השופטת: יעל טויסטר-ישראלי, בית משפט השלום ברחובות

המועד: יום שני, 27.10.2014, שעה 08:30

הנושא: קדם-משפט בתביעות נזקי גוף

חברות ביטוח הן ה"לקוח" מספר אחת של בתי המשפט, ובוקר באולמה של השופטת יעל טויסטר-ישראלי מדגים היטב מדוע חייבים למצוא פתרונות חילופיים. מדובר לעיתים קרובות בתביעות שאלמלא היו עוסקות בנזקי גוף, היו צריכות להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות ולהיגמר תוך דיון אחד - אבל כאן הן נכנסות למערכת הרגילה ומצריכות עוד ועוד דיונים.

טויסטר-ישראלי מתכוננת היטב לדינים, כפי שניתן לראות כבר בתיק הראשון. "המו"מ עם אליהו לא צלח", אומר התובע המבקש לשמוע את הצעתה של טויסטר-ישראלי. אבל מדובר בתביעה נגד הפניקס, התובע מתקן את עצמו וטויסטר-ישראלי צוחקת: "בגלל זה הוא לא צלח". היא מרצינה: "אני מבינה שנכות רפואית אין. כך היה נדמה לי, למרות כל מה שקרה".

התובע טוען שיש טיפולים רפואיים ארוכים, אבל טויסטר-ישראלי דרוכה: "ארוכים אני לא יודעת; יש טיפולים". הפניקס הציעה 8,000 שקל, ואילו טויסטר-ישראלי סבורה ש-"13-12 אלף צריך לסיים את התיק, בתוספת הוצאות". טויסטר-ישראלי מכתיבה לפרוטוקול שההצעה נמצאת בתיק הלשכה, הצדדים ישיבו תוך שבועיים, "תודה לכם והמשך יום טוב". העסק הסתיים תוך חמש דקות.


"רע מאוד שלא מקשיבים לשופט"


עורך דין קם: "התיק הבא". טויסטר-ישראלי שוב מחייכת: "אני מחליטה מה התיק הבא, אבל זה בסדר. מי נמצא כאן. מאחור לא לדבר, זה מפריע לי, תודה רבה. פלאפונים לסגור אם מישהו שכח". עוברים לעניין. הטיעונים תמציתיים מאוד, כנראה משום שהצדדים יודעים שטויסטר-ישראלי התכוננה לדיון. היא מנסה לקדם פשרה: "אני רוצה רגע לחשוב איתכם בקול רם. ממילא אין נכות אלא נזק וסבל. בשביל הסיכונים והסיכויים, האם אפשר לגמור את זה בפחות ממחצית [הסכום בגין] הנזק והסבל". בא-כוח חברת הביטוח משיב בשלילה, כי לשיטתו - בכלל לא הייתה תאונה. אין ברירה, והנפגע נקרא לדוכן העדים.

כאן מתחילה אנקדוטה שכנראה אפשרית רק בעיר לא-גדולה יחסית כמו רחובות. הנפגע הוא רוכב אופניים, עולה מברית המועצות, וטויסטר-ישראלי מבחינה בכך מיד: "אתה מבין אותי? נעשה מילים פשוטות". היא שואלת אותו על התאונה, וגם עושה קצת סדר: "כשאני שואלת אדוני מקשיב, בסדר?". האיש מספר שראה במקרה מחוץ לאולם בעל מספרה שהיה עד לתאונה. טויסטר-ישראלי צוחקת: "מה הוא עושה כאן? אולי מישהו הזמין תספורת". היא שוב פונה לתובע: "עכשיו תקשיב לי. אדוני יודע להקשיב גם? כבר טוב". אחרי העדות היא מציעה לסיים את התיק ב-6,000 שקל, ואז מתברר שבאולם נמצא גם ציון מהפחחות, העובד עם התובע באותו מוסך והיה עד לתאונה.

טויסטר-ישראלי מחליטה לשמוע מה יש לציון לומר, קוראת לו לדוכן העדים ומציינת שאיננה מזהירה אותו. בא-כוח חברת הביטוח תוהה מה פתאום ציון הזדמן לאולם, וטויסטר-ישראלי מרגיעה אותו: "תכף נדע הכל". ציון מסביר, שהתובע סיפר לו על הדיון ולכן הגיע. אז איך הוא קשור? "ראית את התאונה דרך המראה, הסתפרתי". טויסטר-ישראלי שוב צוחקת: "עכשיו הכל מסתדר". ציון: "לא ניגשתי אליו, הייתי בתספורת" - וכל הנוכחים פורצים בצחוק.

