|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
ראה ניסים. זירת הפיגוע [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
"ראינו ניסים בתוך הטבח"
|
|
הרב רון אילן, מי ששימש כשליח ציבור בעת הטבח הנורא שבוצע בבית הכנסת בהר נוף, בעדות מצמררת: "ראיתי את המחבל עובר בין המתפללים ויורה בהם"
|
|
|
|
|
| "הלכתי לרגע לנטול את ידיי במטבח הסמוך. כשנכנסתי, ראיתי שם בחור ערבי, שעמד במרחק של 'חיבוק' ממני, והיה לי חשש קטן בלב, אבל כיוון שזה די מצוי שערבים נכנסים אלינו לבית הכנסת מדי פעם כדי להכניס סחורה למטבח, כמו קפה ותה למתפללים, אז לא ייחסתי חשיבות יתרה לחשד שלי" | |
|
|
|
|
|
|
|
|
כבכל יום רגיל בשנה האחרונה, גם בבוקרו של יום שלישי האחרון התייצב הרב רון אילן לתפילת השחרית בבית הכנסת קהילת התורה, בשכונת מגוריו, הר נוף. שם, התכוון הרב לשמש כשליח ציבור. אבל למה שהתרחש שם באמת בפועל - שום דבר לא הכין אותו. בראיון מיוחד הוא מספר להידברות על רגעי האימה, על הכאב העצום, וגם על הניסים הגלויים שזכו לראות בתוך הטבח הנורא.
"אנוכי הקטן, מאז שאימי נפטרה השנה, קיבלתי על עצמי להיות שליח ציבור לעילוי נשמתה", מתאר הרב את נסיבות הצלתו בהתרגשות. "בדיוק הייתי אמור להתחיל את החזרה שלי כשליח לאחר תפילת שמונה-עשרה, ולכן הלכתי לרגע לנטול את ידיי במטבח הסמוך. כשנכנסתי, ראיתי שם בחור ערבי, שעמד במרחק של 'חיבוק' ממני, והיה לי חשש קטן בלב, אבל כיוון שזה די מצוי שערבים נכנסים אלינו לבית הכנסת מדי פעם כדי להכניס סחורה למטבח, כמו קפה ותה למתפללים, אז לא ייחסתי חשיבות יתרה לחשד שלי. כשהוא התעכב שם, חשבתי שהוא מכין לעצמו קפה, אבל אז הוא יצא משם בידיים ריקות, וזה היה נראה לי מוזר. אבל ראיתי שבאמת נגמרו הכוסות במטבח, אז חשבתי שהוא בטח רצה להכין לעצמו קפה וראה שנגמרו הכוסות אז הוא יצא.
"בפועל, הסתבר שהוא נכנס לתצפת על המתפללים כדי לקבוע מתי לבצע את זממו, ואז יצא לקרוא למחבל השני, השותף שלו בטבח, שחיכה לו במכונית. הוא אמר לו שזה בדיוק הרגע המתאים, כי רוב המתפללים עוד היו באמצע תפילת שמונה-עשרה, ובדיוק היו עם הגב לכניסה, כך שהם בעמדה הכי טובה כדי לתקוף אותם מבלי שיתנגדו. מספר דקות מאוחר יותר, כשהוא חזר עם השותף שלו, אני כבר הייתי בתחילת החזרה שלי כשליח ציבור. בדיוק אמרתי את המילים 'ומביא גואל לבני בניהם', כשלפתע שמעתי רעש אדיר. מיד הסתובבתי וראיתי מולי את אחד מהם, חמוש באקדח, עם רשפי אש בעיניים, עובר אחד-אחד בין המתפללים ויורה בהם. הם נכנסו מהכניסה הראשית, אבל לא ידעו שיש עוד כניסה אחורית. מיד רצתי החוצה מהכניסה האחורית מבלי שהם הספיקו לשים לב, והתחלתי לצעוק שיקראו למשטרה.
"בדיעבד, כשחזרתי לשם מאוחר יותר, גיליתי שמי שעמד במקומי סמוך לבימה, במקום הקבוע שבו התפללתי בקביעות לפני שאימא שלי נפטרה ונהייתי שליח הציבור - הקבורה שלו הייתה לא פשוטה, כי הוא נהרג בנסיבות קשות מאוד. הוא אדם חזק וניסה להתעמת עם המחבלים, אבל בסוף היריות הכריעו אותו. אני מרגיש שאימא שלי שמרה עליי משמיים. שהיא התחננה עליי בדמעות שאזכה לחיות, וריחמו עליה ולכן נענו לתפילה שלה. אימא שלי הייתה אישה גדולה וצדיקה, שבמשך קרוב לחמישים שנה הייתה גם אלמנה, וזעקתן של אלמנות תמיד נשמעת בשמיים".
