באחד מערבי החגים
אהוד אולמרט שלח ברכת חג שמח לטייקון ידוע. הטייקון לא מיהר להשיב. הוא מחבב את אולמרט, בעבר אף התבטא בעדו בתקשורת, אבל אולמרט מבחינתו הוא סוס מת ולטייקון, שעסוק בצבירת מיליונים, אין זמן להתעסק עם המתים. הוא דווקא יוצא דופן. רבים מחבריו של אולמרט שומרים על קשר, למרות שחלקם סבורים שהקרב של ראש הממשלה לשעבר אבוד, ושפניו בכל מקרה לכלא. החיזוק שהוא שואב מחבריו, אינו גדול כבעבר. אולמרט הושפל עד עפר, בתבוסה המהדהדת של 2014.
קשה לדמיין את השפל שנמצא בו מי שהנהיג את המדינה עד לא מכבר. צו עיכוב יציאה מהארץ בעקבות ההרשעה במשפט
הולילנד, מונע ממנו להרצות ולקיים פגישות ברחבי העולם. חלק מהחברות שהקים תחת השם אי.או.סי (אהוד אולמרט קונסלטנט), אינן פעילות. "אבל מי מדבר עכשיו על עסקים?", אומר חבר קרוב אחר. הוא עדיין מגיע למשרדו במגדל הפלטיניום בתל אביב, אם כי עסוק בעיקר בערעורים בפרשות טלנסקי והולילנד. למרות חששם של גורמים משפטיים בסביבת אולמרט; וגם של כמה מחבריו הסבורים שסיכוייו בערעור קלושים, אולמרט עצמו נחוש להילחם. "הוא מסביר לי למה הוא לא אשם ואני לא שומע אצלו ייאוש אלא רק רוח לחימה", מספר לנו אחד מחבריו.
להרשעה של השופט
דוד רוזן התלווה צו עיכוב יציאה מהארץ. אולמרט ביקש לצאת לקזחסטן, לוינה ולפריז לארבעה ימים. רוזן לא נענה לבקשה. "זו בעיה", אומר אחד מחבריו של אולמרט. "רוב עסקיו אינם בישראל וקשה לעשות אותם מרחוק". את סדר יומו של אולמרט מתאר אותו חבר ככזה שנע סביב הטלפון. שיחות על גבי שיחות, במקום הטיסות האבודות.
לעקור את אולמרט מהטרקלינים של שדות התעופה אינו עניין של מה בכך. מדובר בחובב נסיעות מושבע. אפילו החקירה בפרשת הולילנד החלה אחרי שנחת בישראל מביקור בצרפת, בספרד ובאושוויץ. בעדותו בפרשת ראשונטורס אמר שנסע 300 פעמים בשליחות ארגונים ציבוריים, אבל "הנסיעות הללו לא היה תענוג גדול". בקדנציה השנייה כראש עיריית ירושלים, הוא טס במשך ארבע שנים 55 פעמים. 294 ימים בחו"ל. אין כמעט יעד בין יפן במזרח לארצות הברית במערב, שאולמרט לא ביקר בו. תאוות הנסיעות לא שככה גם אחרי שעזב את לשכת ראש העירייה. בשנתיים הראשונות כשר התמ"ת, בין 2002 ל-2004, הוא רשם 27 נסיעות, חודש אחד בלבד מתוך השנתיים האלה הוא בילה במלואו בישראל.
בין כל המדינות אליהן הגיע בשנים האחרונות, שמור לקזחסטן מקום של
כבוד. עם שתי ידיים קשורות מאחור, עם עונש מאסר בדרך ועם קלטות
שולה זקן, יש עדיין סימנים למזל האולמרטי: לפני שבועות אחדים התמנה אימנגלי טסמגמבטוב לשר ההגנה של קזחסטאן. ברפובליקה הסובייטית לשעבר, יש המנבאים שזה יירש את הנשיא נזרבייב, ששולט בקזחסטן כבר 24 שנים. טסמגמבטוב הוא אבי אשתו של קינס רקישב, איש עסקים קזאחי, שהוא גם ידידו ושותפו העסקי של אולמרט. הקשר לשר הביטחון החדש, במדינה שבה קשרים אישיים יכולים להביא חוזים של מיליוני דולרים בקלות יחסית, עשוי להיות מתגמל במיוחד. אולמרט כבר ניסה להיכנס אל תחום המסחר הביטחוני בקזחסטן, וכמעט וסגר עסקה גדולה שם. ברגע האחרון, ממש לפני שזכה בעמלה שמנה, הודיעו השותפים האמריקנים לעסקה שהם אינם מעוניינים לעבוד עם אולמרט, שהורשע בדיוק בתיק הולילנד. התחרות הגדולה של אולמרט על כיסם הממשלתי של הקזאחים באה מכיוונו של אחד,
אהוד ברק. גדול שנואיו של גיבור סיפורנו עושה עסקים ענפים במדינה ומקורב לשלטון שם. דווקא עכשיו, במקום שינצח את ברק בקלילות במאבק על השורה התחתונה של הכסף הקזאחי, אולמרט נאלץ להשקיע את זמנו בבתי המשפט.
