שהנו"ב מביא בהקשר זה את סעיף ו בסי' רמד, העוסק בהיתר הקבלנות בעסקים גדולים. לגבי עסקים גדולים - אחרי שבמרדכי ובשו"ע ונושאי כליו לא התירו שילוב כזה, משמע שהדבר אסור. ולתירוץ תשובת הנו"ב הנ"ל, ראו בשו"ת חת"ס או"ח סי' נח שהקשה על דברי הנו"ב בתשובה זו קושיה אחרת, ולכן פירש אותה באופן לא מילולי. ולפי פרשנותו דובר שם על השכרה גמורה של כל העסק לגוי לשבת. וייתכן שלפי פירושו זה ניתן לתרץ גם את קושייתנו, כי אם הגוי שכר את העסק, הוא משלם את המשכורת לעצמו. ממילא אין ללמוד משם להתיר שילוב שכר רגיל וקבלנות במקרה אחר. תירוץ אפשרי אחר הוא שרכיב השכר לזמן היה על דברים שאינם אסורים בשבת, כגון נוכחות במקום ושמירה.
41. המקור בגמרא לאפשרות הלוואה בעירבון מוגבל הוא בגיטין ל,א שם מפורש שניתן להלוות ללוי או לעני באופן שפירעון ההלוואה הוא רק מהמעשרות המגיעים להם. היום הדבר מקובל מאוד במסגרת חברות רשומות בע"מ. לכן נראה שאין זו הערמה, ומדובר בקבלנות ולא בשכירות רגילה. ובתנאי שהצפי הוא שהשכר הקבלני יעלה על גובה ההלוואה והיא תיפרע במלואה תוך זמן סביר.
42. אם הקבלן יהיה חברה רשומה בע"מ בניהול ובבעלות של גויים, ותינתן הלוואה כזו לכיסוי הוצאות הקבלנות, התוצאה תהיה דומה. אולם ניתן לעשות הסכם כזה גם ללא הקמת חברה רשומה בע"מ.
43. הרב שלמה אישון (כתר ו סי' יד) כתב שניתן להעמיד מסגרת תקציבית שמתוכה יוכל הקבלן הגוי להעסיק עובדים, כל עוד לא נקבע על-ידי בעל השליטה היהודי אילו עובדים יועסקו וכמה, מתוך תקציב זה. משמע שלדעתו מותר שהכסף המשולם לעובדים יהיה של היהודי, ולא של הקבלן הגוי, כל עוד ההעסקה בפועל היא על-ידי הגוי. וזו קולא גדולה יותר. ולכאורה זה נראה יותר מדיי כשכירות רגילה האסורה, ולא כקבלנות המותרת, וצ"ע.
44. כך מפורש בשו"ת דברי-חיים או"ח ח"א סי' ו. וגם אם יש צד להחמיר כאן, מסתבר להקל בעסקים גדולים כשאין העסקה ישירה.
45. כשם שאין איסור לומר לגוי לעשות מלאכה בעבור עצמו, רמ"א או"ח שז,כא. ובמ"ב שם משמע שהמחבר אינו חולק עליו. וצ"ע כי בפשטות נראה שהמחבר מחמיר כשיטות האוסרות אמירה לגוי אף כשאין זיקה ליהודי. אם כן, לשיטתו גם כאן יהיה אסור. ואולי יש לומר שכשהאמירה היא מערב שבת ולא בשבת עצמה, יודו הרא"ש והשו"ע שהדבר מותר, ור' ברא"ש הנזכר בהערה 12 לעיל. ומהשו"ע יו"ד רצז,ב נראה שאינו חולק על הרמ"א כאן, וצ"ע.
46. יש מושג בתחום הטכנולוגיה העילית (הייטק) הנקרא sla=service level agreement שפירושו המעשי - רמת המיידיות הנדרשת בביצוע הפעולות הנדרשות. נשאלנו אם מותר להגדיר לקבלן בפירוש שעליו לבצע פעולה מסוימת (האסורה בשבת) בתוך זמן מוגדר, כגון 10 שניות, או שאמירה מפורשת עד כדי כך אסורה, ויש להסתפק ברמז.
47. נראה (ע"פ דברי החת"ס ח"א או"ח סי' נט, וכן מדוקדק במ"ב עצמו) שדברי המ"ב שצריך לא להזכיר שבת, אינם מדין אמירה לגוי אלא מדין שכר שבת. כשקובע היהודי לקבלן את שכרו, ואומר לו כמה יקבל לכל יחידת תפוקה, דווקא אז לא יזכיר את יום השבת, כדי שהרווחים של היהודי ייחשבו לשכר שבת בהבלעה. וא"כ אין ללמוד משם להחמיר כאן.