בנוסף, מוסיף הרב אילן לתאר, שמלבד אחד המחבלים שהיה חמוש באקדח, המחבל השני היה חמוש בסכין קצבים ענקית, ויחד הם ביצעו את הטבח הנורא. "המחבל שהיה עם הסכין התקרב לעבר מתפלל נוסף שהיה במניין, והלה הרים שולחן כדי להגן על עצמו, אבל אז הבחין שמאחוריו עומד המחבל השני, שבדיוק מילא מחסנית נוספת באקדח. המתפלל זרק את השולחן לכיוונו, וברח. וברוך השם זה הצליח והוא ניצל".
|
|
"פגשתי כבר פעמיים את מלאך המוות בחיים"
|
|
|
|
|
|
| "כשהייתי בקורס טיס, היינו במכינה, שזה שלב מאוד קשה בקורס. עברנו מסעות של 80 וגם 120 ק"מ בהליכה רגלית ובתנאים קשים מאוד. אני זוכר שבאחת הפעמים, שאלתי את אחד מחבריי למסע, למה אנחנו טורחים ועושים את כל זה בעצם. והוא ענה לי: 'אם לא תעשה את זה - לעולם לא תדע כמה כוח יש לך לעשות דברים'" | |
|
|
|
עבור הרב אילן, מי שהיה טייס בצה"ל בעברו וחזר בתשובה, לא הייתה זו הפעם הראשונה שפגש במוות. "בפעמים הראשונות שפגשתי במלאך המוות, זה היה כשהייתי צעיר, במהלך השירות הצבאי שלי כטייס. באחת הפעמים, הצטרפתי לטיסה במטוס שחבר שלי הטיס, ובעוד הייתי ישוב לידו - המטוס כמעט התרסק ובנס ניצלנו. אז הבנתי לראשונה שהשם מנסה לומר לי: 'תשנה כיוון ודרך בחיים'. בפעם הזאת, בבית הכנסת, כבר הרגשתי שהוא מבקש ממני להעמיק קצת את הדרך, לקחת את הדברים קצת יותר ברצינות, קצת יותר במסירות נפש. כתוב במפורש ש'לא דומה מי ששונה מאה פעמים, למי ששונה מאה ואחת פעמים'".
סיפור מצמרר נוסף שמספר הרב אילן, קשור דווקא לאחד החתנים שלו, שמתברר שחזה את הפיגוע יום לפני שהתרחש. הלה, כאמור, הוא סופר סת"ם במקצועו, שיום לפני כן החליט להתאמן על כתיבתן של אותיות מסוימות, לרגל הזמנה מיוחדת שקיבל. לצורך כך, כתב החתן מילים מסוימות על קלף, וכאשר הביט לאחר הפיגוע על הצירוף שנוצר מהמילים הללו, הזדעזע לגלות אותן מתארות בדיוק את מה שהתרחש. וכך הוא כתב: "חץ שחוט ישועה תהיה מחר".
איך מתמודדים עם אסון כזה?
"כשהייתי בקורס טיס, היינו במכינה, שזה שלב מאוד קשה בקורס, שעד היום אני נזכר בו בחלחלה. עברנו מסעות של 80 וגם 120 ק"מ בהליכה רגלית ובתנאים קשים מאוד. בשלב כלשהו, אתה כבר לא יודע איך קוראים לך מרוב קושי ומאמץ. אני זוכר שבאחת הפעמים, שאלתי את אחד מחבריי למסע, למה אנחנו טורחים ועושים את כל זה בעצם. והוא ענה לי: 'אם לא תעשה את זה - לעולם לא תדע כמה כוח יש לך לעשות דברים'. ועם המשפט הזה אני הולך מאז. צריך לדעת שלכל אחד מאיתנו יש כוחות עצומים גלומים בתוכנו, שאנחנו לא יודעים עליהם, ורק דרך קשיים ואתגרים אנחנו מגלים אותם.
"מלבד זאת, בדיוק היום בבוקר, חיכו לי ליד הבית כתבים של ערוצים שונים, שביקשו לראיין אותי. אחד מהם שאל אותי איך אנחנו בתור אנשים מאמינים מקבלים את הטבח הזה, ואמרתי לו: 'שתדע לך, שלא ערבי, ולא פולני, ולא שום גוי יכול לפגוע בשערה משערות ראשו של יהודי. אנחנו נחשבים 'בני בכורי ישראל', והשם אוהב אותנו יותר מכל דבר אחר, אבל גם לאבא לפעמים אין ברירה, ויש לו את החשבונות שלו שאולי לא נבין לעולם. אבל כל מה שהיה שם - קרה בהשגחה פרטית מדויקת.
"ראינו שהיו כאלה ששנים מתפללים במניין הזה, ובאורח פלא, באותו בוקר נעדרו ממנו. אחד המתפללים למשל התעורר פתאום עם רגל נפוחה, ואחרי שאשתו הפצירה בו - החליט שלא ללכת לתפילה. היה גם מתפלל אחר, שהוא אדם בריא בדרך כלל, ובמשך כל הלילה שקדם לפיגוע סבל מחום גבוה, ולכן לא הצליח להתעורר בזמן כדי להתפלל איתנו.