המדינה המוסלמית במרכז אסיה היא יעד ישראלי נחשק. אולמרט ביקר בקזחסטן גם כשהיה שר התמ"ת וגם בהיותו ראש ממשלה. מאז שעזב את התפקיד שמר על קשרים טובים עם ראשי המדינה. באפריל 2009 הוזמן להשתתף בה בפורום אירואסיה לעיתונות, בפברואר 2010 טס לקזחסטן ועצר בדרך בבאקו בירת אזרביג'אן, כדי לבחון הזדמנויות עסקיות, בספטמבר 2013 השתתף בפורום על שווקים מתעוררים בבירת קזחסטן, לצד הנשיא. שלושה חודשים אחר כך אולמרט היה אורח הכבוד באירוע של שגרירות קזחסטן בתל אביב.
באפריל 2013 אולמרט התבקש לעמוד בראש ג'נסיס אנג'לס, קרן השקעות שתתמקד בסטרטאפים בתחום הרובוטיקה, הבינה המלאכותית והמציאות הרבודה. את הקרן הקימו משה חוגג והמיליונר הקזאחי רקישב, שהגיע לאולמרט באמצעות חבר משותף, יובל רבין. כשעלה הרעיון להקים קרן השקעות, המליץ בנו של ראש הממשלה המנוח על אולמרט. אולמרט תיאר אז ל'כלכליסט' את החיבור עם המשקיע הקזאחי: "ביני לבין רקישב הייתה כימיה מהרגע הראשון. בשנים האחרונות פנו אלי רבים רבים מחברות היי-טק שונות, בחורים צעירים עם רעיונות טובים מבקשים ממך שתשיג למענם כסף לרעיונות חדשים. במקרה הזה האדם עם הכסף בא אלי וזה הבדל גדול. אני מרגיש נוח יותר כשאני עובד עם אדם שמוציא כסף מכיסו".
חצי שנה אחרי שהוקמה כבר השקיעה הקרן 34.5 מיליון דולרים בסטארט אפים ישראלים. גיוס הכספים הראשון שלה הניב שישה מיליון דולרים, כשבין המשקיעים
סטף ורטהימר ודניאל יאמר. את הקרן מנהל עדי שלג, עד המדינה בפרשת הרצת מניות IDB.
רקישב הצעיר, 34 בסך-הכל, הוא מהבולטים באליטה הקזאחית. למד באוקספורד, משקיע בחברות סטארט אפ בכל העולם, ובעלים של מכרות נחושת בקזחסטן במולדתו. הוא וחמו הפוליטיקאי עלו לכותרות כשקנו (באמצעות חברה) את ביתו של הנסיך אנדרו הבריטי בברקשייר ב-15 מיליון פאונד (94 מיליון שקל). הנסיך אנדרו היה שגריר בריטניה למסחר ובעל קשרים בקזחסטן. הבית עמד למכירה במשך חמש שנים, הסכום שנתקבל היה גבוה מהמבוקש, והתקשורת הבריטית סערה ורמזה לשוחד.
בקזחסטן איש עסקים יכול להיות עשיר מופלג בתוך זמן קצר, הכל תלוי במקומו בחוג הקרוב של הנשיא. רקישב, שהונו מוערך בכרבע מיליארד דולרים, אכן מצא את נוסחת הקסמים הזו. הנשיא נזרבייב עצמו מבין משהו בהתעשרות. ב-24 שנותיו בשלטון הוא הספיק לחולל פלאים, בעיקר בחשבון הבנק שלו. הונה של משפחתו מוערך בשבעה מיליארד דולרים ולו עצמו, על-פי עדויות, יש אוסף של 5000 שעוני מעצבים.
מינויו של טסמגמבטוב לשר הביטחון לפני שבועות ספורים זכה לפרשנויות סותרות בתקשורת הקזאחית. חלק טוענים שמדובר באמון שרוחש הנשיא לאיש, אחרים אומרים מנגד שזה דווקא ניסיון להכשיל אותו ולהרחיקו מהפוליטיקה הפעילה. ואם תחפשו מומחים הבקיאים במיוחד לפוליטיקה הקזאחית, לא צריך להרחיק - כאמור. האויבים המושבעים אהוד אולמרט ואהוד ברק, מכירים היטב שניהם את המתרחש במדינה הסבוכה הזו.