נתניהו - הצבעה נגועה

ראש מהממשלה בנימין נתניהו מצפצף על כולם. על הציבור בכללותו, על בית המחוקקים וגם ו/או במיוחד על היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. נתניהו פועל כאילו הוא חסין מביקורת ו/או מהעמדה לדין משמעתי או פלילי. לראיה: בהצבעה שהתקיימה בכנסת הוא השתתף באופן פעיל ואף הצביע נגד החוק שנועד להגביל את פעילותו של העיתון ישראל היום שבבעלות המיליארדר שלדון אדלסון.

בהצבעה שהתקיימה ביום 14.11.14, בקריאה טרומית, נחלו אדלסון ונתניהו תבוסה משמעותית: 43 תמכו בחוק, 23 התנגדו, 9 נמנעו, 9 נכחו באולם ולא הצביעו. חשבון פשוט: רק 84 חברי כנסת השתתפו בפועל בדיון בכנסת, בזמן ההצבעה. 36 חברי כנסת לא הגיעו לכנסת או ברחו משני הצדדים - אדלסון מזה, ומוזס מזה. עם זאת, מוזס, שאנשיו מכינים יותר תחקירים מאלה שהם מפרסמים, הוכיח שוב: כוחו והשפעתו על חברי כנסת גדולים מאלה של אדלסון.

מה קובע התקנון

תקנון הכנסת המעודכן ליום 16.01.14 אוסר מפורשות על חבר כנסת - ראש הממשלה הוא כידוע אחד מ-120 חברי כנסת - להשתתף בהצבעה תוך ניגוד עניינים, מקום שיש לו בהצבעה עניין אישי. בדברי ההסבר לתקנון נקבע מפורשות כי על חברי הכנסת להקפיד הקפדה יתרה על מניעת ניגודי העניינים ועיסוק, בוודאי עיסוק דומיננטי ומכריע, בנושא שבו יש להם עניין אישי ממשי.

פרק ג' (סעיף 5) לתקנון הכנסת, קובע כדלקמן:

• 
  
  הגבלות בעניינים אישיים - עניין אישי
  
  (א) לא יהיה לחבר הכנסת במילוי תפקידו עניין אישי, ולא יהיה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו כחבר הכנסת לבין עניינו האישי.
  
  (ב) חבר הכנסת לא יזום דבר שיש לו בו עניין אישי ולא יהיה שותף ליוזמה כזו.
  

כידוע, העיתון ישראל היום אינו רק שופרו האישי של נתניהו, אלא גם הוא בחזקת מפעלו התקשורתי-האישי: נתניהו הוא האיש שדחף להקמת העיתון, כתחליף לעיתון "ישראלי" ששבק חיים בניהולו של שלמה בן-צבי; הוא האיש שדחף למינוי אנשיו-נאמניו לעמדות מפתח בעיתון, ובראשם העורך עמוס רגב; הוא האיש המעורב לעיתים קרובות ביותר, יחד עם מקורביו, בתכנים רבים המפורסמים בעיתון זה ו/או שפרסומם נמנע; והוא האיש, יחד עם רעייתו שרה, הנהנה מהגנה, מליקוק ומחנופה כמעט בכל אשר יעשה, וגם באשר ישגה.

אדלסון השקיע עד כה מאות מיליוני ש"ח במימון הוצאתו לאור של עיתון ישראל היום. למעשה, וכפי שהצהיר, אדלסון מייעד תקציב בלתי מוגבל להמשך ההוצאה לאור ובמיוחד לדריסת ידיעות אחרונות. אדלסון יכול להזרים מאות מיליוני דולרים למימוש כוונותיו, מ"רווחים קלים" שהוא משיג מעסקי הימורים ומלונאות בארה"ב ובמקאו.

קשרי גומלין

בין נתניהו לבין אדלסון, בעליו של עיתון ישראל היום, קיימת מערכת יחסים קרובה ביותר. אדלסון נוהג להיפגש עם נתניהו כמעט בכל ביקור בישראל; נתניהו נוהג לפנות מזמנו היקר כשהוא בארה"ב, לפגישות ולסעודות עם אדלסון. השניים מנהלים שיחות אישיות רבות ומשתפים פעולה באופן שוטף לא רק בענייני פנים הנוגעים לישראל, אלא גם בענייני חוץ - נגד הנשיא ברק אובמה. בין השניים מתקיימים יחסי גומלין: אדלסון פועל למען נתניהו, אישית (באמצעות מימון להפעלת העיתון), להגנה על מעמדו כראש הממשלה; ונתניהו, מצידו, מעניק לו יחס מיוחד ונגישות לראש ממשלת ישראל (חומר למחשבה ולטיפול נפרד: האם נכון שנתניהו הוא הסוס הטרויאני של אדלסון).

נעלה מכל ספק: לנתניהו יש עניין אישי בסיכול החקיקה נגד ישראל היום, התומך בו במאבקו נגד העיתון ידיעות אחרונות ובעל השליטה בו, ארנון מוזס. העובדה שבחר בכל זאת להשתתף בהצבעה, ואף לפעול לגיוס חברי כנסת נוספים, כל זאת באופן הנוגד את כללי האתיקה ותוך הסתכנות בעבירה של הפרת אמונים, מלמדת על האינטרס האישי העוצמתי שיש לנתניהו בקיומו של ישראל היום.

שני העיתונים - "פרבדה"


יודגש: הדברים שלעיל לא נועדו לתמוך בהגבלת הוצאתו לאור של עיתון ישראל היום, במימון המיליארדר אדלסון - על-אף הנזק הכלכלי העצום שגורם אדלסון למרבית אמצעי התקשורת בישראל; ואף לא לגונן על עיתון ידיעות אחרונות, בראשו עומד ארנון מוזס, המתנהל במשך כשני עשורים באופן מושחת ומופקר. עמדנו על-כך רבות בעשרות תחקירים וכתבות שפרסמנו ב-News1.

הערכת הח"מ היא: החוק במתכונתו הנוכחית לא יעבור בקריאה שנייה ושלישית, אלא אם יבוצעו בו שינויים מהותיים שלא יחייבו סגירת ישראל היום. חברי הכנסת ייאלצו להפנים ולהתנהל בהתאם: התיעוב כלפי נוני מוזס ועיתונו הולך וגדל מצד חלקים גדולים מהציבור. בגלל מעשיו המכוערים במשך שנים. רבים וטובים, ובכללם חברי כנסת, מבינים היטב: אין להשיב את המונופול התקשורתי לידיו של נוני מוזס.

ייאמר כאן: לדידו של הח"מ - "זה נבלה וזה טריפה". שני העיתונים - ידיעות אחרונות מזה, וישראל היום מזה, פועלים באופן הנוגד את טובת הציבור. הם מתנהלים באופן נחות מ"פרבדה" הרוסי, שנודע בעבר לשימצה. כל אחד מהם מנהל לעצמו רשימות של אנשים חסינים-מוגנים, ובמקביל רשימות של כאלה שדמם נדרש או למצער מותר. כמו-כן, שני העיתונים לא נמנעים מפרסום כזבים ו/או פרסומים מגמתיים ומטעים לשם האדרה עצמית שלהם או להשגת מטרות זרות. שני אלה אינם ראויים לא להגנה ולא לעידוד. הדברים שלעיל נועדו, אפוא, להפנות זרקור לעבירות אתיקה שביצע נתניהו, בעצם זאת שהשתתף תוך ניגוד עניינים בהצבעה על חוק שיש לו בו עניין אישי, ולהביא למיצוי הדין עימו, בסוגיה זו.