דרוזית שהתגיירה: אני יהודייה, אני בת של מלך

"אני יהודייה, אני בת של מלך", אומרת ש' בגאווה מהולה בהתרגשות, "אחרי שטבלתי במקווה הרגשתי את הקדושה והטהרה, זה אחרת", היא משתפת בסיפורה המדהים. ש' היא דרוזית מצפון הארץ שבחרה להצטרף לעם היהודי, ועברה תהליך גיור אותו השלימה לאחרונה. "מאז אני אישה אחרת, הרבה יותר חזקה ועוצמתית", היא אומרת בניסיון להסביר את מהות ההבדל בין ש' שלפני הגיור לבין ש' שאחרי.

בביתה הצנוע מוצבים על השולחן שני פמוטים. הם שם גם מלפני ש-ש' השלימה את הליך הגיור. "אני אוהבת להדליק נרות שבת", היא אומרת תוך כדי שהיא מסדרת את הפמוטים, "גם המטבח שלי כשר לגמרי", היא אומרת, "הנה עכשיו חנוכה אני מתכוננת כבר להדלקת הנרות ולהכנת סופגניות, למרות שאני עושה ספינג'ים שיוצאים ממש טעים".

ש', צעירה בשנות ה-30 לחייה, סיימה לפני כמה חודשים את הליך הגיור שהחל לפני כחמש שנים, ומאז היא מתנהגת וחיה כיהודייה לכל דבר. "אני שומרת מצוות, מקפידה על שש שעות בין בשר וחלב - אז בטח שאני יהודייה, לא?", היא אומרת בחצי שאלה שהיא יותר קביעה. כשהיא נשאלת למה אינה נחשפת, היא מיד מסבירה שהיא מעדיפה לשמור על פרטיות בכל הנוגע לזהותה, בגלל שמשפחתה הדרוזית לא יודעת דבר על התהליך שעברה. "אני לא רוצה לפגוע באימא שלי. בכל זאת היא גידלה אותי, והיא יכולה לקבל את זה קשה".

אז מה מוביל אישה שלכאורה יש לה הכל, לקום ולעזוב את דתה, מנהגיה, אורחות חייה ומשפחתה? לדברי ש' מאז ומתמיד היא הרגישה קצת אחרת, בפרט כשגרה בקרב משפחתה ומכריה. לאחר שגדלה והפכה לעצמאית, היא עזבה את מקום הולדתה, באזור רמת הגולן, והגיעה ליישוב בצפון הארץ. המגע עם היהודים והחיים בעיר הובילו אותה, כמעט באופן טבעי, להחלטה להתגייר. היא החלה בתהליך שנמשך כמה שנים, ולבסוף קיבלה את האישור המיוחל - הנה, הצטרפת רשמית לצבא השם.

היה לך הכל - מה גרם לך לעשות צעד כזה?

"אני לא מתחברת לכל מה שקשור למנטאליות של הערבים", היא אומרת בכנות, "באשר לדרוזים, אני מכבדת את העדה שלי, אבל מודה שהיהדות זאת הדת שתמיד משכה אותי. ביהדות מעריכים את הכל. ואיך אני יודעת את זה? כיוון שמתפללים על כל דבר שרוצים. אין דבר כזה בלי תפילה. אין מנוס אלא מלהגיע למסקנה שהיהדות זאת הדת האמיתית. יש שבת קודש וחגים נפלאים. הנה, עכשיו אני מתכוננת לחנוכה ולסופגניות. אני גם מאוד מתחברת ליום שבת".

איך נראית השבת שלך?

"קודם כל שבת זה יום של מנוחה, יום שבו לא עובדים ובבית יש ריח נעים של אוכל שאני מכינה. כמובן שאני מכינה שולחן שבת, ואנחנו עושים קידוש, וכל המשפחה מאוחדת. אני מדליקה נרות שבת ומתפללת באותו מעמד - אחר כך הכל הולך לי טוב. האמת שאני התחלתי לשכנע חברות יהודיות שלי להתחיל לשמור שבת ולהדליק נרות. אני לא מבינה איך הן מפספסות את המצווה הזאת?".