אחרי העדות הזאת, טויסטר-ישראלי שוב מציעה לגמור את העסק ב-6,000 שקל, בא-כוח חברת הביטוח מבטיח לתת תשובה ומבקש ליתר ביטחון לקבוע כבר כעת מועד להוכחות. שני עורכי הדין מתווכחים בנוגע לשאלון - כן נשלח, לא נשלח - ואחד מחבריהם לא מתאפק: "אני חושב שזה אצל הספר"; התגובה הכללית היא צחוק. טויסטר-ישראלי קובעת את ההוכחות ל-12.3.15 - "אני חושב שצריך עוד קדם משפט, זה נראה לי מיותר בנסיבות" משום שהיא מקווה שהתיק כולו יסתיים. כדרכה, היא לא מוכנה שידברו באולמה ונוזפת בתובע: "עוד פעם אדוני מדבר ולא מקשיב לי? זה רע מאוד שלא מקשיבים לשופט".


"אדוני קיבל ממני פעם בדואר?"


בתיק הבא מתנהל ויכוח ארוך בין עורכי הדין בשאלה אלו מומחים רפואיים יש למנות, לנוכח העובדה שהתובעת כבר הלכה לעולמה, על-מנת שיעריכו אלו נזקים גרמה לה התאונה. טויסטר-ישראלי שוב בקיאה בפרטים, נותנת לעורכי הדין להתדיין ביניהם אבל מקפידה על הסדר והנימוס: "עו"ד דוד לא נכנס לדברי חברתו". בא-כוח קרנית מציע להגיש תחשיבי נזק, אבל טויסטר-ישראלי מסרבת: "כל אחד יגיש על מה שהוא רוצה - לא בבית ספרי; רק אם תגיעו להסכמות". אבל מיד נראה, שהיא פתוחה לשינוי דעתה.

לפי הערותיה של טויסטר-ישראלי ברור שהיא קראה את המסמכים הרפואיים, לבסוף היא מפסיקה את בא-כוח התובעת ומציעה: "יש שתי אפשרויות. אחת, שאני אמנה מומחה כללי מתחום הגריאטריה והוא יוכל להתייעץ עם מי שהוא רוצה". עורכי הדין מתערבים, טויסטר-ישראלי משתיקה אותם ומסבירה: "לא צריך להוסיף הוצאות יותר מדי גדולות לתיק הזה. אופציה שנייה: שתשתדלו להגיש תחשיבי נזק עם כל המסמכים, ואשתדל לתת לכם הצעה כמה שיותר מהר".

הצדדים בוחרים באופציה השנייה, טויסטר-ישראלי מכניסה לפרוטוקול את הסכמתם, ובא-כוח קרנית מבקש שטויסטר-ישראלי תגיש את הצעתה בדיון פרונטלי. "אדוני קיבל ממני פעם הצעה בדואר?", היא שואלת רטורית וגם עונה: "הוא גם לא יקבל". לבסוף יש לטויסטר-ישראלי עוד בקשה: "אתם דואגים לשלוח hard copy ללשכה, כי יהיו הרבה מסמכים, ולראות את זה ב'נט' - כמעט בלתי אפשרי. תשלחו גם ב'נט' וגם בדואר. אחת הבעיות ב'נט' - שזה נכנס ב'תשלומים'".

כרגיל, כאשר מדברים על "נט המשפט" - לכולם יש חוויות. בא-כוח התובעת מספר, שהתקשר למרכז המידע של המערכת ושם נאמר לו, שלא ניתן לקלוט מסמכים מעל 10 ג'יגה. חברו תוהה: "זה כלום". השניים ממשיכים לדבר, וטויסטר-ישראלי מתערבת: "מי שוכח שאצלי באולם לא מדברים? תודה רבה לכם, המשך יום טוב".

השורה התחתונה: שופטת שעושה את המירב כדי לצמצם למינימום את ההליכים המרובים, המייגעים ולעיתים קרובות המיותרים בתביעות נזקי גוף. בקיאותה בפרטי התיקים והשמירה על הסדר תורמים רבות לכך שהיא מצליחה להתקדם ולקרב את הצדדים לפשרה.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.