"מנגד, היו גם כאלה שאף פעם לא מתפללים שם, ודווקא באותו הבוקר היה להם איזשהו סידור באזור, אז הם באו להתפלל שם, ולא תיארו לעצמם שהם הולכים למסור את נפשם על קידוש השם, במעלות קדושים וטהורים. היה גם חבר שלי, שאיך שהוא שמע את כל המהומה, הוא ירד במדרגות לכיוון בית הכנסת, והמחבל כיוון כלפיו את האקדח וניסה לירות בו פעמיים, ומשום מה - האקדח פשוט לא ירה. וזה בדיוק אותו אקדח שרגעים ספורים מאוחר יותר הרג את המתפללים האחרים.
"אני חושב שמן הראוי, שבזמן כזה לא נתעסק במחדלים ביטחוניים ובניסיונות להבין מה היינו יכולים לעשות אחרת, כי זה רק יסיט אותנו מהמטרה האמיתית שהשם מכוון אותנו אליה - שהוא מבקש מאיתנו להתעורר, להתקרב אליו. חשוב שכל אחד מאיתנו יעשה חשבון נפש אישי. לא צריך להסתובב בחדר עם גופות מתבוססות בריח של דם כדי להבין את ערך החיים. אין ספק שהכאב גדול, והוא צועק עד השמיים. את כל ההרוגים הכרתי באופן אישי. לחשוב שמהיום 24 יתומים יגדלו בלי אבא זה לא פשוט. אחת האלמנות גם סיפרה שבדיוק היא תכננה לצאת לפנסיה, כדי שיהיה לה קצת יותר זמן להיות עם בעלה, ועכשיו היא תצטרך לחזור לבית ריק בכל פעם מחדש. הכאב עצום, אבל צריך לזכור שהיהודים זה עם חזק. אנחנו קוברים את המתים - וממשיכים הלאה. וצריך לדעת, שלמרות הכל, יש מי שזה כואב לו יותר מאיתנו - וזה בורא עולם".
|
|
| תאריך:
|
09/12/2014
|
|
|
עודכן:
|
10/12/2014
|
|
אפרת כהן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
9/12/14 21:43
|
|
לא יודע לומר מה יש כאן יותר: זעם, מרירות, תסכול, כאב, חוסר אונים ונואשוּת, אך בכל מקרה אתה חש עם כניסתך לספר לאיזו זירה לוהטת שמערבלת את האוויר סביבך. אלא שהיות שהספר הזה ספר ראשון - לפחות הראשון שנמלט משולחן הכתיבה של גברת כהן והגיע אל הדפוס ואל עינינו - אני נוטה לומר לעצמי כי הנה התקבצו כאן כל אותן תחושות שנצברו ובאו באחת לידי ביטוין, והן מופע של משקע רחב ועמוק, מבחר פורץ של תחושות ושנות שתיקה שנבקעו והובילו אליו.
|
|
|
|
|
הריאות הן איבר הנשימה שתפקידו לקלוט חמצן העובר למערכת הדם שלנו. חמצן הינו חיוני לקיומנו, כאשר אנשים בריאים, מבצעים למעלה מ-30,000 נשימות במהלך יום רגיל.
|
|
|
|
|
מרבית מההורים משאירים את החנוכייה במקום המסכן את הילדים, כמו למשל: על שפת השיש, על-גבי מפה מונחת על השולחן וכדומה ומכאן הדרך לכוויות מהירה ביותר. הילדים הסקרנים נמשכים ללהבה המרצדת ולאש הבוערת ומתקרבים אליה יותר ויותר, עד למצב המסכן אותם.
|
|
|
|
|
אני עדיין מתהלכת עם התחושה שהבטן עוד מלאה ממתקפת הקלוריות הכוללת של חגי תשרי, והינה בא חג השמן והטיגונים. אישה חכמה אחת אמרה לי פעם, למה את אוכלת סופגנייה? פשוט תדביקי אותה מראש על הירכיים כי שם היא תישאר, וקשה לי שלא להסכים איתה ולרוב אני בדרך-כלל מצליחה לשכנע את עצמי שזה פשוט לא שווה את זה, כי מדובר פשוט בבצק מטוגן.
|
|
|
|
|
כיצד משפיע גידול בקר למאכל על הסביבה? מה ההבדל, מבחינת הסביבה, בין גידול בקר לגידול בעלי-חיים אחרים המיועדים למאכל אדם? ד"ר רון מילוא, ותלמידי המחקר אלון שפון ותמר מקוב (כיום באוניברסיטת ייל בארצות הברית), מהמחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן למדע, בשיתוף עם ד"ר גדעון אשל, חוקר מניו-יורק, שאלו בדיוק את השאלה הזאת, שנודעה בציבור כשאלת "המחיר הסביבתי של הסטייק". ממצאי מחקרם רחב-היריעה, הראשון מסוגו בהיקפו, התפרסמו באחרונה בכתב-העת המדעי "רשומות האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים" (PNAS).
|
|
|
|
|
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