חמש שנים לפני שנרות השבת דלקו בביתה והחלות עיטרו את שולחנה, ש' הייתה צעירה דרוזית שביום בהיר אחד החליטה לממש את חלומה - להיות יהודייה. "תהליך הגיור היה מאוד יפה", היא נזכרת, "הדיינים ראו שאכפת לי. הם כל הזמן שאלו שאלות, רצו לראות אם אני אמיתית. הם שאלו למשל על מה אני מברכת, ואלו מצוות אני מכירה ומקיימת. עניתי להם והם ראו את הרצינות שלי. יש אנשים שהתייאשו מהתהליך, אולי כי הם מרגישים את הקושי, אבל אני הלכתי עד הסוף, לא ויתרתי. הבנתי שרוצים לראות כמה אני באמת רוצה להיות יהודייה. בסוף התהליך טבלתי במקווה, וזאת הייתה חוויה מיוחדת במינה. הרגשתי שאני יוצאת משם הרבה יותר חזקה, שאני מלאה בביטחון עצמי". בתהליך עצמו ליוותה אותה משפחה יהודית, ש-ש' התארחה אצלה מדי פעם. "הם נפלאים", היא משתפת, "הייתי כל הזמן שואלת אותם שאלות, והם היו עוזרים לי ככל שאפשר. עד היום אנחנו בקשר".

איך עברת תהליך כזה בלי לספר למשפחה?

"אומנם התעורר אצלם החשד שהתגיירתי, כי היו כל מיני שמועות באוויר, והם אכן שאלו אותי אם התגיירתי, אבל לא סיפרתי להם. יש לי אימא שגידלה אותי ודודים טובים - אני לא רוצה לפגוע בהם. זה לא מפריע לי בחיי, כיוון שאנחנו לא גרים קרוב, ואני חיה את חיי. אני יודעת דבר אחד - אני שלמה עם עצמי. אני חלק מהעם היהודי. אני שומרת שש שעות בין בשר לחלב, למה שלא ארגיש יהודייה?".

איך הרגשת למשל במבצע צוק איתן?

"הייתי מאוד עצובה. זה כואב מה שקרה למשפחות השכולות. כואב לי על החיילים שהלכו. אין אמונה בערבים, אני אומרת את האמת".

ש' משתפת שהיא נוהגת להתפלל מדי יום. "אני משתדלת להתפלל מהסידור, אבל אם לא יוצא לי אז אני מתפללת להשם במילים שלי. אני אומרת לו: 'השם תעזור לי, תשמור עלינו, תן לנו בריאות וכוח'. אני יודעת דבר אחד - אם אני לא מתפללת, שום דבר לא הולך לי, ככה זה. לכן אני מתפללת כל יום להשם".

ש' התוודעה גם כן לתופעה של צעירות יהודיות שנופלות ברשתם של גברים ערבים. גם היא יוצאת נגד בחריפות: "הבחורים הערבים רוצים להתנקם בעם היהודי, אז הם הולכים עם הבחורות היהודיות. לצערי אני מכירה כמה בחורות שנפלו בשבי שלהם. הן לא יודעות שזה ממש לא למטרה רצינית, ולא לחתונה, אלא כדי להעביר את הזמן. חבל שאחרי זמן קצר הבחור מתחיל להתעלל בה. אני מתנגדת לזה בכל תוקף. כשיוצא, אני מדברת איתן ומסבירה להן, בתקווה שזה יעזור".

מה המסר שלך לאנשים?

"אני מאמינה בדת משה וביהדות - שהיא הדת האמיתית. אני התגיירתי, אני יודעת שזה לא משחק. עכשיו זה רק אני והשם. רק הוא יודע מה שיש בלב שלי".