גדעון סער הודיע, כזכור, על החלטתו להתפטר "אחרי חגי תשרי" מכהונתו כשר הפנים בממשלה ומחברותו בכנסת. בהודעתו שאותה הקריא בכינוס שנערך ביום 17.09.14, נימק סער את החלטתו ברצונו להקדיש יותר זמן למשפחתו לילדיו ולרעייתו גאולה. "בקרוב, בני דוד יתחיל ללכת, ואני רוצה ללכת איתו יד ביד", אמר.

רבות דובר ונכתב על הסיבות האמיתיות להחלטת סער להתפטר מהממשלה ומהכנסת. היו שקשרו את הודעתו ברצונו להתרחק מהמערכת הפוליטית ומעין הציבור, לנוח ולעשות לביתו. גורמים אחרים נימקו את עיתוי הודעתו בחששו מפני כמה תחקירים המתגבשים בכלי התקשורת נגדו, ובגנותו, בגין חשדות למעשים בעייתיים.

כך-או-כך, חגי תשרי חלפו. התחקירנים בכלי התקשורת נרדמו או שאיבדו עניין, נוכח הודעתו המוקדמת כי יתפטר. מי שקיווה להתפטרות מיידית לאחר החגים, בהתאם לרושם שיצר סער, התבדה. הנה שוב מתברר, כי סער, כמו סער, לא מקפיד לכבד הודעתו לציבור.

יתרה מכך: סער נמנע מקביעת מועד מדויק להתפטרותו, שיאפשר מינוי מחליף, או לחלופין - מחזרה מהודעתו. במקביל הוא מנצל לרעה את כהונתו כשר הפנים לקבלת החלטות כבדות-משקל במסגרת משרד הפנים, במטרה, בין היתר, להציב את השר שייכנס לתפקיד בפני עובדות מוגמרות. בכך גורם סער לשיבוש בסדרי המינהל. שהרי נעלה מכל ספק: הציבור הרחב זכאי לשר מכהן במשרה מלאה, שנכון ונחוש למלא את תפקידו עד תום כהונתה של הממשלה הנוכחית בראשות בנימין נתניהו.