הרשמת הבכירה רבקה ארד, בית משפט השלום בראשון לציון

המועד: יום רביעי, 26.11.2014, שעה 09:45

הנושא: אזרחי (תביעות פח)

לא נחזור על מה שכבר נכתב פה יותר מפעם אחת, בנוגע לבזבוז המשווע של משאבים משפטיים על תביעות פח בין חברות ביטוח. ובכל זאת, כשם ש"אין בית מדרש בלי חידוש", כך נדמה שאין בית משפט בלי חידוש. באולמה של רבקה ארד בבית משפט השלום בראשון לציון ראה המדור מה שניתן לכנות "פח על פח", ובהמשך נסביר למה הכוונה.

הערה כללית: מישהו - המזכירות או ארד - קבע 20 דקות לכל דיון. זה רחוק מלהספיק. בשעה 10:10 דנה ארד בתיק שנקבע ל-09:50, ותיק זה לבדו גוזל 40 דקות. בנקודה הזאת כן נחזור על מה שאמרנו מספר פעמים: אי-עמידה בזמנים היא לא רק בזבוז זמנם של הצדדים ובאי-כוחם, אלא גם ובעיקר יצירת זילות כלפי ההליך ובית המשפט. לא יקרה כלום אם הזמנים ייקבעו בצורה מרווחת יותר, כאשר מי שלא יגיע בזמן - או שיחכה שיתפנה עבורו מקום או שיפסיד אוטומטית.

נעבור לגופם של דברים. לארד אין יותר מדי עבודה; תביעות שגרתיות, עורכי דין מנוסים, טענות שכיחות. היא מקפידה להכניס לפרוטוקול בצורה מדויקת את ההדגמות בעזרת מכוניות הצעצוע, ובכלל עוזרת רבות לקלדנית. ארד גם מביטה בתמונות תוך כדי העדויות, אם כי שאלותיה מלמדות שהיא ממוקדת - גם כאשר לעיתים היא נראית עייפה ואפילו משועממת.


הודיעו או לא הודיעו


בתיק הראשון מבזבזים עורכי הדין זמן בדיון על השאלה האם הודיעו או לא הודיעו להם שהדיון מתקיים בפני ארד. היא מציעה להם שיסכימו לפסיקה לפי סעיף 79א (פשרה לא מנומקת), ואחד מהם מגיב: "ב-8,000 שקל, מה יגיד בית המשפט המחוזי?". ארד: "אז אני רושמת לעצמי בתיקים כאלו לא לשאול את אדוני". היא פונה לנהג: "מרוב דיבורים אני לא זוכרת - הזהרתי את אדוני שהוא צריך לומר את האמת?".

הנהגת של הצד השני מדברת בלהט פשוט ותמים, וארד מבליעה חיוך לנוכח הדברים; מאוחר יותר יאמר בא-כוחה, ש"היא הדיוטה, אולי יודעת לבשל טוב אבל לא לתאר טוב". לאחר מכן מעיד חתנה של הנתבעת, שלדבריו היה עד ראייה לתאונה, אך משאלותיה של ארד ובעיקר מטון הדברים ניתן להסיק שהיא לא ממש מאמינה לו: "איפה היית? ומה ראית?". ובהמשך היא פושטת את ידיה: "איך? ואתה יודע איפה הרכב שלה נפגע? איפה? באיזו דלת?".

בין לבין, נוצר קצת בלגן באולם כאשר לרגע שני עורכי הדין חוקרים במקביל. "אמרתי חקירה נגדית. חשבתי שאדוני סיים", מתערבת ארד. היא מציגה שורה של שאלות לחתן, בדיוק בליבת המחלוקת: היכן הייתה המכונית של חותנתו בזמן התאונה. הסיכומים די ארוכים, למרות שהמחלוקת פשוטה והסכום קטן, אך ארד לא מתערבת. גם כאשר עורכי הדין מתווכחים על אופן ניסוח כתבי הטענות - שוב בזבוז זמן מיותר - היא נותנת להם להמשיך בשלהם. את פסק הדין, היא מודיעה, תשלח בדואר.


ויכוח על 267 שקל


התיק הבא הוא זה שהגדרתי במילים "פח על פח". זה מתחיל בעורכת דין שמבקשת להקדים את הדיון בתיק שלה, כי אין בו עדויות של נהגים אלא רק מחלוקת משפטית בין שתי חברות הביטוח לגבי הפרשים, ויש לה דיון בפתח תקוה. ארד מגיבה: "לפעמים בתיקי הפרשים אתם טוענים שעה". עורכת הדין מבטיחה שזה יהיה קצר, ארד אומרת שלא אכפת לה אם הנציגים בתיק הבא מסכימים, עורכת הדין מבטיחה שוב שזה עסק של חמש דקות, ומקבלת את מבוקשה. כאשר נציגת הנתבעת שואלת אותה האם היא רוצה לומר משהו או שתטען אחריו, ארד מעלה בחיוך רעיון מקורי: "אולי תתחילי, תלכי והוא ימשיך".

כעת מתברר שהמחלוקת היא - שימו לב היטב - על 1,302 שקל, לאחר שכבר שולמו 1,600 שקל. זה כל התיק. אפילו בקנה מידה של תביעות קטנות זהו תיק קטן, אבל במצב הנוכחי צריך לבזבז עליו זמן שיפוטי. עורכת הדין של הנתבעת טוענת בלהט רב ל"חוסר תום לב משווע" (לא פחות!), ולמעשה מקריאה את טענותיה מן הכתב - מה שמעלה שאלה ברורה: אם כבר התיק הקטנטן הזה מגיע לבית המשפט וכל הטענות הן משפטיות, מדוע הסיכומים לא מוגשים בשני עמודים וגמרנו?

הוויכוח לא מסתיים כאן. נציגת הנתבעת טוענת באריכות על כל פרט, וארד אף מאפשרת לנציגת התובע לענות לה. בנקודת מסוימת שתי עורכות הדין מתווכחות ביניהן, ללא התערבות של ארד, על שכרו של השמאי - העומד על הסכום האסטרונומי של 267 שקל. כל העסק הזה, שכזכור התחיל בהבטחה לטיעון של חמש דקות, לקח רבע שעה - ובסוף ארד מודיעה שיהיה עליה לכתוב פסק דין ולשלוח אותו לצדדים.

השורה התחתונה: מה נשאר לנו לומר על תביעות הפח? מתי סוף-סוף יינקטו הצעדים הדרושים כדי להוציא אותן מבתי המשפט ולפנות למחלוקות משפטיות אמיתיות את הזמן המוקדש כיום ל-30,000 תיקים כאלו מדי שנה? על ארד אין לנו הרבה מה לומר; היא שבויה של המצב האבסורדי הנוכחי ועושה כמיטב יכולתה לתמרן בתוכו.